‏290.00 ₪

בית הכנסת עדס. 24

ביבליוגרפיה. 27

נספח. 31

עבודה זו תציג את ירושלים מבחינה של תיירות– ההיסטוריה שלה, קדושתה לעם היהודי ומעמדה בימי מרד בר- כוכבא, בית המקדש עד ימינו.

ירושלים, בירתה של מדינת ישראל היא העיר בגדולה ביותר בארץ ישראל, כמו כן מהווה ירושלים עיר המקודשת לשלוש הדתות המונתאיסטיות הגדולות: אסלאם, נצרות ויהדות. ירושלים היוותה את לב חיי העם היהודי בימי קדם,והייתה מושא לכמיהתו וגעגועיו בגלות. בשל חשיבותה של העיר בעולמם של המאמינים, הייתה העיר ועודנה מוקד למלחמות וויכוחים. מאז סוף המאה תשע עשרה צמחו סביב העיר העתיקה שכונות העיר החדשה, שמרכיבות כיום את רוב העיר. הגבול בין מזרח העיר למערב העיר הוא הר הבית הנמצא במרכז ירושלים השלמה.

בלב ירושלים מצוי אזור המכונה בפי כול "הנפלאות" והמהדרין מוסיפים גם את השם "הזיכרונות" ומכלילים בו את כל השכונות המצויות משני עבריו של רחוב בצלאל. מי שישוטט בין הסמטאות והרחובות יגלה, כי האזור מורכב משכונות רבות אשר נבנו על ידי בני עדות שונות בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. כל שכונה בעלת ייחוד משלה: בסגנון הבנייה, בבתי הכנסת העדתיים או בהווי החיים המתקיים בה. נתחיל את סיורנו ברחוב אגריפס ונצא למסע של תעייה בסמטאות, גילוי פינות חמד ואין סוף סיפורים, במבוך "הנחלאות והזיכרונות".

מזרחה לכאן, ב"כרם משה ויהודית" מקום שבו נמצאת היום שכונת ימין משה, התרחשה בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19 תופעה מביכה. המוני עניי העיר, חסרי דיור וקבצנים הקימו להם נחלה עלובה למראה. שמע הבושה הגיע גם ללונדון הרחוקה ואנשי משרדו של מונטיפיורי דרשו לפנות את הפולשים. ועד עדת הספרדים בעיר נחלץ לעזרת מוכי הגורל, שנותרו ללא קורת גג, ורכש למענה חלקת אדמה "בבקעה משמאל לדרך יפו". בפתחה של "בקעה" זו אתם ניצבים כעת. זוהי שכונת "שבת צדק" אליה העתיקו מפוני "כרם משה ויהודית" את סוכותיהם ובתי הפח בשנת 1899 . עד מהרה דבק בשכונה השם "חארת-אל-טאנק" שפירושו "שכונת הפחים" ושימעה יצא לשמצה בכל רחבי העיר. וכך תיאר אותה א"מ לונץ תושב העיר דאז: "אך לדאבון לבנו השכונה האחרונה הנשקפת לכל עובר בדרך יפו תעורר זוועה וגועל נפש במאד כי מרבית יושביה הם עניים מרודים... וסוכותיהם אשר בידיהם בנו להם, לא תואר ולא הדר להם, עשויים משברי לוחות ומכוסים בחתיכות פח ישנים".

נרד במורד רחוב ביבאס. ניכר כי מראה השכונה לא השתנה רבות, הבתים קטנים וצפופים והסמטאות צרות ומפותלות, ובהן ערב רב של בתים הבנויים ללא סדר. תושבי השכונה היו ברובם בני עדות התימנים והפרסים שעלו לירושלים באותן השנים וסבלו מעוני וממחסור. ברבות השנים השתכנו בשכונה בני עדות נוספות וברחוב ביבאס ניתן למצוא שלושה בתי כנסת המעידים על זהות המתפללים בהם: בית הכנסת של הכורדים, בית הכנסת של יוצאי נציבין בתורכיה וקאמישלי בסוריה, ובית הכנסת הספרדי הנמצא בכיכר קטנה, שבה נמצא גם בור המים השכונתי. ממול על משקוף ברחוב ביבאס 13 חרוטות חמסות וביניהן מגן דוד - נגד עין הרע.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

אביגדור הורוביץ, מקדש שלמה, "ירושלים, התקופות הקדומות, הוצאת יד בן צבי, בעריכת עמיחי מזר ושלמה אחיטוב

ג' ברקאי, ירושלים של ימי בית חשמונאי כהשתקפות של העיר מימי בית דוד, עידן: ימי בית חשמונאי, ירושלים , עמ' 79-84

דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, ירושלים: כתר הוצאה לאור