‏390.00 ₪

שאלת המחקר

האם קיים שינוי באינטליגנציה הרגשית אצל סטודנטים הלומדים חינוך בשילוב אומנויות, לעומת סטודנטים אשר לומדים חינוך ללא שילוב אומנויות?

תוכן עניינים

מבוא. 

ייחוד הכלי האמנותי בטיפול נפשי 

האמנות כמשחק וכפנטזיה. 

המשחק (play) 

שימור קונקרטי של דימויים.

ביטחון כבסיס לקשר. 

תכנים.

התמודדות עם חוסר ארגון 

אבחון וטיפול באמצעות אמנות. 

אבחון ציורי משפחה. 

אבחון וטיפול באמצעות מנדלה 

טיפול באמנות בישראל. 

מסלולי הכשרה. 

תעודות הסמכה. 

אתיקה מקצועית של טיפול באמנות. 

סודיות. 

שימור היצירות. 

מחקר שדה. 

שאלת מחקר השדה. 

האם קיים שינוי באינטליגנציה הרגשית אצל סטודנטים הלומדים חינוך בשילוב אומנויות, לעומת סטודנטים אשר לומדים חינוך ללא שילוב אומנויות?

השערות המחקר. 

אינטליגנציה. 

אופן בחינת אינטליגנציה. 

סוגי אינטליגנציה. 

משמעות האינטליגנציה. 

אינטליגנציה בשלבי החיים.

אינטליגנציה ותורשה. 

מנת משכל – IQ.

התיאוריה הטריארכית לאינטליגנציה מצליחה. 

אינטליגנציה בחיי היום יום.

רגש ומידע רגשי 

ניהול רגשות. 

רגש יכול לשרת את ההגיון -"Passion can serve reason". 

תפיסה, אבחנה, הערכה וביטוי של רגשות. 

הקלה רגשית על המחשבה ( Emotion Facilitation of Thinking) 

הבנה וניתוח של רגשות / ניצול מידע רגשי 

וויסות אדפטיבי של רגשות. 

אמפתיה. 

אינטליגנציה רגשית. 

אינטליגנציה בין אישית. 

אינטליגנציה תוך אישית. 

פיתוח האינטליגנציה הרגשית דרך אומנות. 

שיטה. 

משתתפים.. 

כלי המחקר. 

הליך. 

ניתוח השאלונים.

סיכום.

 ניתוח רוחבי של השאלונים

ביבליוגרפיה. 

נספחים

השערות המחקר

1. סטודנטים המשלבים חינוך עם אומנות יהיו בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה יותר, מאשר סטודנטים הלומדים חינוך ללא שילוב אומנות.
2. רמת האינטליגנציה הרגשית תהיה גבוהה יותר אצל סטודנטים שנה ג' המשלבים חינוך עם אומנות, מאשר אצל סטודנטים שנה א' המשלבים חינוך עם אומנות. 

טיפול באמנות או טיפול באמנות חזותית הוא שיטה בפסיכותרפיה שבה נעשה שימוש טיפולי בטכניקות של אמנות חזותית כמו ציור, פיסול וצילום. הטיפול באמנות הוא אחת משיטות הטיפול בתוך תחום הטיפול באמנויות. הטיפול באמנות משלב תאוריות מסורתיות של פסיכותרפיה, טכניקות מתחום הפסיכולוגיה ותאוריות הנוגעות לתהליכי יצירה ולמאפיינים השונים של חומרי האמנות והשימוש בהם.

כאחד ממקצועות בריאות הנפש, הטיפול באמנות מיושם במקומות שונים ומגוונים ומופנה לקהלי יעד רבים. ניתן למצוא תהליכים של טיפול באמנות בסדנאות אמנים המתמקדים בפיתוח יצירתיות. מטפלים באמנות עובדים עם ילדים, מתבגרים ומבוגרים, ומציעים טיפול ליחידים, לזוגות, למשפחות, לקבוצות ולקהילות. אין צורך בידע קודם או בכישרון מיוחד בתחום האמנות כדי להיעזר בטיפול באמנות.

מטפלים באמנות משתמשים בתהליך היצירה ובתכנים שעולים באמנות כדי לסייע למטופל להתמודד במצבי מתח, משברים וחוויות טראומתיות, ולסייע לו בשיפור התפקוד הקוגניטיבי, בשיפור יחסיו עם משפחתו וחבריו, ובשיפור איכות חייו.‏

הטיפול מסב את תשומת לבו של המטופל, פועלו ומחשבותיו לאמנות ולתהליך היצירה; בכך מתרחק המטופל מהבעיה, מהקושי או מהמחלה, ומגלה מתוך התהליך על רגשותיו, ועל נקודות החוזק והחולשה שלו, ויחד עם המטפל הם מוצאים את הפתרונות, הכוחות להתמודדות ודרך להמשך החיים בכלל והתהליך בפרט.

(פאטרישיה נואל האל)

מטרת הטיפול באמנות דומה למטרת כל טיפול פסיכותרפי: שיפור ושימור הבריאות הנפשית ואיכות החיים; אך בעוד טיפול פסיכולוגי מתמקד בתקשורת מילולית, וטיפולים שונים בהבעה ויצירה משתמשים בצורות אמנות שונות, הטיפול באמנות נעזר בכלים כמו ציור, רישום, פיסול, צילום ושיטות נוספות להבעה חזותית. הטיפול נותן מענה לקשיים בתחומי החיים השונים: רגשיים, התפתחותיים, קוגניטיביים, חברתיים ופיזיים.

מטפלים באמנות לומדים להכיר את הסמלים הלא-מילוליים שבתהליכי היצירה. מטפל באמנות מסייע למטופל לזהות את המחשבות והרגשות המובעים באמנות ואת משמעותן, ובכך המטופל מגלה תובנות לגבי יצירתו ומפתח הבנה מעמיקה יותר לגבי עצמו ודרך ההתמודדות שלו עם האנשים סביבו.

"יצירת אמנות היא הזדמנות להביע את הדמיון, האותנטיות והספונטניות של האדם. זו חוויה שלאורך זמן מובילה לתחושת סיפוק, תחושה של תיקון נפשי ושינוי. תהליך היצירה יכול להיות תהליך מרפא שמייצר חוויה של גדילה אישית."‏

אף על פי שטיפול באמנות הוא תחום טיפולי צעיר יחסית, שורשיו נעוצים בבתי החולים הפסיכיאטריים בסוף המאה ה-18. הטיפול באמנות החל להתפתח כמקצוע בפני עצמו באמצע המאה ה-20 באירופה ובארצות הברית. המטפלים הראשונים בתחום החלו להכיר בהשפעה של העיסוק באסתטיקה על תחומים אחרים: פסיכיאטריה, פסיכואנליזה, שיקום, חינוך לגיל רך וחינוך לאמנות.

האמן הבריטי אדריאן היל (Adrian Hill) טבע את המונח טיפול באמנות בשנת 1942. היל התמודד אז עם מחלת השחפת בבית הבראה והסתייע בתהליך החלמתו ברישום ובציור. לתפיסתו הערך של טיפול באומנות נובע מכך שהיצירה בטיפול "מסעירה לחלוטין את המוח (כמו גם את האצבעות) ... משחררת את האנרגיה היצירתית של המטופל ולעתים קרובות את העכבות", ומאפשרת למטופל "לבנות הגנה חזקה נגד חוסר המזל שלו". הוא המליץ על העבודה היצירתית גם למטופלים אחרים. זו הייתה תחילת העבודה הטיפולית שלו, אותה תיעד בספרו "אמנות מול מחלה" (Art Versus Illness) שפורסם בשנת 1945. הוגים אחרים בתחום הטיפול באמנות בבריטניה היו א. מ. לידיאט (E. M. Lyddiatt), מייקל אדוארדס (Michael Edwards) וריטה סיימון (Rita Simon). האגודה הבריטית לטיפול באמנות .

ראשוני המטפלים באמנות בארצות הברית, כמו מרגרט נאומבורג (Margaret Naumburg) ואידית קרמר (Edith Kramer), החלו לעסוק במקצוע בערך באותו הזמן כמו היל. נאומבורג הייתה מחנכת וטענה שהטיפול באמנות הוא בעל זיקה פסיכואנליטית, וכי ביטוי אמנותי חופשי הוא סוג של שיח סימבולי המרחיב את האפשרות לביטוי מילולי בתהליך הטיפולי. האמנית אידית קרמר נתנה דגש לחשיבותו של תהליך היצירה, מנגנוני הגנה פסיכולוגיים, והאיכות האמנותית. לטענתה ניתן להשיג סובלימציה כאשר בתהליך היצירה נוצרות צורות המכילות כעס, חרדה או כאב. הוגים אחרים בתחום הטיפול באמנות בארצות הברית הם אלינור אולמן (Elinor Ulman), רוברט אולט (Robert Ault) וג'ודית רובין (Judith Rubin).

(טסה דאלי)

במהלך השנים התרחבה הפעילות המקצועית בתחום לארצות נוספות, ואיגודים מקצועיים לטיפול באמנות פועלים במדינות רבות כמו ברזיל, קנדה, פינלנד, יפן, הולנד, רומניה, דרום קוריאה, שבדיה וישראל.

גישות בטיפול באמנות

מקובל להתייחס לשלוש גישות בתחום, המובחנות זו מזו על ידי המקום שניתן ליצירת האמנות בתהליך הטיפולי:

האמנות כטיפול (Art as Therapy) - גישה זו מבוססת על ההנחה שעצם יצירת אמנות היא תהליך מרפא. היצירה ותהליך יצירתה עומדים במרכז הטיפול ומתוכם עולות התובנות הטיפוליות. גישה זו מבוססת על ההנחה שפעולה יצירתית מאפשרת העלאת תכנים מהתת-מודע ועיבודם, גם ללא עיבוד מילולי. כמו כן, מסתמכת גישה זו על רעיונות תופעות המעבר והמרחב הפוטנציאלי של הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט, שראה ביצירה דרך לביטוי העצמי האמיתי של האדם, ומכאן ליצירתיות ולבריאות הנפשית. הטיפול בגישה זו עוסק באמנות, בתהליך יצירתה ובצפייה באמנות.

פסיכותרפיה באמנות (Art Psychotherapy) - גישה זו מתמקדת בקשר הנוצר בין המטפל והמטופל. הגישה שואבת את הנחותיה מגישות פסיכואנליטיות שונות של "פסיכואנליזה של שני אנשים", החל מתאוריות יחסי אובייקט ועד תאוריות אינטרסובייקטיביות. מקומה של יצירת האמנות בגישה זו היא אמצעי לתקשורת, אמצעי לייצוג הקשר הטיפולי ואמצעי ליצירת העברה בין המטופל והמטפל. בגישה זו יש ליצירת האמנות משקל שונה בתקופות שונות של הטיפול בהתאם לתהליך הטיפולי.

פסיכותרפיה אנליטית באמנות (Psychotherapy Analytical Art) - גישת הפסיכותרפיה האנליטית מתמקדת ביחסי ההעברה בין המטפל והמטופל. יצירת האמנות מהווה אובייקט שלישי בחדר הטיפול ומאפשר קיום יחסי העברה גם בין כל אחד מהם ובין היצירה עצמה. גישה זו שמה דגש על ניתוח יחסי העברה באמצעות היצירה האמנותית, ועל יצירת שינוי דרך היצירה עצמה. היצירה מאפשרת שינוי במודעות, העלאת תכנים עמוקים על ידי גילומם ביצירת האמנות וביחסים בין המטפל והמטופל. גישה זו מעניקה משקל שווה ליצירה וליחסים בין המטופל והמטפל.

בנוסף לסיווג זה, קיים ציר נוסף של גישות בטיפול באמנות שדומה לגישות בטיפול נפשי בכלל: הגישות האנליטיות-דינמיות שהחלו בראשית הפסיכולוגיה על ידי זיגמונד פרויד וכוללות גישות בנות זמננו כמו הגישה האינטרסובייקטיבית והגישה ההתייחסותית; גישות קוגניטיביות והתנהגותיות וגישות של הזרם השלישי שצמחו בשנות השישים, כמו פנומנולוגיה, הומניזם ואקזיסטנציאליזם. המצע התאורטי והפילוסופי של גישות אלו זהה בטיפול באמנות לזה של תחומי טיפול אחרים, אך בטיפול באמנות נעשה שימוש בכלים אמנותיים ככלי התערבות על פי הגישה התאורטית הספציפית.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

פאטרישיה נואל האל, תרפיה באמנות: דרך לריפוי הפיצול, הוצאת אח 

פליסיטי וויר, תפקיד ההבעה הסמלית בהקשר לתרפיה באמנות: גישה קלייניאנית, הוצאת אח 

Cathy A. Malchiodi, The Art Therapy Sourcebook: Art Making for Personal Growth, Insight 

Malchiodi, Cathy A.  Handbook of Art Therapy. New York: Guilford.