‏390.00 ₪

שאלת המחקר

מהו הקשר בין דפוסי ההתקשרות לבין תפיסת מרחק מועדף ?

תוכן עניינים

תקציר

מבוא

סקירה תיאורטית

1. תיאוריית ההתקשרות

1.1. הגדרה

1.2 מונחי יסוד בתיאוריית ההתקשרות

1.3 פירוט סגנונות ההתקשרות

1.4 השלכותיה של תיאוריית ההתקשרות על היבטים התפתחותיים וקוגניטיביים

1.5 טיפול בגישה ההתקשרותית

1.6 המשכיות סגנונות ההתקשרות אצל מבוגרים

1.7 השפעתה של תיאוריית ההתקשרות על יחסים בן אישיים

2. תפיסת מרחק

2.1 הגדרה

2.2 מרחק חברתי

2.3 התייחסות האדם למרחב האישי

2.4 הגורמים המשפיעים על תפיסת המרחק הפיזי

2.5 תגובות בני אדם לפלישת אחרים למרחב האישי

2.6 מדדי המרחק החברתי

3. השפעת סגנון ההתקשרות על תפיסת המרחק

השערות המחקר

פרק השיטה

1. מדגם

2. הליך

3. כלי המחקר

פרק הממצאים

פרק הדיון

בביליוגרפיה

נספחים

נספח א' -שאלון דמוגרפי

נספח ב'- שאלון דפוסי התקשרות

תאוריית ההתקשרות, שפותחה לראשונה על ידי הפסיכואנליטיקאי הבריטי ג'ון בולבי, נתפסת היום כתיאוריית אישיות כללית. רעיונה המרכזי עוסק בהתפתחות הקשר בין התינוק לדמות הטיפולית העיקרית והשלכותיו של קשר זה על תפיסת העצמי ותפיסת העולם החברתי. אופי ההתקשרות ודפוסיה נועדו להשיג קרבה והגנה, ותגובות הדמות הטיפולית מספקות לפעוט בסיס ביטחון, ממנה הוא יכול לצאת ולחקור את העולם שסביבו. דפוס ההתקשרות מתחיל כאמור עם הלידה, מתעצם בשנים הראשונות ומתמשך כל החיים. מצב ההתקשרות נבדקת על ידי פרדיגמת "מצב הזר", על פיו מערכת ההתקשרות הינה הישרדותית בבסיסה ולכן תיחשף במלוא עוצמתה במצב של מצוקה ופחד.

על מנת לזהות את הליכי ההתקשרות נקבעו שלושה סגנונות מרכזיים. הראשון הינו סגנון התקשרות בטוח. ילדים בעלי סגנון התקשרות זה רואים את הדמות הטיפולית כזמינה ונוהגים בה בצורה נוחה בקרבה ובפרידה ממנה, ובטוחים בזמינותה ובקרבתה. ילדים בעלי סגנון ההתקשרות הנמנע לעומתם, שומרים על מרחק מהדמות הטיפולית ומדגישים עמדה של הסתמכות עצמית. הם רואים אותה כזמינה פחות והקשר איתה מספק בסיס לא בטוח. בעלי סגנון התקשרות חרד מצביעים על ניסיונות לא עקביים ליצור מגע עם הדמות הטיפולית, ומגיבים בכעס ובחרדה בדרישתם לקרבה.

השלכותיו של סגנון ההתקשרות משפיעים על תחומי חיים רבים, זאת מתוך ההנחה כי מודלי העבודה הפנימיים ודפוסי ההתנהגות הקשורים בסגנון ההתקשרות רלוונטיים לפרט לאורך חייו. בעלי התקשרות בטוחה הם בעלי יתרונות התפתחותיים הכוללים יכולת להתמודד עם מצוקות, רמה גבוהה של ביטחון עצמי ומסוגלות. דרכי התקשרות לא בטוחות מצביעות על התנהגויות של חוסר הסתגלות כללית ואף מופיע כגורם סיבתי לפסיכופתולוגיה. ראוי לציין כי מחקרים רבים מצאו המשכיות של סגנונות ההתקשרות בקרב מבוגרים, דבר המוכיח את יציבותם. הממצאים הראו באופן מובהק תכנים חיוביים אצל מבוגרים בעלי היסטוריית התקשרות בטוחה, ונגישות מוגברת של תכנים רגשיים, שליליים מעיקרם בקרב בעלי היסטוריה ניגודית.

נוסף על תחושת הדימוי העצמי, לסגנון ההתקשרות משפיע עיקרי על יחסי האינטראקציות של הפרט עם סביבתו. התנסויות החוזרות ונשנות של הילד ביחסיו עם הוריו, גורמות לציפיות המשפיעות על דפוסי ההתנהגות החברתית. התקשרות בטוחה עלולה לנבא בעתיד ביטחון בסביבה וקשרים בין אישים מיטביים.

תפיסת המרחק הינו המרחק הפיזי שמציב אדם בינו לבין הזולת. בתוך המרחב האישי הזה, נעשים המגעים הבין אישיים והיא מהווה כעין טריטוריה פרטית. גודל המרחק שמציב אדם בינו לבין זולתו קשור בגורמים פסיכולוגים, חברתיים ותרבותיים ומשתנה במצבים שונים. תפיסת המרחק היא חלק מתקשורת לא- מילולית ומאפשרת לאדם קיום קשרים בין אישיים, הגנה וביטחון. חוקרים שונים שדנו במשמעותו של תפיסת המרחק מצאו כי הוא בעל תפקיד חשוב הן במשמעותו הפסיכולוגית, כשמירת פרטיות והן במישור הפיזי בהרגשת אוטונומיה ושליטה.

מרחק חברתי הינו מונח בתוך ההגדרה הכללית של תפיסת מרחק, שמציין את ההבדלים בדפוסים חברתיים שונים של פרטים ואת מידת הרצון של חברי הקבוצה להיות בקשר עם אחרים ולגלות כלפיהם סימפטיה והבנה. מדדי המרחק החברתי נמדדים כפרטים, מאחר ומידת התייחסותם של הפרטים למרחב האישי היא שונה. הגורמים המשפיעים על תפיסת המרחק הם גורמי אישיות וצרכים אינדיבידואלים.

יחד עם זאת, נמצאו גורמים עיקריים שנחקרו ביחס להשפעתם על תפיסת המרחק. מידת היחסים של האדם בגילאים המוקדמים עם הוריו נמצא כגורם משפיע מרכזי. כלומר, ילדים שקיבלו משוב חיובי מהוריהם בילדותם, נוהגים לבטא זאת על ידי קרבה פיסית אליהם יותר מאשר ילדים המתנסים ברגשות דחייה מצדם. ילדים בעלי חסך בקשר עם ההורים, נצמדים קרוב אליהם ומתפתחים יחסי תלות. קיים שוני בתפיסת המרחק בין גברים לנשים. מחקרים גילו, כי משנות הילדות המוקדמות, המרחב האישי של הבנות גדול מזה של הבנים וישנם פערים בתפיסת המרחק בין המגדרים באופן טבעי.

הקשר בין סגנונות ההתקשרות שהוזכרו לעיל ותפיסת המרחק נחקרו בהקשר ליחסים בין בוגרים. באופן כללי ניתן היה לראות כי אב הטיפוס של המבוגר בעל ההתקשרות הבטוחה, הוא זה שחש נוחות במצבי קרב ותלות, ואב הטיפוס של ההתקשרות החרדה מוטרד מקרבה רגשית וחושש מתוצאותיה. ממצאי המחקר מצאו עוד, כי מבוגרים בעלי התקשרות נמנעת תוספים ומנהלים גם את האינטראקציות היום- יומיות שלהם תוך שמירה על מרחק רגשי והם מנהלים את המרחב הבין- אישי שלהם עם אחרים בהתאמה לסגנון ההתקשרות שלהם.

השערת המחקר הראשונה אוששה באופן מובהק, ונמצא מתאם חיובי בין סגנון התקשרות נמנע ותפיסת מרחק רחוקה. השערת המחקר השנייה אוששה גם היא על ידי הממצאים, כאשר הם הראו קשר בין רמה גבוהה של התקשרות חרדה ותפיסת מרחק קרובה. השערת המחקר השלישית עסקה בהבדלי מגדר בתפיסת המרחק, כך שבקרב גברים יימצא קשר מובהק יותר בין חרדה בהתקשרות והמרחק המועדף מבן משפחה בן אותו מין מאשר בקרב נשים. השערת המחקר הזו לא אוששה, ונמצא כי אין הבדל בתפיסת המרחק בקרב גברים בעלי סגנון התקשרות חרד לתפיסת מרחק. נמצא עוד, כי נשים באופן כללי בעלות תפיסת מרחק קרובה יותר מזו של גברים.

תוצאות המחקר מהווים כלי לעבודה טיפולית בגישה ההתקשרותית על ידי צוות ההוראה והייעוץ בבתי הספר היסודיים והעל יסודיים. זיהוי סגנונות ההתקשרות ועבודה בקבוצות מיקוד יעילות למספר מישורים. הן תרומה לימודית הנגזרת מתפיסת המרחק הפיסי של התלמיד את המורה והן שיפור הכישורים חברתיים והקבוצתיים. בגילאים בוגרים, משתנים אלו משפיעים על תחומי חיים רחבים כגון: משפחה ועבודה, לימודים ומערכות יחסים ועוד, ומוכנות זו היא חיונית.

מגבלות המחקר הנוכחי יאפשרו מחקרי המשך בעתיד. מחקר זה אינו בדק את השפעתם של כל סגנונות ההתקשרות על תפיסת מרחק. ניתן לשער כי התקשרות בטוחה הינה בסיס בטוח ליחסים בין אישיים מיטביים, אך היא לא נחקרה בפועל במחקר זה. כמו כן, מעניין לחקור משתנים נוספים העלולים להשפיע על תפיסת המרחק, כגון גיל, ומקום המחקר.

דוגמא חלקית מהשאלון

מצגת פסיכולוגיה התפתחותית, סגנון התקשרות, תאוריה בולבי, ויסות רגשי

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)