‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי ?

תוכן עניינים

ראש פרק / עמוד מס'

מבוא   4

מורים - עובדי ציבור  4

התפתחות הפסיקה וחוק החינוך הממלכתי  4

חופש הביטוי של עובדי ציבור  4

חופש הביטוי של עובדי הוראה   5

גבולות חופש הביטוי של עובדי הוראה – המצב בישראל  6

חקיקה בעניין חופש הביטוי של עובדי המדינה   6

חופש הביטוי של עובדי ההוראה במדינות נבחרות   7

פרשת המורה אדם ורטה והתלמידה ספיר סבח בקשר לפוליטיקה ומערכת החינוך  8

סיכום   10

ביבליוגרפיה   11

שאלה נפרדת היא, האם זכאי המורה לחופש ביטוי מוחלט בשיעוריו, או בשעה שהוא עוסק עם תלמידיו בכל פעילות חינוכית אחרת. בהקשר זה עולות שלוש טענות הנוגעות לשלילת זכותו של המורה להביע את עמדותיו הפוליטיות האישיות בפני תלמידיו: מן ההיבט המוסדי, מן ההיבט החינוכי ומן ההיבט הדמוקרטי.

מן ההיבט המוסדי עולה הטענה, שהמחנך לא גדל כמנהיג טבעי בתוך החברה שבה הוא יושב אלא מונה לתפקידו על ידי הממסד. ממסד זה העניק לו מנדט לחנך, אך לא לעשות שימוש בתפקידו לשם אינדוקטרינציה[1] של עמדותיו האישיות.[2]

טענה שונה במקצת היא, שהכנסת פוליטיקה אל מערכת החינוך עלולה להפוך את מערכת החינוך הממלכתי ל"זירת התגוששות פוליטית", ולזרוע פלגנות ופירוד בין התלמידים.[3]

מן ההיבט החינוכי עולה הטענה, שמלאכת החינוך נועדה להצמיח "לומדים עצמאיים", אנשים חושבים, שמגבשים דעה משלהם באמצעות מחקר יסודי של נתונים ועובדות, ואין זה מתפקידו של המחנך "לבוא אל תלמידיו עם 'בשורה'". לפי תפיסה זו, זכותו וחובתו של המחנך להביא את דעותיו בפני התלמידים, אך זאת כשותף לדיון שאינו כופה את רצונו, שכן אחרת הוא חוטא לחינוך.[4]

ואולם, תפיסה זו שנויה במחלוקת. מחנכים רבים סבורים שגם בעידן פוסט-מודרני, ואולי דווקא בעידן שכזה, "בית-הספר אסור שישמש ראי לחוליי החברה (ניכור, פער עדתי, אנוכיות ונהנתנות). נהפוך הוא! מחובתו לחתור באופן בלתי נלאה לשנות את ההוויה הנתונה... כדי לעצב את החברה של מחר שתהיה מושתתת על ערכים מוסריים".[5] יתר על כן, גם חוקרים שתפיסתם היא כי "עקרונית, אין למחנכים זכות לחנך לערכים מחייבים", הסכימו לכך ש"הצורך הפסיכולוגי של חניכים בביטחון פנימי מקשה על המחנכים להימנע מחינוך לערכים אלה".[6]

מן ההיבט הדמוקרטי, יש הטוענים שתפיסה דמוקרטית שלמה מבוססת על גיבוש עמדה פוליטית בבחירה חופשית מתוך 'שוק חופשי' של דעות, בו ניתנת לכל עמדה הזדמנות שווה להישמע ולשכנע. במובן זה, השמעת עמדה פוליטית בידי מחנך פוגעת במידת מה בשוק החופשי, שכן התלמידים הם 'קהל שבוי' שאינו מסוגל 'להצביע ברגליו' ולפרוש כאשר הוא שומע עמדה שאינה מתיישבת עם השקפת עולמו. זהו קהל התלוי במידה רבה במורה שמביע את העמדה, אשר מערכת החינוך נותנת בידיו זמן ומשאבים כדי לגרום לתלמידיו להאמין בו ולהעריך את עמדותיו. על כן, הטוענים כך סבורים כי השמעת עמדה פוליטית על ידי מחנך מעצימה בצורה בלתי הוגנת את השפעתה של עמדה זו בחברה הכללית.[7]

גבולות חופש הביטוי של עובדי הוראה – המצב בישראל

הגבלת חופש הביטוי של המורים בישראל מבוססת על שלושה מקורות נורמטיביים עיקריים: החקיקה בעניין חופש הביטוי של עובדי המדינה, חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953 (להלן: חוק חינוך ממלכתי), וחוזרי מנכ"ל משרד החינוך.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-15 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)