‏290.00 ₪

שאלת המחקר

האם צרכנות היא מעשה פוליטי?

תוכן עניינים

מבוא.

שאלת המחקר. 

האם צרכנות היא מעשה פוליטי?. 

מהי צרכנות פוליטית?. 

צרכנות פוליטית חיובית 

שיבוש תרבות (Culture jamming) כמחאה פוליטית

האם צרכנות פוליטית היא ה"טרנד" החדש?. 

חרם בינלאומיBDS - קמפיין חרם צרכנים על מדינת ישראל. 

תנועת ה- BDS מציירת עצמה כלא פוליטית.. 

הסוואת ה- BDS ככלי מחאה פרוגרסיבי 

BDS בשירות מיתוגה של ישראל כאפרטהייד. 

גם BDS חלקי או סלקטיבי משרת את המטרה. 

סיכום.. 

ביבליוגרפיה. 

כאשר אדם מעדיף לא לקנות במקדונלדס כי היא מסמלת קפיטליזם זו למעשה בחירה פוליטית. שנים רבות רווחה התפיסה כי צרכנות איננה מעשה פוליטי, ואף סותרת אותו. תפיסה זו התבססה על ההפרדה הדיכוטומית בין המרחב האישי (private sphere), אשר בו מתנהלים חיי הפרט, ובין המרחב הציבורי (public sphere), אשר בו מתנהלת "הפוליטיקה": הצרכנות נתפסה כמעשה אינדיבידואליסטי אשר מקרב את האזרח אל תרבות ההמון החומרית, המדגישה יסודות שטחיים וסינתטיים, ובכך מרחיקה אותו מהתרבות הרפובליקנית, המדגישה מודעות והשתתפות פוליטית. כתוצאה מכך נחלשה החברה האזרחית ואילו החברה הצרכנית התחזקה.[1]

ואולם בעשורים אחרונים החלה להשתרש התפיסה כי "גם האישי הוא הפוליטי". לפי תפיסה זו הבית הוא זירה לגיטימית למאבק חברתי, וכמוהו גם הרחוב, העבודה והחנות. בו בזמן החל להתעצב גם דפוס פעולה חדש של השתתפות פוליטית - הפעולה הפרטית-ציבורית (individualized collective action). על פי דפוס זה הזירה הציבורית מושתתת על אוסף של פרטים עצמאיים שפועלים כל אחד בביתו במטרה לשנות את הספרה הציבורית דווקא, מן הפרט אל הכלל.[2]

בעקבות שינויים אלה התחזקה ההנחה כי בחירות צרכניות יכולות להיות מונעות ממניעים פוליטיים ומרצון להשפיע על טובת הכלל, ואף עשויות לקדם ולקדש ערכים שמשרתים את הדמוקרטיה. הצרכנות יכולה להיות אפוא מעשה פוליטי. חיזוק לטענה זו נמצא בהתעוררותן של תנועות בעלות ערכים פוסט-מטריאליסטיים כגון תנועת הצדק העולמית (Global justice movement), אשר חושפות את העולם המערבי לתנאי הייצור במדינות העולם השלישי; והתנועות הסביבתיות (Environmental movements), אשר פועלות למען איכות הסביבה ושימור הטבע.

קמפיין הBDS קורא לחרם על ישראל לרבות חרם כלכלי, אקדמי ותרבותי. פעילות הBDS כוללת תעמולה, הפגנות, עצומות, שליחת מכתבי מחאה ושכנוע אנשי ציבור להצטרף לקמפיין הBDS ולקרוא לחרם על ישראל.[1]

אחד מאירועי התעמולה העיקריים של הBDS הוא שבוע האפרטהייד הישראלי שנערך מדי שנה בקמפוסים רבים של מכללות ואוניברסיטאות תוך שיתוף פעולה עם הארגון סטודנטים למען צדק בפלסטין.

בהפגנה שערכו תנועות הBDS נגד הופעה של המוזיקאי הישראלי דניאל זמיר בדרום אפריקה צעקו המפגינים "תירו ביהודי" ו"אין כזה דבר ישראל". באוגוסט 2013 נאלץ המוזיקאי סליף קייטה לבטל הופעה בישראל בעקבות מאות איומים על חייו, ניסיונותסחיטה, הטרדות והכפשות מצד פעילי הBDS.‏

מצגת BDS קמפיין חרם על ישראל

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

[1] קליין נ', לא זה לא מספיק, תרגם מאנגלית: ברוך גפן, ספרי נובמבר, 2018.

[2] עומרי שמיר, מהקלפי אל השוק : צרכנות פוליטית בישראל, הוצ' פרדס, 2017