‏390.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי ברשלנות רפואית פגיעה באוטונומיה כראש נזק?

תוכן עניינים

מבוא

פגיעה באוטונומיה

הדוקטרינה של פגיעה באוטונומיה בדיני עוולות

הכרה בראש נזק של פגיעה באוטונומיה

מי קובע בהערכת נזק: השופט, המומחה, עורך הדין, ביטוח לאומי ?

השופט: פסיקה של פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה

שופטים פוסקים סעדים מתוגברים: עליה בגובה הפיצוי לאורך השנים

הערכת נזק פגיעה באוטונומיה: המומחה

גורמים להתפתחות ההכרה בפגיעה באוטונומיה

האוטונומיה של הפרט כזכות חוקתית

התפתחות דוקטרינת ההסכמה מדעת בפסיקה

הרחבת החקיקה השיפוטית בדיני הנזיקין

ומן הפרט אל הכלל: אתיקה

האוטונומיה של החולה: הסכמה לטיפול רפואי

משפט משווה : פגיעה באוטונומיה

צרפת-

מגמות בעולם

הקשיים בדוקטרינת הפגיעה באוטונומיה

שרירותיות בהחלת הדין

הגרעין הקשה של אוטונומיה?

תכונות סובייקטיביות ההקשר הראציונאלי והדרישה להקטנת הנזק

פגיעה באוטונומיה כפתרון לעמימות סיבתית

המלצה: הצעה לשיפור ביקורת ודין רצוי

סיכום

רשימה ביבליוגרפית

 עבודה זו עוסקת בנושא:תרופות, סעדים בגין פגיעה באוטונומיה. בתוך דיני הרשלנות הרפואית ישנו ראש נזק חדש יחסית של "פגיעה באוטונומיה" כעוולה לכל דבר כמעט. בעבודה יהיה נסיון להתייחס במיוחד לדרך שבה מתקבלת החלטה באשר לגובה הנזק[1] בפגיעה באוטונומיה בבתי המשפט בארץ, כמובן עם עין למה שקורה בעולם, ובנוסף מהם הגורמים המשפיעים על ההליך ותוצאתו הסופית.

הנשיא ברק התבטא בפסק דין דיון נוסף קליפורד[3]

"כחוט השני עוברת בפסיקת בית המשפט הקביעה כי מטרת הפיצויים בדיני הנזיקין היא להעמיד את הניזוק ככל האפשר במונחים כספיים במצב בו היה נתון לאחר מעשה העוולה לולה מעשה העוולה".

בהקשר של דיני הנזיקין, המונח "פגיעה באוטונומיה" מתייחס לראש הנזק הקובע פיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לאדם בגלל ששללו ממנו את האפשרות לבחור. הפגיעה באוטונומיה מופיעה במקרים רבים בהקשר של תביעות רשלנות רפואית, בהם הוכחה רשלנות באי מסירת מידע רלוונטי לידי המטופל או באי קבלת הסכמתו להליך רפואי שעבר, אולם לא הוכח קשר סיבתי עובדתי בין הרשלנות לבין הנזק[4], בכך שבית המשפט העריך שהנפגע היה בוחר באותה דרך בה פעלו הרופאים ועל כן הנפגע אינו זכאי לפיצוי על נזקיו הפיזיים. הפיצוי על פגיעה באוטונומיה מעניקה לנפגע פיצוי על עצם שלילת הבחירה[5].

אוֹטוֹנוֹמְיָה היא מושג רחב שהוראתו הכללית מציינת מידת ריבונות או יכולת תפקוד בלתי תלויה, בתחום פעילות כלשהו או ביחס לפרמטרים כלשהם. המושג עשוי לשמש להתייחסות לאופן הפעולה של פרט או גוף חברתי, כמו גם של מערכות ביולוגיות ושל מכונות ועצמים מופשטים (כגון, פונקציות מתמטיות), ומהווה מושג בסיסי במגוון תחומים החל מפילוסופיה של המוסר ותאוריה פוליטית וביואתית, דרך סוציולוגיה ופסיכולוגיה ועד לביולוגיה, רפואה, הנדסה ומתמטיקה.

בשימוש העממי מבטא המונח בדרך כלל שאיפה לחירות בתחום מסוים של החיים. שימוש זה מטשטש את ההבחנה שתבעו פילוסופים בין 'אוטונומיה אישית', ל'אוטונומיה מוסרית' ו'אוטונומיה פוליטית'. "אוטונומיה מוסרית, ששורשי הדיון בה מיוחסים בדרך כלל לעמנואל קאנט, היא היכולת של הפרט להתלבט ולבחור לעצמו את חוקי המוסר המנחים אותו, במקום להיענות ללא שיקול דעת לתכתיבים חיצוניים; אוטונומיה אישית היא יכולתו של פרט לקבל החלטות לגבי עצמו ולנתב את פעילותו (הגדרה זו אינה מתייחסת בדרך כלל להיבטים או תכנים מוסריים); ואוטונומיה פוליטית היא מצב בו החלטותיו של הפרט מכובדות, מוערכות ונענות במסגרת הקשר פוליטי."

בפילוסופיה נהוג להבחין בין שני מובנים של אוטונומיה. מובן אחד נוגע ליכולתו של אדם לנהל את חייו. באופן כללי, ניתן לאפיין מובן זה כיכולת לבחור את העניינים המשמעותיים בחייך מתוך מגוון ראוי. המטאפורה המקובלת היא שאדם אוטונומי, לפי מובן זה, הוא "הסופר של סיפור חייו" או "הנהג במכונית".

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

ערן דולב, ההיסטוריה של הרפואה בישראל, אלונקה על גב גמל, תל אביב: מערכות והוצאת מודן, 2017.

צחי קרן-פז "פיצוי בשל פגיעה באוטונומיה: הערכה נורמטיבית, התפתחויות עכשוויות ומגמות עתידיות" המשפט יא