‏290.00 ₪

שאלת המחקר

האם יש מקום להגן על פרטיות העובד וחופש הביטוי שלו במקום העבודה, אל מול זכות הקניין של המעביד?

תוכן עניינים 

מבוא

פרק ראשון:  הזכות לפרטיות – רקע כללי

מהי הזכות לפרטיות

האמצעים לפגיעה בפרטיות

פרק שני: התנגשות הזכויות

זכויות העובד

זכויות המעביד

אינטרסים ציבוריים

פרק שלישי: סקירה משפטית

משפט העבודה והזכות לפרטיות באירופה

דוגמאות ליישום המדינות את הוראות סעיף 8 ו-10 לאמנה

פרק רביעי: פסיקת בית הדין האירופאי לזכויות אדם

The case of Halford v. United Kingdom 

The case of Niemitz v. Germany 

פרק חמישי: משפט משווה – הדין האמריקני

סיכום ומסקנות 

הדין הרצוי: הסדרה ציבורית או הסדרה פרטית? 

ביבליוגרפיה

הזכות הבסיסית של האדם לחירות מעניקה דגש רב ועיקרי על הזכות לפרטיות. עד לאחרונה הזכות הזאת הוכרה בצמצום רב ברוב מערכות המשפט לרבות מערכת המשפט האנגלי. זוהי  זכות שקשה להגדירה ולתחום אותה כמו גם זכות שנוטים להתעלם ממנה כאשר מבצעים איזונים מול זכויות אחרות לדוגמא, הצורך להתייעלות ולרווחים והצורך בשיקולים עסקיים אחרים של מעביד.

יחד עם זאת, בשנים האחרונות חלה תפנית מסוימת ביחס לזכויות המעביד ולזכויות העובד במקום העבודה בכלל  וביחס לזכות לפרטיות במקום העבודה בפרט.

המהפכה התעשייתית והשינויים הטכנולוגיים יצרו מצב, לפיו האדם ועבודתו אחד הם. האדם מזוהה עם עיסוקו, נמדד לפיו ומבלה את רוב חייו בהגשמה עצמית באמצעותו. קשה לשים חיץ בין חייו הפרטיים של אדם לבין "שעות העבודה", וזאת בעיקר בתחומי הכלכלה והטכנולוגיה ובשל העובדה, כי העולם הפך לכפר גלובלי ועסקי אחד. עם השימוש הגובר במחשבים ובדואר אלקטרוני במקום העבודה רובנו עומדים למול אובדן חלק גדול מאנונימיות ומהפרטיות, שהיינו רגילים להנות ממנה. ההתכתבויות בדואר האלקטרוני מחליפות יותר ויותר את שיחות החולין שהיו נערכות בפינות הקפה או העישון במקום העבודה. ההבדל הוא עיקרי, שיחות אלו לא היו נשמרות ולא היו מנוטרות על ידי המעביד!

עיקר הבעיה בנושא הפרטיות במקום העבודה היא, כי הזכות לפרטיות יוצרת מתח בינה לבין אינטרסים כלכליים. מחד, יש הטוענים כי שמירה על פרטיות מגדילה את העוגה החברתית, שכן אדם נחשב לפורה ופרודוקטיבי, בהיותו חופשי מהתערבות חיצונית ולחצים. מאידך, ישנן דעות, לפיהן שמירה על הזכות לפרטיות כרוכה בבזבוז משאבים ולפיכך העלות הכלכלית גבוהה. ניתוח כלכלי של הזכות לפרטיות עשוי להביא למסקנה כי מדובר בזכות שאינה יעילה כלכלית, שכן הפרטיות עוצרת את זרם המידע שהינו תנאי לקיומו של שוק משוכלל ויעיל. בנוסף, מידע הוא משאב כלכלי שניתן לסחור בו.[1]

המתח והצורך באיזון בין השתי הזכויות: זכותו של המעביד למול הזכות לפרטיות וחופש הביטוי מתעצמים בתחום דיני העבודה, היות שלמכלול האינטרסים הציבוריים נוסף גם הפן הקנייני של המעביד.

אינטרס המעביד הינו במיקסום רווחיו, תוך שליטה מלאה על אמצעי הייצור: העובדים, זמן עבודתם, הקצאת משאבים וניצולם. מחקרים בארצות-הברית מראים, כי עובדים "מבזבזים" כ- 25% מיום עבודה על דואר אלקטרוני וגלישה באינטרנט, אחת מכל חמש חברות פיטרה עובד עבור שימוש לא הולם בדואר אלקטרוני.[2] כתוצאה מכך, ההוצאות עבור אבטחת מידע וניהול רשתות גדלות, תפוקת העובדים יורדת[3], ונוצר צורך מיידי של המעביד לפקח על גלישה ושימוש בדואר אלקטרוני של העובד. בנוסף, המעביד מעוניין בשמירה על סודות מסחריים והימנעות מהטלת אחריות שילוחית בגין פעולותיו של העובד. מנגד, אם נקבל את ההשקפה כי חיינו מתנהלים סביב העבודה וקשה למצוא את ההפרדה המדויקת בין פנאי לעבודה, יש להתחשב ביתר מידה בצורך להגן על פרטיות העובד. כך למשל, יש לקחת בחשבון את ההשפעות השליליות של מעקב אחר עובדים. בהתאם לתפיסות ניהוליות, מחקרים מוכיחים כי עובד המרגיש בהעדר אוטונומיות הינו פחות יעיל ופחות יצירתי. מחקרים מתחומים אחרים, כמו תחום בדיקות סמים לעובדים, אשר גם בהם נפגעת הפרטיות ואוטונומיות של העובדים מראים, כי עצם המעקב פוגע ביעילות, במורל ובאמון העובדים.[4] מפאת חדשנותה של סוגיית אמצעי המעקב הדיגיטליים, לא נמצאו מחקרים שמצביעים על היחס בין המעקב לתפוקת העובדים אך לדעתנו ניתן להקיש מהמחקר לעיל.

הזכות לפרטיות מאפשרת במידה רבה גם את חופש הביטוי. חופש הביטוי חיוני להגשמתו העצמית של האדם ומיסודותיה של הדמוקרטיה. עצם קיומה של הזכות לפרטיות מעודד אותנו להתבטא בחופשיות. לעיתים די בעצם הידיעה כי עוקבים אחרינו כדי להביא ל"אפקט מצנן" בחופש הביטוי שיגרום לנו לצנזר את עצמנו ולא להתבטא כלל.

נקודה חשובה היא כי בעוד שבעבר, אמצעי הפגיעה בפרטיות העובד כגון: ביקורות פתע, מצלמות, וציתותים לטלפון דרשו הקצאת משאבים רבים מצד המעביד, הן לפגיעה בפרטיות, והן לניתוח תוצאותיה והסקת מסקנות, הרי שכיום בעידן המידע המאופיין באמצעים טכנולוגים, קל יותר למעביד לשלוט על העובד ועל המידע, לנטר ולעבד את המידע, ומן הצד השני קל יותר לעובד לחשוף מידע. מכאן עולה החשיבות והצורך לאזן בין הזכויות השונות והצדדים השונים.

השאלה המחקרית:  סמינריון זה יבדוק, האם יש מקום להגן על פרטיות העובד וחופש הביטוי שלו במקום העבודה, אל מול זכות הקניין של המעביד, לאור הסעיפים המגינים על הפרטיות (סעיף 8) ועל חופש הביטוי (סעיף 10) באמנה לזכויות האדם[5] (להלן: "האמנה"). אם אכן ישנה זכות כזאת, מהו האיזון הראוי בין הזכויות.

הסמינריון ידון תחילה בהתנגשות הזכויות של הצדדים תוך הצגת אינטרסים של המעביד, העובד ואינטרסים ציבוריים. לאחר מכן, נסקור את הדין ואת פסיקת בית הדין האירופאי לזכויות אדם ביחס לנושא. בסיום הסקירה נביא ניתוח וסקירה של המצב בארה"ב על מנת להשוות ולראות אם ישנו יישום של פסיקת בית המשפט לזכויות אדם. ולבסוף, ננסה להגיע למסקנות והמלצות על האיזון הראוי בין הזכויות ודרך לפתרון הבעיה.

מצגת הזכות לפרטיות בעבודה, יחסי עובד-מעביד

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 Richard A. Posner, "An Economic Theory of Privacy", in Philosophical Dimensions of Privacy: An Anthology (Fredinand Davis Schoeman ed., Cambridge, Cambridge University Press) 333, pp. 339-340.

Dean Elmuti, "Effects of a Drug-testing Programme on Employee Attitudes, Productivity and Attendance Behaviors", Employee Counselling Today, Vol. 6 No. 5 (1994) 24-32.

האמנה הבינלאומית לזכויות אדם – ECHR.