‏390.00 ₪

שאלת המחקר

האם וכיצד הגיל משפיע על החשיבות הניתנת למשמעות דימוי הגוף בקרב נשים?

תוכן עניינים

מבוא

שאלת המחקר

מהי השפעת פרסומות בכלי התקשורת על דימוי גופן של נשים/ נערות?

השערות המחקר

סקירת ספרות

ייצוג נשים בפרסומות בעיתונות בישראל

הבניית זהות נשית בפרסומות ישראליות

מהו דימוי הגוף העצמי של האישה וכיצד הוא נוצר?

מודלים להיווצרות דימוי גוף

עודף משקל ומשמעותו אצל האישה

מתי וכיצד נקבע דימוי הגוף ביחס למשקל

כיצד נשים נראות בעיניי עצמן?

ההבדל בין תפיסת הגוף לדימוי גוף ולדימוי עצמי

כיצד נשים תופסות את עצמן

מהם הסימנים לבעיה בדימוי העצמי או הגופני

הגוף הרזה - הגוף השמן

הגוף הרענן - הגוף הבלה

הגוף הבריא - הגוף הפגום

השפעת התקשורת על דימוי הגוף הנשי בעיני נשים

"את נראית טוב, רזית? " - דימויי גוף ומשקל

"שתישאר צעיר לנצח": זיקנה והזדקנות

השיער המעובד והשיער האבוד

השיער המעובד

השיער הבלונדיני

השיער האבוד

“כי לגוף אין חלקי חילוף": בריאות ושלמות גופנית

"מגוף רפוי לגוף רצוי": פרקטיקות עבודה על הגוף

טיפוח קוסמטי

כושר גופני

עישון

לגופו של עניין: היופי כתוצר של פרקטיקה תרבותית

מתודולוגיה איכותנית- ניתוח פרסומות

חלק יישומי איכותני

מתודולוגיה כמותנית

מדגם

כלים

דגם מחקרי

הליך המחקר

ממצאים

סיכום

ביבליוגרפיה

נספחים

הסביבה בכלל והתקשורת בפרט ממלאות תפקידים כבירים בתוך המערכת המפקחת באופן סמוי ומתיימרות להפגין ניטראליות-כוזבת, שבעזרתה מכונן הגוף הראוי בקרב נשים והסביבה באופן כללי, מחד גיסא; והגוף הפגום-כביכול מוּדר ומוּכְחד סמלית, מאידך גיסא. (Wykes, M. & Gunter, B.) המדיום הטלוויזיוני, המשלב מראה עיניים לצד רבדים מילוליים, פעיל ויעיל בשירות החתירה להיגיינה חזותית. (Harrison, K.) הספרות המחקרית מתעדת את הנחלת המסרים הללו והפנמתם עד כדי שינויים פסיכולוגיים בתפיסת העצמי בקרב הצופים בכלל ובקרב נשים צופות בפרט (כגון: בושה, חרדה ותחושות של אי נוחות עצמית עקב כך, למשל, שאינן רזות באופן בו הסביבה "דורשת" מהן להיות) וכדומה ואפילו ביצועים בפועל – למשל, ניתוחים פלסטיים (Brooks) – אצל צרכני התקשורת, לדוגמא: נשים (Bordo; Cusumano & Thompson); נערות (Brumberg, Botta) ובני נוער משני המינים (Buick); גברים (Agliata & Tantleff-Dunn); נכים (Kama); ועוד.

ניתן לשלב טענות אלו וליישמן בהקשר של ניתוח התפקידים של החברה השלטת, ובתוכה התקשורת, כמנגנונים להנחלת השיח על הגוף המושלם ולשעתוקו כך שייווצר הרושם – מן הסתם השגוי – כאילו קיים מבנה פיזיולוגי אחד, האמור להוות מודל לראווה ולחיקוי עבור כולנו, דבר הגורם לנשים לייחס עוד יותר חשיבות לגופן וכן לדימוי גופן. (Wykes, M. & Gunter, B)

הנטייה לקַשר בין גוף יפה ומושך מינית לבין איכויות אישיות חיוביות מתועדת בספרות מאז שנות השבעים של המאה העשרים. ניתן להצביע על הביטוי "מה שיפה הוא טוב" (Dion, Bershceid & Walster) כמלמד על הנטייה לקַשר בין מה שאנשים תופסים כמראה אטרקטיבי לבין תכונות אופי חיוביות ולבין הצלחה בחיים; ולהיפך, סטריאוטיפים שליליים ותכונות אופי בלתי-רצויות נלווים לאנשים בלתי-מושכים (במיוחד זקנים, שמנים ונכים). כלומר, אלו שמִבנה גופם נתפס כראוי בתרבות נחשבים ל'טובים' ומוצלחים יותר מאלו שמבנה גופם איננו עולה בקנה-אחד עם האידיאליים הרווחים. (Cusumano, D. L., & Thompson, J. K)

מסרים אלה נוגעים לנשים רבות בכל רחבי העולם, מסרים העלולים לגרום להם לבצע צעדים שגויים ולא בריאים בעליל על מנת לעמוד ב'היגיינה החזותית' שהסביבה מציגה בפנינו כהטובה והנכונה ביותר, לאו דווקא רק מבחינת מראה חיצוני (Sedgwick). נשאלת השאלה כיצד כל ההשפעות הללו באות לידי ביטוי בקרב נשים והמשמעות אשר הן מייחסות אל דימוי גופיהן.

דוגמה חלקית משאלון הגוף

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

Brooks, A.  "Under the Knife and Proud of It": An Analysis of the Normalization of Cosmetic Surgery. Critical Sociology. 30(2), 207-239.

Carrigan, M. & Szmigin, I. . Advertising and Older Consumers: Image and Ageism. Business Ethics: A European Review, 9(1), 42-50.