‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי מסעי הצלב לאור ההתפתחויות ההיסטוריות בקרבות הצלבנים?

תוכן עניינים

מבוא. 

מסעי הצלב לכיבוש ארץ ישראל. 

ההשפעה על אירופה. 

מסעי צלב שלא כוונו לארץ ישראל. 

מסעי הצלב הצפוניים.. 

מסע הצלב האלביגנזי 

המונח "מסע צלב". 

מסעי הצלב בתרבות המודרנית. 

קרב קרני חיטין

שדה הקרב ותנאיו 

צבא ממלכת ירושלים

הצבא המוסלמי ופיקודו 

צבאו של צלאח א-דין 

שרידי מבצר צלבני בציפורי 

ניתוח הטקטיקה. 

תוצאות הקרב. 

השפעת הקרב על המחשבה ועל הפוליטיקה הערבית המודרנית.

מקורות ראשוניים ומשניים.. 

השפעה על הקהילה היהודית.

גזירות תתנ"ו 

סיכום.. 

ביבליוגרפיה. 

מסעות הצלב היו בעלי השפעה עצומה בימי הביניים. לעתים הייתה אירופה מאוחדת תחת שליטתה של אפיפיוריות חזקה, אך במאה ה-14 נסדק הרעיון של "ארצות הנוצרים" והתפתחו מוסדות נפרדים שהובילו ליצירת מדינת הלאום המודרנית בצרפת, אנגליה, בורגונדי, פורטוגל, אראגון וקסטיליה.

למרות שאירופה הייתה חשופה לתרבות המוסלמית במשך מאות שנים, דרך נקודות החיכוך בספרד ובסיציליה, הרבה מן המחשבה האיסלמית במדע, ברפואה ובאדריכלות פעפעה אל המערב דרך מסעי הצלב. לדוגמה, הטירות האירופיות הפכו למבני אבן מסיביים, כפי שראו הצלבנים במזרח, ולא נותרו מבני העץ הקטנים יותר שהיו בעבר. הצלבנים סייעו גם לתחילת הרנסאנס באיטליה, כאשר ערי מדינה באיטליה היו בעלות תפקיד חשוב ורווחי של מסחר עם מדינות הצלבנים, הן בארץ הקודש, הן בטריטוריות הביזנטיות שנכבשו. קרב קרני חיטין הוא קרב שהתרחש ב-4 ביולי 1187, בקרני חיטין הסמוכה לטבריה, בין הצלבנים מממלכת ירושלים בהנהגת גי דה ליזיניאן, ובין השושלת האיובית בהנהגת צלאח א-דין. בקרב זה נחלה השושלת האיובית ניצחון מכריע מול הצלבנים.

הקרב היה שיאו של מאבק שניהל צלאח א-דין נגד ממלכת ירושלים הצלבנית. קרב זה, אשר בו נחל צלאח א-דין את ניצחונו הגדול על הצלבנים, היווה את נקודת השבר של ממלכת ירושלים, שלאחר הקמתה בעקבות מסע הצלב הראשון נראתה ככוח אזורי מבוסס. לאחר קרב קרני חיטין החלה התמוטטות הממלכה עד לחורבנה הסופי - התבוסה הייתה קשה עד כדי כך שכמעט כל הערים והמבצרים הצלבניים נכנעו לצלאח א-דין לאחריה, וממלכת ירושלים הפסיקה בעקבותיה להוות גורם משמעותי בלבנט.

הקרב היווה קתרזיס של מאבק ארוך בין הצלבנים למוסלמים שראשיתו במסע הצלב הראשון. הצלבנים הגיעו לארץ ישראל מצרפת וממדינות אחרות באירופה המערבית החל מסוף המאה ה-11. משתתפי מסעי הצלב, הידועים בשם "צלבנים", נקראו "פרנקים" בפי הערבים. שני השמות נמצאים בשימוש רחב בספרות העוסקת בתקופה זו.

הצלבנים הצליחו להקים ממלכה גדולה שהשתרעה מעזה ואילת עד לבנון, סוריה ועבר הירדן של היום. הישגי הצלבנים, שהצליחו לכבוש שטחים ניכרים תוך שימוש בכוח צבאי שלרוב לא עלה על 1,500 חיילים, היו חסרי תקדים באזור זה. המוסלמים עמדו מנגד נפעמים מעוצמתם הצבאית של האירופאים. נעשו מספר ניסיונות להחזיר את השטחים שאבדו, אך הם נחלו כישלון. רק לאחר שנתגלעו בקיעים בתוך החברה הצלבנית ובעיות פנימיות ערערו את הסדר בממלכה הצלבנית הצליחו המוסלמים להשיב לעצמם את השטחים שאבדו להם.

הישרדותם של הפרנקים, אנשי ממלכת ירושלים האירופאים, במשך מאה השנה שחלפו מייסוד ממלכתם עד קרב קרני חיטין, נבעה בעיקר מאיכות צבאם, שלטונם הריכוזי ופירוד הכוחות בקרב המוסלמים. נחיתותם המספרית הקשה אל מול התושבים המקומיים מנעה מהצלבנים לנצל את הצלחתם הראשונית בשדה הקרב ולכבוש חלקים נוספים מהמזרח התיכון. השלטון המרכזי החזק ששלט בממלכה הצלבנית במחצית הראשונה של המאה ה-12 נחלש במחצית השנייה של המאה, והאצילים החלו לפרוק את עול המלוכה תוך שהם מנצלים פרצות בחוקים ובמנהגים שהיו רווחים באירופה לניהול מדיניות עצמאית. הפירוד המוסלמי לנסיכויות קטנות ויריבות היה לעזר רב לנוצרים. הנסיכויות המוסלמיות לחמו אחת בשנייה ולעתים אף כרתו בריתות צבאיות עם ממלכת ירושלים נגד נסיכויות מוסלמיות אחרות.

הפירוד המוסלמי הגיע לקצו עם עלייתו של נור א-דין בסוריה באמצע המאה ה-12. נור א-דין הצליח לאחד תחת שלטונו את האמירויות הסוריות ולאחר מלחמות אחדות הצליח לכבוש את מצרים. בתקופת שלטונו של נור א-דין היו מספר פעולות איבה בינו לבין הצלבנים, אך אף צד לא הצליח לזכות ביתרון משמעותי. נציבו של נור א-דין במצרים, צלאח א-דין הכורדי, החל עד מהרה לחתור תחת אדונו ועם מותו קרע את הירושה מבניו והשתלט בעזרת כוחות מצריים על השטחים שהיו בחזקת אדונו.

ההיסטוריוגראפיה היהודית המודרנית מתייחסת לגזירות תתנ"ו כאל אירוע המציין מפנה בעל חשיבות יתרה בדברי הימים של היהודים בימי הביניים. בהיסטוריוגראפיה זו מהווים מסעי הצלב סוף תקופה ותחילתה של תקופה חדשה בהיסטוריה של היהודים. הדעה הכוללת היא, כי המפנה היה לרעה. פירוש הדבר, שלאחר שנת 1096 מצבם הבטחוני והמשפטי של היהודים החמיר לעומת מצבם, קודם לגזירות. ססיל רות היה הראשון שהעיר, כי האידיאליזאציה של התקופה שקדמה למסעי הצלב אין לה על מה לסמוך, אבל גם הוא, כפי שנראה להלן, לא דחה את הדעה המקובלת, כי באירועי שנת 1096 חל שינוי במצב היהודים.

אברהם גרוסמן בספרו על חכמי אשכנז הראשונים הדן למעשה באזור הריין, מקומן של קהילות שו"ם, רגיש במיוחד למאורעות שפגעו בקהילות אלה, וברוח זו הוא קובע, כי שנת 1096 היתה שנת משבר ומפנה.

לדעת שוורצפוקס ההתעניינות במסעי הצלב במחצית הראשונה של המאה ה- 19 היא חלק מהאווירה הרומאנטית שהשתלטה על המחשבה ההיסטורית של התקופה. קסמי המזרח ולידתו של הקולוניאליזם האירופי משכו את לבם של ההיסטוריונים. עמיתיהם היהודים של ההיסטוריונים עמדו אותה שעה בפני בעיה קשה: החומר התיעודי על התיישבותם של היהודים באירופה היינו דל. ההיסטוריה של היהודים באירופה, ואף במזרח, היתה במידה רבה היסטוריה ספרותית, שהפכה בלית ברירה לחזות הכל. המקורות הלא ספרותיים היו כמעט כולם לא יהודיים וגם נדירים למדי, ופער גדול נפער בין ההיסטוריה העתיקה של עם ישראל לבין הופעתו של העם מחדש בהיסטוריה האירופית. אף השימוש במקורות הרבניים, ובמיוחד בשאלות ותשובות עדיין לא השתרש. באותה עת התגלו טקסטים עבריים – הכרוניקות לגזירות שנת תתנ"ו – שאפשרו לספר את דברי ימיהם של היהודים במערב אירופה במונחים של הניסיון ההיסטורי היהודי. זוהי דוגמה מובהקת של histoire historisante, היסטוריה שמספרת סיפורים. אומנם סיפורים מרתקים, עצובים אבל גם מלהיבים. הסיפורים שמספרים סיפורים. אומנם סיפורים מרתקים, עצובים אבל גם מלהיבים. הסיפורים האלה הפכו להיסטוריה ואפשרו להסביר את ההידרדרות של מצב היהודים באירופה, הטילו את האשמה על האספסוף ואפשרו דו-שיח פורה עם ראשי הכנסייה ועם השליטים. הם גם העידו על קדמות היישוב היהודי באירופה והפכו את היהודים באזור הריין לאירופים. הטרגדיה של מסעי הצלב היתה בן-לילה לאחד השיאים של ההיסטוריה היהודית הכוללת. גישה זו נתקבלה על-ידי כל ההיסטוריונים כמובנת מאליה; היא שלטת עד היום ללא עוררין וללא בדיקה, והיא מכתיבה גם את דרכי ההבנה של תופעות אחרות.

הפירוש החדש שהצענו בדפים אלה איננו מתכוון להמעיט בטרגדיה המקומית-האזורית שפקדה את קהילות הריין במסע הצלב הראשון ובמסעי הצלב השני, אף כי יש מקום לדון בממדיה האמיתיים. פירוש זה דוחה כל ניסיון לראות בטרגדיה של שנת תתנ"ו את נקודת המפנה הכוללת בהיסטוריה היהודית באירופה בימי הביניים.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-30 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)