‏390.00 ₪

חוסר יציבות בשיטת החקיקה: פקודת מס הכנסה זוכה לתיקונים בממוצע שלוש פעמים בשנה. תוחלת חייהם של התיקונים היא קצרה. בצד הפקודה עצמה מחוקקת הכנסת, לפי הצעת האוצר, חוקים שאף הם חלק מפקודת מס הכנסה, אף כי במעשי חקיקה נפרדים. כל זאת בצד זרם אדיר של חקיקת משנה. זרם חקיקה כזה, אינו מאפשר התמצאות, מוריד בהכרח את רמת הייעוץ וההדרכה לה זוכה הנישום המצוי ומעודד יצירת כלכלה תת קרקעית. שכרו של המחוקק, המבקש לסתום כל פירצה, ממשית או מדומה, עיקרית או שולית, יוצא בסופו של דבר בהפסדו.

חוסר רמה נאותה של כללים הוגנים ואובייקטיביים, מגבירה את אי הציות לחוקים בתור כלל המדריך את התנהגות הציבור. רוב הנישומים איבדו, לעניות דעתי, את האמון ביושרה של החקיקה. אין הם מאמינים כי חוקי המס סבירים ויש בהם רגישות ציבורית. דוגמא מובהקת לעוול ידוע לכל, ובכל זאת איש איננו עושה לסילוקו היא סעיף 6 לחוק המיסוי בתנאי אינפלציה[6] המעניק ניכוי מיוחד, בשיעור של 30%, ליחיד שהוא נישום זכאי, מבוסס על הנה שהאינפלציה תהיה בשיעור שנתי של 100%. מאז נחקק החוק, עברה תמיד האינפלציה את השיעור הצפוי, אולם חרף האמור לעיל שיעור הניכוי המיוחד לא תוקן למרות המודעות לתוצאותיו ההרסניות. זהו עוול משווע, אולם המחוקק לא נדרש לתקן עוול זה. [7]

חוסר אמון ביחס אל האזרח: לעניין זה פנים רבות; החל בחוסר אמון מוחלט במסמכיו של האזרח וכלה בחישוב מעוות של הפרשי הצמדה וקנסות. ביטוי חריף במיוחד מקבל העניין בהפעלת סעיף 145 ב' לפקודה[8]. המחוקק העניק לפקיד השומה סמכות לפסול את ספרי הנישום אם התברר לו כי תקבול שחייב ברישום, לא נשרם, זולת אם שוכנע כי הייתה סיבה מספקת לאי הרישום.

קטנוניות בקביעת זכויותיו של האזרח ויישומן: מערכת המיסים בוחנת כל הנחה או הקלה שניתנה לאזרח, במשקלה הכספי בהכנסות האוצר. על רקע זה יש להבין את ה"קמצנות" בערכן של נקודות הזיכוי, למשל.

חוסר יעילות מספקת באכיפתם של חוקי המס: כיום, כל מאגר ממשלתי ממוחשב, מאגר נתונים אדיר חבוי במשרדי ממשלה שונים אודות כל אזרח ואזרח, חי או נפטר. למרות עובדה זו, אין המידע מיושם דיו על ידי מערך המודיעין של מנהל המיסים.

המטרה העיקרית של הטלת המס על האזרחים הינה מימון פעולותיה של המדינה. אולם, הטלת המס ממלאת תפקידים ויעדים חשובים גם בשטחי החיים האחרים. על ידי ניהול מדיניות מס נכונה ניתן לעודד פעולות המועילות לכלכלה[1] ולמנוע פעולות בעלות השפעה שלילית על משק המדינה[2] באמצעות מנגנון המס ניתן לעודד את הייצוא ולהקשות על הייבוא, ובצורה זו להועיל למאזן התשלומים שהינו כה חשוב לעצמאותה הכלכלית של כל מדינה. בדרך דומה ניתן לנצל את המס לספיגת כספים מהציבור כדי לצמצם את הצריכה ולהוריד את האינפלציה, או להשיג יעדים חברתיים אחרים כגון עידוד פעילות כלכלית באזורים שהמדינה מעוניינת לפתחם. מדיניות הטלת המס יכולה להשפיע על המערכת החברתית על ידי יצירת איזון נכון בין שכבות שונות של האוכלוסייה והגנה על אוכלוסיות חלשות[3].

המס הינו הציביליזציה. תמרת המס מקבל האזרח שירותים מהמדינה, ובכך ניתן להצדיק את תשלום המס הפוגע בקניינו של כל משלם מס. המס הוא תשלום אשר אדם משלם לרשות בעל כורחו מבלי לקבל תמורה ישירה בעד כספו. החשיבות הנודעת להגדרת המונח "מס" אינה עיונית בלבד, ועשויה להיות לה גם משמעות משפטית מעשית. אין חולק על כך כי אם אחד הדיירים בבית המשותף לא ישלם את מיסיו, הנטל ייפול על האחרים, או שרמת השירותים תיפגע, הוא הדין במדינה. לכאורה, ניתן להעלות התנגדות לתשלום מס בשל היעדר הסכמה למדיניות או לעמדה מסוימת של השלטון הספציפי, אולם אין בכך הצדקה שלא לשלם מס. אחד מעקרונות היסוד של משטר דמוקרטי בו שורר שלטון החוק הוא העיקרון כי אין להטיל מיסים על האזרחים אלא ע"י הרשות המחוקקת הנבחרת על ידי העם. עיקרון זה מבטא את אחת מזכויות האזרח החשובות והוא נתקבל ברוב החוקות של המדינות הנאורות.

הבסיס החוקי לסמכות להטיל מס נמצא בסעיף 1 לחוק יסוד: משק המדינה[4], הקובע כי מיסים מלוות חובה, אגרות ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו אלא על ידי החוק או על פיו.

עיקרון שלטון החוק, ככל שהוא חל על דיני המיסים, קובע כי אין להטיל מס על אזרחי המדינה ללא סנקציה של המחוקק עצמו. מבחינה זו גביית מס פירושה שלילת זכות קניינית של האזרח, ואין לעשות זאת אלא במצוות המחוקק עצמו שרק הוא יכול להביע בצורה נכונה את רצון העם להטיל הגבלות על זכויות יסוד מוכרות. צידו השני של העיקרון אומר כי הטלת מס לא תעשה על ידי רשויות שלטוניות אחרות.

אין מקום לטיעון, כי "איני מוכן לשלם מס הכנסה כדי לממן ישיבות". התנגדות כזו מחטיאה את מטרת המס. המס הינו כללי ולא ייעודי, ומהווה חלק אינטגראלי של הממשל. המס הוא המחיר שאנו משלמים תמורת התארגנותו במבנה של מדינה.

המס הוא הדרך המקובלת למימון פעילות ציבוריות. למדינה הריבונית ניתן הכוח לקבוע, לגבות מיסים ולהשתמש בהם. משניתן כוח זה בידי המחוקק, אנו מצפים שייעשה בו שימוש נכון. שימוש נכון הוא עמידה במספר עקרונות בסיסיים תוך איזון ראוי ביניהם. מנגד, האזרחי עליו מוטלת החבות, רשאי לתכנן את פעולתו הליגיטימית בדרך שתביא לתשלום מס מוקטן. עמד על כך נשיא ביהמ"ש העליון השופט שמגר באומרו[5]:

"עצם העובדה כי צדדי בחרו במבנה משפטי דל מיסים אינה מצביעה כי המבנה 'מלאכותי' או 'בדוי'. זכותם, ואף חובתם של מומחים בענייני מיסים לתכנן עסקאות משפטיות כך שלא תהיינה עתירות מס. אדם רשאי לנצל לטובתו כל הוראה שבדין, הפוטרת ממס או מקילה בו, שהרי לשם כך היא נוצרה; והוא כמובן, כל עוד אינו מנסה לעוות במעשיו את כוונת המחוקק או לעשות מעשה שלא כדין כדי להיכנס לתחומי פטור או הקלה, שלא נועדו לו".

ניתן לראות את מערכת המיסים הישראלית כמאופיינת על ידי הסימנים הבאים:

בניסיון להתמודד עם משימה בלתי אפשרית זו, פיתחה המערכת זווית ראייה קבועה על האזרח המצוי. ביסודה של ההשקפה מונח הרעיון שהנישום לעולם איננו מצהיר על הכנסתו האמיתית וככל שיצומצמו זכויותיו ויימנעו ממנו הניכויים להם הוא זכאי, עדיין לא ייפגעו בו אלא רק יקטינו את שיעור ההעלמה.

העלמות המס ואי ציות לחוקי המס הם תופעה כל עולמית, אולם, המאפיין את מערכת המיסים שלנו הוא שהמלחמה בהעלמות המס איננה מצטמצמת לביקורת, גילוי וענישה אלא לובשת אופי של ענישה קולקטיבית, שאיננה מבחינה בין משלם מס אמת לבין מעלים.

עבירות אשר נעברו במזיד בכוונה להתחמק ממס, ושהמחוקק מתייחס אליהן בחומרה מיוחדת הן העבירות הנכללות בסעיף ‎220 לפקודה. עבירות ע"פ סעיף ‎220 עניינן במעשים רצוניים ומכוונים של אדם שהמטרה היא הקטנת נטל המס באמצעים אסורים ע"י החוק, זאת להבדיל מניצול אמצעים חוקיים לצורך תכנון מס.

לפי סעיף ‎220 הרכיב הנפשי הנדרש בעבירות הוא מחשבה פלילית[10] בעל כוונה מיוחדת, המחייבת לא רק מודעות לטיב המעשה כי אם כוונה להשיג את היעד של התחמקות ממס, כמו שניתן לראות בצורה פרטנית בהמשך הדברים [11].על מנת להרשיע נאשם בעבירה לפי ס' 220, על הרשויות להוכיח כי הנאשם פעל בזדון ומתוך כוונה להתחמק ממס. דהיינו הנאשם כשעשה את המעשה המיוחס לו, פעל כך, בהיותו ער לתוצאות של המעשים שלו, כשביודעין חפץ בהן, וכוונתו הייתה התחמקות ממס.בפסיקה נקבע כי מספיק להראות שהכוונה להתחמק ממס נובעת מעצם המעשה של הפחתת ההכנסה המוצהרת, אך במידה ויש בפי הנאשם הסבר למעשה, שעשוי לפחות ליצור ספקות אצל השופטים בכוונה הפלילית שלו.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

פקודת מס הכנסה [נוסח חדש]

גיורא עמיר, טלי ירון-אלדר, רועי פלר עבירות מס ועבירות הלבנת הון, הוצאת סדן 

גבאי י', שראל מ', המיסוי הישיר בישראל – מאפיינים, עיוותים והצעות לשינוי, הוצאת קהלת

 Givaati Y. "Theories of Tax Deductions: Income Measurement versus Efficiency" Journal of Law, Finance, and Accounting 5: 107-136 (2020)