‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי מושגים ורעיונות בתוכניות לימודים כטקסטים מובילים?

תוכן עניינים

מבוא

על מהותם ואופיים של טקסטים קוריקולריים

תחומי הדעת, הדיסציפלינות וארגון תוכניות הלימודים

תפיסות מושגיות ואידיאולוגיות מעצבות בתוכניות לימודים

הגלוי, הסמוי, החסר והאפשרי בתוכניות לימודים

תוכניות לימודים והמורים: לקראת חיזוק יחסי הגומלין

המורים וההוראה בדרך למקצוענות.

סיכום

מקורות

תוכנית הלימודים עוסקת בכוונות, ברעיונות ובתכנים שנחשבים ראויים לחשוף אליהם את דור הלומדים ובדרכי מימושם במסגרות החינוך המגוונות שהחברה מכוננת ומעמידה לרשותו. תוכנית הלימודים עוסקת, כשמה, בתכנון, כיון שללא תכנון אין דרך, אין מסע ואין שבילים להלך בהם. אולם תכנון הוא רק חלק מן הסיפור, וזה שנפרש בטקסטים כתובים בצורה של הגיגים, נקודות התייחסות, סעיפים ורשימות נושאים אינו משקף את כל המהות הנקראת "תוכנית הלימודים". זו כוללת לא רק את המסמכים המכוונים והמשפיעים על ההתנסות החינוכית, אלא גם את פרשנויותיהם על ידי כל העוסקים בהם: הוגי הדעות, חוקרי החינוך, המעצבים בפועל של תוכניות, אנשי המעשה: מורים, מנהלים, יועצים, מנחים, וכמובן התלמידים. (יאיר, 2017)

הגדרות רבות יש למושג "תוכנית לימודים", ביניהן מצומצמות וביניהן מרחיבות. לדוגמא, על פי שוואב ובתרגום של שרמר תוכנית הלימודים היא מכלול של גופי ידע לגיטימיים מבחינה מדעית, מיומנויות, טעמים ומוכנויות נפשיות לפעול ולהגיב, אשר נמסרים במידות שונות של הצלחה על ידי מורים שקדנים המחויבים למשימתם ולתלמידים שונים, תוך שימוש בחומרים מתאימים ובפעולות נאותות. חומרים ופעילויות אלה, המכוונים לאוכלוסיות תלמידים ספציפיות, נבחרו להוראה תוך הסכמה ולאחר שנבחנו בחינה מדוקדקת על ידי מי שמעורבים בחינוכם של תלמידים אלה ומכירים אותם היטב.

שרמר מציע הגדרה של תכנון לימודים כתהליך המוליך לתוכנית הלימודים:

תכנון לימודים הוא סדרה של פעולות, שבמהלכן נעשים בחירה, שיבוץ, הפקה והערכה של תוצרים חינוכיים ושל האמצעים להשגתם, לאור תחזית של משאלות חברתיות – בחלקן פרי ערכים בסיסיים ובחלקן משאלות שצצו עקב בעיות אקטואליות – ושל האילוצים שבהם בית הספר נתון. המדובר בדימויים בדבר ידע, טיב האדם ודמות החברה מצד אחד, ובהערכה לגבי משאבי כוח אדם וידע, ולגבי כוחן היחסי של קבוצות חברתיות שונות בעלות אינטרסים מנוגדים, מצד אחר.

דרור וליברמן כוללים במושג "קוריקולום" הן תוכניות לימודים פורמליות, הן הפעילויות הבלתי פורמליות הנעשות ב"מרחב החינוך של בית הספר" וכן את כל ההתנסויות של התלמיד במסגרות חינוכיות (עמ' 3). כל ההגדרות אינן ממצות את מה שמקובל על ידי חוקרים ואנשי חינוך שונים כאפיונים של תוכנית ותכנון לימודים, על אף-הניסיונות הרבים להציע הגדרות ודימויים כאלה למושג.

ויכוח ניטש בספרות החינוכית על יחסי הגומלין בין "תוכנית לימודים" לבין "הוראה". על פי תפיסה אחת שני המושגים שייכים לקטגוריות נפרדות כאשר בדרך כלל התכנון מקדים את ההוראה בפועל. תוכנית הלימודים היא ה"מה" וההוראה היא ה"איך", תוכנית הלימודים היא הכוונות והתכנים וההוראה היא דרך מימושם במעשה. בהבדל מגישה זו מקובלת היום יותר התפיסה שההוראה והתכנון קשורים זה בזה. אייזנר  מתאר קשר מעגלי שניתן להתחבר אליו במגוון שלבים ונקודות פתיחה: ניתן לצאת מתוך ההתנסות החינוכית-הוראתית לכוונות ולמטרות ואחר כך להמשיך בתכנון, או לחילופין, ניתן לפתוח במטרות ובתכנון כבסיס לפעילות החינוכית-דידקטית ואחר כך להעריך את השפעתם ולעצבם מחדש בהתאם להערכה זאת, וחוזר חלילה. יש הרואים את ההוראה כחלק מתכנון הלימודים כאשר תוכנית הלימודים מתוארת כתופעה רב-שלבית המתפתחת משלב הרציונל והתוכניות המוצעות, המשך בתוכנית כפי שהיא נתפסת על ידי המשתמשים, התוכנית בפעולתה, דהיינו ההוראה עצמה, ולבסוף התוכנית בתוצריה (Goodlad). גישה אחרת רואה בתוכנית הלימודים חלק מן ההוראה: תוכנית הלימודים, על פי גישה זו, מהווה את אחד ממרכיבי הידע הנחוצים למורה: ידע קוריקולרי – כללי ודיסציפלינרי בצד ידע פדגוגי כללי, ידע תוכן ועוד . נראה כי על אף ההבדלים בין התפיסות השונות יש הסכמה כיום על שני עיקרים. האחד, שאין הגדרה חד משמעית ומדויקת של המושג "תוכנית לימודים" שתתאים לכל בכל זמן ואין טעם לחפש כזאת. הגדרות משתנות בהתאם לאדם או קבוצת המגדירים את הקוריקולום ומשרתות את האינטרסים שלהם. כמו כן יש תמיד לשאול מה עשויות להיות ההשלכות המקומיות של אימוץ הגדרה זאת או אחרת . העיקר השני הוא שיש קירבה גדולה בין תוכניות לימודים לבין הוראה ולמידה והפיתוח של תחומים אלה כמו גם המחקר החינוכי העוסק בהם הוא משולב והדוק ( זילברשטיין; גורי-רוזנבליט).

חלק ניכר מתוכניות הלימודים מופיע בצורתו הגלויה והמפורשת בטקסטים המשקפים מגמות, מדיניות וערכים. טקסטים אלה, כפי שהם מייצגים את תחומי הדעת השונים הנלמדים בבתי ספר בישראל, הם עיקר מושא העיון והחקירה של הספר הנוכחי. מטרת המאמר הזה היא להניח את התשתית הרעיונית מנקודת הראות של תחום חקר החינוך והקוריקולום לסוגיות, לדיונים ולמחקרים על תוכניות הלימודים בדיסציפלינות השונות בהם דנים המאמרים שבקובץ. כפי שאראה בהמשך, מושגים, תפיסות ופרשנויות המשמשים את כותבי המאמרים נדונו בהרחבה במסגרת הדיון בתחום הקוריקולום כנושא לימודי שיטתי אקדמי שהתפתח במסגרת מחקר החינוך החל משנות ה-20 של המאה הקודמת (שיינמן; גורי-רוזנבליט). תחום הקוריקולום כתחום למידה ומחקר הנלמד באקדמיה במחלקות מיוחדות המעניקות תארים מתקדמים, נדון במאמרים וספרים ומוקדשים לו כתבי-עת וספרי הדרכה, קבוצות עניין ופעילויות אקדמיות. התחום עבר, כמו תחומים אחרים בחינוך שינויים רבים והוא רווי מסורות וזרמים מגוונים ולעתים קרובות מנוגדים ומתנגשים. בשדה החינוך, באתרי הפעולה של מורים ותלמידים מהווה תוכנית הלימודים ובעיקר זאת הבאה לידי ביטוי בטקסטים רשמיים, נקודת מוצא והתייחסות הכרחיים , בהתאם לאופי הארגוני פדגוגי של בית הספר: בין שהיא מכוונת ומנחה בבתי ספר עם דגש אקדמי מסורתי ובין שהיא מעובדת ומשתנה בבתי ספר פתוחים יותר בהתאם לתפיסות העצמאיות שלהם ושל הפועלים בהם. (יאיר, 2017)

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

יאיר, גד, מסע ישראלי : מפתחות לפדגוגיה ישראלית ולחינוך הערכי בישראל. ידיעות אחרונות : ספרי חמד, (2017) 

נעמי מנדל-לוי, שווים : תמיכה בית ספרית בשוויון הזדמנויות, תרגום מאנגלית: לירון רובינס, יותם בן משה.  ירושלים : אבני ראשה - המכון הישראלי למנהיגות בית ספרית, (2017)

מברך, מרים. מנהיגות חינוכית בגיל הרך. מכון מופ"ת, (2017)