‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 4

שאלת המחקר. 4

שיער ושימוש בפאות כתחליף. 5

רקע מוקדם.. 5

פאות גברים במאות ה-17-18. 6

השינוי בפאות באמצע המאה ה 17. 6

סיכום.. 15

בביליוגרפיה. 16

רשימת יצירות. 16

נספח התמונות:. 18

בעבודה זו נבחן פן ויזואלי של השימוש בפאות ומגמות של שינוי בהרגלי חבישת הפאה כפי שמשתקפות בבאסטים של אמנים צרפתיים מאמצע המאה ה-18 ועד סוף המאה.  את אופנת הפאות ניתן לראות כמראה של התקופה ושל חיי החברה בה : החל מהשפעת המלכים בה על חיי החברה ועל ואופנת התקופה דרך סממני מעמד ועד צמיחת תרבות הצריכה ההמונית והצורך באמצעי היגיינה משופרים עבור בני המעמד הבינוני והנמוך.

מאחר והאמנות בעידן הרוקוקו שיקפה את החברה ורוחה (להבדיל מאמנות המציירת אידיאלים רחוקים כיופי או נשגבות או כאמנות הבארוק ששימשה את הכנסייה הקתולית בקידום מטרותיה ולכן הייתה סלקטיבית באופן ההצגה ) ארשה לעצמי בעבודה זו להרחיב גם על הבסיס הפוליטי והמדיני המהווה מסגרת להבנת התקופה על רקע היותה תקופת מעבר ובה שינויים רבים ומהירים להם השפעה ישירה על צרכני אביזר אופנתי הנמצא בשימוש אישי.[1]

נבחן את הבאסטים של מספר אמנים רלוונטיים, בין היתר: של האומנים הצרפתיים המתחרים: ז'אן אנטואן הודון (Jean-Antoine Houdon, 1741-1828) וז'אן ז'אק קאפיירי (Jean-Jacques Caffieri, 1725-1792). ראוי לציין שהשניים הרבו לפסל דיוקנים של אישים מכובדים בארה"ב. ארצות-הברית הייתה בשנות חייהם מדינה שנשבו בה רוחות מהפכניות עד למלחמת העצמאות ששיחררה את ארצות-הברית ממלכת בריטניה. היסטוריונים עומדים על העניין שגילו אנשי רוח צרפתים בתקופה זו במושבות ארצות-הברית והתרבות שאלו מייצגות. הם קושרים את המהפכה הצרפתית למהפכה האמריקנית. אכן, בשני המקרים שיחררו עצמן האומות הללו מן הכתר והאצולה.

סקירת הרקע של שני האמנים תאפשר לנו הצצה לתקופה.

ז'אן ז'אק קאפיירי היה ידוע בפרוטומות ריאליסטיות שלו של דיוקנות בני דורו. הפסל הגיע משלושה דורות של עובדים ופסלים מברונזה, כולם איטלקים במקור. בשנת 1748 זכה ב"פרס רומא" ולמד פיסול קלאסי שם במשך ארבע שנים. עם חזרתו לפריז, הפך לפסל של המלך לואי החמישה עשר. בנוסף לעיצוב מתכת נוי פאלה רויאל (כולל המדרגות המפורסם), הוא בעל סדרה של פרוטומות של מחזאים, אשר צברו הרבה יוקרה. פסלים אלה בעלי אופי ריאליסטי אקספרסיבי קיבלו פופולאריות עצומה והפכו את קאפיירי בזמנו למתחרה של הפסל המפורסם ז'אן אנטואן הודון.[2] 

בין יצירותיו הידועות ביותר המונומנט המוצב תחת האכסדרה בקפלה של סיינט-פול בניו-יורק. היצירה הוזמנה על-ידי הקונגרס האמריקני בכדי להנציח את תכונות הפטריוטיות, המנהיגות, הפעלתנות וההתמדה של רב-סרן ריצ'ארד מונטגומרי. בנוסף, קפיירי פיסל כמה באסטים של בנג'מין פרנקלין, שהוצג בסלון פריז ב-1777. שני פורטרטים אחרים של קפיירי הם של פייר קורניי ומרשל דה-מוי.[3]

הודון פעל בעיקר בצרפת, אך ניכרת חשיבותו בתולדות האומנות האמריקאית. הוא פיסל דיוקנים של האישים הכי בולטים שפעלו בשנותיה הראשונות של מדינת ארצות-הברית, ומגוון מרשים של יצירותיו נמצא  באוספי האומנות השונים של צפון אמריקה. הודון התחיל את מפעלו האומנותי עוד בימים שלמד באקדמיה של צרפת ברומא. בגלריות בארה"ב ניתן למצוא העתקים וגרסאות שונות של עבודה סביב נושא מסוים. אלה משקפים את הקשר של האומנות בתקופתו של הודון לשוק הצרכני המתפתח.[4] 

בין יצירותיו דיוקנים של אנשי הרוח דידרו (Diderot), וולטיר (Voltaire), רוסו (Rousseau) ודה-למבר (d'Alambert) ושל אנשי-מדע, כמו בופון (Buffon) ואנטואן לואיס (Antoine Louis). את האחים מונגולפייר (Montgolfier), שייצרו את הבלון החם הראשון, פיסל הודון עם שיער מתנפנף ברוח. השיער המתנפנף הוא מוטיב שאפשר למצוא בכמה יצירות של הודון. מוטיב נוסף הייחודי לאומן בדיוקניו הוא הברק בעיניים, שאותו יוצר הודון באמצעות חיתוך עמוק של האישונים. הראש המוטה הצידה והפה המעט פעור הם מאפיינים נוספים של יצירתו.[5]   

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

Festa L., "Personal Effects: Wigs and Possessive Individualism in the Long Eighteenth Century", Eighteenth Century Life, 29:2, 47-90 

Kwass M., “Big Hair: A Wig History of Consumption in Eighteenth- Century France,” The American Historical Review 111, no. 3, (June 2006), pp.631-659.

Levey, M., Painting and Sculpture in France, 1700-1789, New Haven, 

Olsen, K., Daily Life in 18^th- Century England, London, .

Remington P., "A Portrait Bust by Jean-Jacques Caffieri", The Metropolitan Museum of Art Bulletin, 24: 1(1929), 15-16

Art Bulletin, 34