עבודה אקדמית? חפשו עכשיו במאגר הענק, האיכותי והעדכני ביותר:

ב"ה  15,000 עבודות אקדמיות בחינם/ במחיר שפוי:99-390 שח. 

אתר ברוח חב"ד 

שיתוף מידע ללא גזל.

החומר באתר משמש השראה וחומר עזר בלבד. אסור להשתמש בקובץ העבודה להגשה למוסד אקדמי.

طُلَّاب 

Русский студенты

Français            አማርኛ

חוות דעת על מרצים

תוצאת תמונה עבור ‪PAypal‬‏

תמונה קשורה  ×ª×•×¦××ª תמונה עבור ישראכרטתוצאת תמונה עבור אמריקן אקספרס

תוצאת תמונה עבור פפר       ×ª×•×¦××ª תמונה עבור פייבוקס     Ã—ª×•×¦××ª תמונה עבור ביט

תשלום בחיוב אשראי טלפוני דרך נציג שירות 24/7        

תוצאת תמונה עבור העברה בנקאית

עבודה אקדמית זדורוב כמקרה מבחן של הודאת שווא ולצורך בסיוע, הודיה בפלילים, דיני עונשין (עבודה אקדמית מס. 9932)


‏290.00 ₪

 30 עמודים.

עבודה אקדמית זדורוב כמקרה מבחן של הודאת שווא ולצורך בסיוע

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הודאה בתוספת דרישת הסיוע, לאור פס"ד זדורוב[3] כמקרה מבחן להודאת שווא ולצורך בסיוע?

תוכן עניינים 

 

מבוא. 4

שאלת המחקר 5

הצורך במתן הודאות באופן חופשי ומרצון 6

מעמד ההודאה במשפט. 7

משקלה של הודאה 8

הגורמים המובילים להודאה כוזבת. 9

וועדת גולדברג 10

דין מצוי בנושא הודאות שווא. 11

משפט משווה ומשפט עברי 13

פס"ד זדורוב – הודאת שווא? 17

הרשעה על סמך הודאה 17

הבחנה בין הודאות-אמת לבין הודאות-שקר 18

פרטים מוכמנים. 18

"זיהום" ההודאה על-ידי החוקרים. 19

זריקת המכנסיים. 19

האונס שלא היה 20

שופט מול תובע 20

הרשעה ברצח מול הרשעה בעדות שקר 20

קיום הספקות. 21

העדר מניע 22

טביעת הנעל- האומנם מדובר בבדיקה מדעית? 22

חשודים אחרים- 24

ערעורו של זדורוב על פסק הדין- 24

דין רצוי 25

הצעת החוק שגובשה וטרם אושרה בנושא דרישת הסיוע 25

סיכום. 26

ביבליוגרפיה 29

נספח 31

 

באוק' 2018  פורסם כי אישה צעירה הגיעה למשרדי ימ"ר צפון בנצרת-עילית כדי למסור עדות בפרשת זדורוב שמסעירה את המדינה בשנים האחרונות. האישה זומנה על ידי החוקרים כדי לשפוך אור על פרטים הידועים לה על חקירת הרצח, בעקבות מידע שהתקבל במשטרה שלפיו אישה, ששמה אסור בפרסום ומכונה בתקשורת בראשי תיבות א"ק, התוודתה בפניה, כביכול, כי היא זו שרצחה את תאיר ראדה.

העדה הנוכחית היא האדם השלישי שבפניו טענה א"ק, לכאורה, כי ביצעה את רצח תאיר ראדה. בחודשים הקרובים יגיש עו"ד ירום הלוי סנגורו של רומן זדורוב, בקשה למשפט חוזר, שעוסקת בראיות חדשות שקושרות לכאורה את א"ק לרצח תאיר.

הפרטים החדשים שנחשפו קושרים, כביכול, את א"ק לרצח תאיר ראדה; אנשים שבפניהם טענה כי היא הרוצחת, מסמכים שרומזים על מעורבות אפשרית שלה בפרשה וגם חלקים מעדותה במשטרה. בין היתר נחשף מסמך של פסיכיאטרית ששוחחה בשנת 2014 עם א"ק, שבפניה הביעה את הדחף שלה לרצוח את שכנה, וכי הכינה לצורך כך כפפות וסכין.

"אין אדם משים עצמו רשע" (חז"ל) הוא כלל במשפט העברי הפלילי הקובע כי אי אפשר להרשיע אדם על סמך הודאה עצמית. גישת המשפט העברי התייחסה בזהירות יתרה להודאתו של אדם בביצוע עבירה, לאור הכלל שקבע חז"ל- לא משנה איזה נימוק ייתן אדם, אי אפשר להתייחס להודאתו כ"מלכת הראיות" (ראיה חזקה מאוד) ואין ראיה זו מקבלת חשיבות יתרה. אולם, גישה זו הינה חריגה בהתייחס לגישות משפטיות זרות, קדומות או מודרניות. במשפט המערבי מתייחסים להודאת נאשם כ"מלכת ראיות", כי למה שיודה אדם אם אין הוא אשם?

המשפט הישראלי אימץ גישה זו, אולם סדרה של פרשיות משפטיות הביאו לבחינה מחודשת של הדבר. בשנות ה-80 עלו מעל הפני השטח מקרים קשים בהם הוכח כי חוקרים פעלו למען הפללת נחקרים, על ידי שימוש באמצעים שונים, שהביאו את הנאשם להפליל עצמו ולמסור הודאת שווא. מן המקרים הללו שנחשפו התברר כי ישנם מספר גורמים למסירת הודאת שווא מפי נאשם, לרבות איומים ואלימות פיזית כנגד הנאשמים. מ"מלכת הראיות" קיבלה הודאה עצמית של נאשם את השם "קיסרית ההרשעות"- שם סרקסטי ומלגלג על קבילותה של הודאת נאשם.

לאחר חשיפתם של המקרים הללו, נשמעו קולות, באקדמיה ובמערכת המשפט, הקוראים לבחון פעם נוספת את קבילותה של הודאה עצמית במשפט הישראלי, ומתוקף כך, גם לבחון את שאלת התוספת הראייתית הנדרשת לצורך הרשעה של אדם שמסר הודאה.

שופט בית המשפט העליון, אליעזר גולדברג, עמד בראש ועדה שהוקמה לצורך הכנת דו"ח בנושא הרשעה על סמך הודאה בלבד. הועדה המליצה כי נאשם לא יורשע על בסיס הודאה בלבד, אלא אם קיימת ראיה נוספת המהווה ראיית סיוע, ראייה מחזקת, ויש בה כדי להסיר "ספק סביר" בדבר אמינות ההודאה לביצוע העבירה.

הועדה קבעה מספר כללים והאמינה כי יש בהם כדי להבטיח שהודאות השווא יהיה אמינות וקבילות, לדוגמא: הקלטה והסרטה של החקירות. מה שהתברר לאחר מכן הוא שאין בכך כדי להבטיח שלא יימסרו הודאות שווא, נחקרים רבים סילפו ושיקרו אל מול המצלמה, לעיתים באופן מאוד בולט שקשה לפספס זאת.

פרופ' בועז סנג'רו, במאמרו "ההודאה כבסיס להרשעה- האומנם "מלכת הראיות" או שמא קיסרית הרשעות השווא"[1] קרא לדרוש דרישה כללית וחסרת סייגים לתוספת ראייתית מסוג סיוע, טען כי "התיעוד אינו מלמד אותנו אם ההודאה היא אמיתית. לכל היותר ניתן ללמוד ממנו שלא היכו את הנחקר כשאמר את הדברים. אך מה עם המניע להודאת השווא הוא פנימי ולא חיצוני? חוזרת הבעיה למקומה".

גם השופטת בדימוס דליה דורנר הוסיפה במאמרה "מלכת הראיות נ' טארק נוג'ידאת- על הסכנה שבהודאות שווא וכיצד להתמודד עימה"[2] כי: "הבחינה חייבת להיות אקלקטית, ולכלול את כל המרכיבים העשויים להשפיע על מהימנות ההודאה. מרכיבים אלה הם, בעיקר, מבנה אישיותו של הנאשם, נסיבות מסירת ההודאה, ותוכנה של ההודאה והגיונה הפנימי. על הבדיקה להיערך מתוך יחס חשדני למהימנות הודאה כראיה. התמקדות בתוכן ההודאה בלבד, ללא התחשבות בשני הגורמים האחרים, עלולה להכשיל את בית המשפט ולהובילו להסתמך על הודאה כוזבת".

הודאות שווא הן אינן דמיון אלא מציאות. הן עלולות לקרות בכל מקום ובכל רגע. לרוב, אנשים הפונים להודאת שווא הם אנשים משולי החברה, זרים, בני מיעוטים, אנשים שאינם מעורים בתרבות המקומית, שזוכים מלכתחילה למידת אמון נמוכה ושכושר העמידה שלהם בחקירה הוא נמוך מאוד.

בעבודתי אראה כיצד הודאה בבית משפט עלולה להשפיע בצורה מזיקה והרסנית על אופן ביצוע חקירה. חוקרים, המודעים לחשיבות הגבוהה שמייחסים בתי משפט להודאת נאשם, עושים מאמצים כבירים בכדי להשיג הודאה שכזו מחשוד. בעבודתי אתמקד במקרה הבוחן של הנאשם רומן זדורוב, שעל אף קיומן של ראיות חלשות מאוד נגדו ועל אף שקיימות עדויות המנקות אותו מן החשדות שהואשם בהן, הוגש נגדו כתב אישום בגין רצח, על סמך הודאתו במשטרה. אציג את הטענות הרבות אודות חקירתו של זדורוב ואת הצורך בתוספת ראייתית מסוג "דבר מה נוסף" על מנת לקשור אותו לביצוע העבירה מבלי להיסמך על הודאה עצמית יחידה ללא ראיות חיצוניות חזקות.

 

כיום במערכות המשפט השונות בעולם, וגם בישראל, קיימת מחלוקת ביחס לחשיבות הניתנת להודאה, ויש המבקרים אותה. עיקר הביקורת כנגדה מתייחס להרשעתם של חפים מפשע, הנגרמת כתוצאה מהסתמכות יתר על הודאות שווא, ועל כן יש המכנים אותה: "קיסרית הרשעות השווא"[1].

ביקורת על מעמדה המיוחד של ההודאה באשמה, נשמעת בין כתלי בית המשפט, בשיח האקדמי ובשיח הציבורי. היא נשמעה בעיקר לאחר שפורסמו כמה מקרים של הודאות שווא, או הרשעות שבוטלו בהליכים משפטיים שונים מחמת הספק. ברובם הורשעו נאשמים בעקבות הודאתם. כמו למשל: פרשת עיזאת נאפסו, כנופיית מע"צ, פרשת עמוס ברנס, וההרשעה ברצח חנית קיקוס. במקרים אלה הנאשמים חזרו בהם מהודאתם המקורית באשמה, בטענה כי ההודאה נכפתה עליהם באמצעות לחץ ואיומים מצד חוקרי המשטרה.

 

אי אפשר להתייחס להודאה באשמה כאמת עובדתית בכל מקרה. היא יכולה לנבוע מסיבות שונות שהוכחו בעבר כגורמים להודאות שווא, כמו: מבנה נפשי מעורער של הנאשם, התרברבות, רצון לחפות על מישהו, לחץ חברתי, הבטחה של חוקרים לשחרר את הנאשם ממעצר אם יודה, ועוד. בהקשר זה גם נשמעת הטענה כי הסתמכות על ההודאה לבדה פוגעת באנשים המעורערים בנפשם, שכן הם עלולים להודות בפשעים שלא ביצעו, ודווקא הם זקוקים במיוחד להגנת בית המשפט.

הודאה באשמה היא בעייתית כשהיא אינה נתמכת בשום ראיה אובייקטיבית אחרת. ה"דבר מה הנוסף" יכול להיות גם בְּדל ראיה, או ראיה קלה כנוצה, וכאשר מדובר בחריצת גורלו של אדם אין די בכך.

מעמד כה בכיר להודאה, יקל על חוקרי המשטרה לקצר את החקירה, "לעגל פינות", ולהיצמד לקונספציה שגויה. זאת מתוך מחשבה שהתיק סגור וממילא כבר השיגו את שלהם.

בין הקולות הבולטים שהחלו בביקורת, הייתה ועדת גולדברג מ-1994, שעסקה בהודאות שווא, וכתבה בין מסקנותיה: "את התפישה כי הודיית נאשם בחקירתו הינה 'מלכת הראיות', יש לקבל עם קב חומטין, וההנחה כי אין אדם משים עצמו רשע, במשמעות כי אין אדם מפליל עצמו ללא עוול בכפו, איננה יכולה להתקבל כהנחה משפטית... הודאה בחקירה כמוה ככל ראיה אחרת הן לעניין בדיקת קבילותה והן לעניין קביעת משקלה".

 

גם קולה של השופטת בדימוס דליה דורנר, נשמע הן בפסקי דין [2] והן במאמר שפירסמה [3] ובו היא קוראת להתייחס מלכתחילה אל ההודאה בחשדנות. על פי השקפתה של דורנר אין לדבוק עוד בתפיסה כי בדרך כלל הודאת נאשם משקפת את האמת. ההודאה היא חשודה ויש לבדוק את הנסיבות שלה: מי הנאשם, מה הרקע שלו, למה הוא הודה.

 

הפרופ' קנת מן מצביע על בעייתיות במקרה של הודאה בחקירה ללא עורך דין. החקירה, היא עניין מלחיץ המונע מהנחקר למסור גרסה מדויקת תוך הפעלת שיקול דעת. כסנגור, הוא נתקל במקרים סבוכים מבחינה עובדתית, בהם הודאה כתובה על פני עמוד וחצי בלבד, ואינה משקפת את האמת של הנאשם. "קשה להמעיט בחשיבותן של המלים הנכתבות בשם הנחקר, מוגשות אחר כך לבית המשפט וכל סטייה מהן בעדות עלולה להיחשב גילוי של חוסר יושר או רצון לעוות את האמת... כשהנאשם מגיע לבית המשפט ומנסה להסביר את הדברים הוא נתפש לעתים כדובר שקר ואמירתו הראשונה והלא מדויקת הופכת להודאה מחייבת, על אף שמדובר בהודאת שווא".‏[4]

 

הארגון חזקת חפות שם לו למטרה למנוע את הרשעתו של אדם על-סמך הודאתו האישית. זהו חלק מפרויקט עולמי המכונה "פרויקט החפות" הפועל במדינות שונות לגילוי הרשעות שווא. פרויקט זה הצליח לגרום לשחרורם של נאשמים שהורשעו, לאחר שביצע בדיקות DNA לאותם מורשעים. על פי פרסומים בארצות הברית, 22 אחוז מהם הודו באשמת שווא. עם זאת, לא הצליח הארגון לבטל את ההודאה כראיה מרכזית באף מדינה בעולם.

 

רבים מהמבקרים מציינים את האסוציאציה הנקשרת בין הרשעה על סמך הודאה בימינו, לבין שיטות המשפט הקדומות או האינקויזיציה שלא הכירו בעדויות נסיבתיות, והודאה הייתה במקרים רבים הראיה הקבילה היחידה לאשמתו של אדם.

כנגד הביקורת הנוקבת, נטען כי במקרים רבים אין בנמצא ראיה הנדרשת לסיוע. גישה זו נשמעת גם בפרקליטות המדינה המביעה את החשש כי הפחתת משקל הראיה יכביד על עבודת המשטרה ויגרום לעבריינים רבים להסתובב חופשיים.

 

חוקרים טוענים כי מספר המקרים של הרשעות מוטעות עקב הודאות שווא הוא אפסי לעומת גורמים נוספים להרשעות מוטעות. כמו: זיהוי מוטעה, עדויות שקר של עדים, התנהגות פסולה של עובדי מערכת אכיפת החוק, דעות קדומות ואפליה גזעית וכיוצא בזה. לדבריהם, מחקרים מוכיחים כי שיעור ההודאות בחקירות הוא כ-40 אחוז, ודפוס התנהגות החוזר בשכיחות גבוהה כל כך אינו יכול להיות חשוד, אלא חלק מרפרטואר ההתנהגויות הנורמלי של האדם. עוד הוא אומר כי הפרדוקס לכאורה הנראה בהודאה הנמסרת בניגוד לאינטרס של הנחקר ומוכיחה כאילו הושגה באמצעים פסולים, נכונה רק בנקודת מבט רציונלית. אלא שהאדם אינו דווקא יצור הפועל על פי הנחות רציונליות בלבד, ודווקא בתשאול וחקירה - הרגשות משפיעות על התנהגותו יותר מאשר ההיגיון.

 

הדיון על מעמדה של ההודאה עוד לא תם, למרות הכרסום במעמדה עדיין בתי המשפט נוהגים לראות בה ראיה חשובה ביותר. כדברי השופטת דורית ביניש ב-2006 בבית המשפט העליון: "על אף שהועם זוהרה של ההודאה כ'מלכת הראיות', והופנה זרקור לחשש מאפשרות הרשעת אדם חף מפשע, עדיין, יש לה להודאה מקום של כבוד בסולם הראיות הקיימות במשפט פלילי, והיא בבחינת כלי ראייתי חשוב ומקובל באותם מקרים בהם שוכנע ביהמ"ש כי מדובר בהודאת אמת. יש לשלול את הגישה לפיה, כנקודת המוצא, בכל הודאה קיים במובנה 'פגם מולד' בדבר היותה של ההודיה הודית שווא וראיה חשודה על פניה, כאשר מלכתחילה טבוע בה חותם של אי רציונליות."

 

הכרעת הדין בעניין זדורוב[5] אינה מצליחה לספק הוכחה מעבר לספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם. כדי להתמודד כראוי עם הסכנה האיומה של הרשעת חפים מפשע על בסיס הודאות-שווא, על הכנסת לקבוע בחוק כי לא ניתן להרשיע אדם על סמך הודאה, אלא אם יש ראיה עצמאית נוספת, בדרגה של "סיוע" חזק, הקושרת את הנאשם לביצועו של הפשע. בעוד שהחוק נשאר כפי שהוא, ייראו פסקי-דין מסוימים להיראות כפי שנראה האחרון: מאות עמודים של טקסט המוצגים במקומן של ראיות חותכות המובילות להרשעה ולמאסר ממושך.

 

שיעור ההודאות בחקירה משטרתית עומד על כ – 20% – 30%, ומתוך התיקים בהם מוגש כתב אישום שיעור הנאשמים שהודו בחקירה הוא כ – 50%. בחלק ניכר מהמקרים הללו לא היה ניתן להגיש כתב אישום ללא ההודאה. גם ככה, מספר כתבי האישום המוגש מידי שנה הולך ויורד וההרתעה נשחקת. שינוי מהותי במעמד ההודאה, בלא מתן כלים לשמירת האיזון, עשוי להעלות את המחיר החברתי של הפשיעה, שהחברה הישראלית תתקשה לעמוד בו.

 

בשנים האחרונות נוספו, ובצדק, הגנות חדשות לחשודים בכלל ומפני הודאות שווא במיוחד, כגון תיעוד חקירות בוידיאו, פסילת הודאות שניתנו מבלי שנשמרו זכויות החשוד, הוספת ההגנה מן הצדק לספר החוקים, קיצור משך המעצר המשטרתי ועוד. הגנות אלו, יחד עם הכשרה מקצועית מעמיקה יותר של החוקרים במשטרה בכלל והמתמקדות ביכולת להבחין בין שיטות תשאול לגיטימיות ובין שיטות פסולות שעלולות להביא להודאות שווא בפרט, פיקוח מקצועי על החקירות וטיפוח תרבות של טוהר מידות ודיווח אמת, ייתנו תשובה הולמת לבעיה של הרשעות מוטעות והודאות שווא, שלפי הידוע מצומצמת למדי.

הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על פי הודיה) טרם נתקבלה[6]. החשש הנובע מהרשעת חפים מפשע על סמך הודאת שווא חמור לא רק לאור העוול שנעשה לאותם חפים מפשע, אלא טומן בחובו גם נזק לחברה כולה בעצם הזיכוי העקיף של האשמים האמיתיים. במערכת משפטית שבה ניתן להרשיע על סמך הודאה בלבד קיים חשש שעיקר הדגש יופנה אל גביית ההודאה במקום אל איסוף הראיות. בהצעת החוק מוצע לדרוש בנוסף לדרישת קבילות ההודיה גם ראיה חיצונית שאיננה מעוגנת אך ורק בתוכנה של ההודאה אלא מחוץ לדברי המערער בהודאתו, זאת בכדי להרשיע אדם על סמך הודאתו.

 

ביבליוגרפיה חלקית (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

בועז סנג'רו  "ההודאה כבסיס להרשעה- האומנם "מלכת הראיות" או שמא קיסרית הרשעות השווא" עלי משפט, כרך ד, עמ' 245.

דליה דורנר "מלכת הראיות נ' טארק נוג'ידאת- על הסכנה שבהודאות שווא וכיצד להתמודד עימה" הסנגור, חוברת מס' 95, עמ' 5. פברואר, 2005.

ת.פ.ח. (מחוזי נצרת) מדינת ישראל נגד רומן זדורוב,  נבו.

Russano, Melissa B.; Meissner, Narchet, Kassin. "Investigating True and False Confessions Within a Novel Experimental Paradigm". Psychological Science 16 

===========================

ביבליוגרפיה חלקית (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)




העבודה האקדמית בקובץ וורד פתוח, ניתן לעריכה והכנסת פרטיך. גופן דיויד 12, רווח 1.5. שתי שניות לאחר הרכישה, קובץ העבודה האקדמית ייפתח לך באתר מיידית אוטומטית + יישלח קובץ גיבוי וקבלה למייל שהזנת

בזמן הקניה, תועברו לאתר מאובטח ורק שם תתבצע הקניה


‏290.00 ₪

תוספות

בעלי חשבון פייפאל
כל כרטיס אשראי כולל דיירקט, ויזה נטען (לא דיינרס)