‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי מוניטין לאור הלכת השיתוף בין בני זוג וגישת הצדק המגדרי?

ראשי פרקים                                                                                                          

א. מבוא. 

ב. רקע היסטורי  

ג. עקרון השוויון 

 ד. הזכות למוניטין והצדקתו

ה. הזכות למוניטין במשפט המשווה

ו. סיכום

ז. ביבליוגרפיה

בתי המשפט ברוב מדינות ארה"ב, בין אלה אשר בהן משטר של שיתוף נכסים ובין אלה אשר בהן משטר של חלוקה על פי שיקול דעת שיפוטי, הכירו במוניטין כנכס בר חלוקה או בר איזון. הכרה זו מיושמת גם על נכסי  המוניטין האישיים (במובחן ממוניטין עיסקיים).
לצורך קביעת נכסי השיתוף בין בני זוג לא הפריד בית המשפט ברוב מדינות ארה"ב בין מוניטין המגלמים ערך  של עסק, לבין מוניטין המבוססים על שם טוב אישי, מקצועי. לדעת פרופ' א' רוזן-צבי, על בתי המשפט בישראל לאמץ את הגישה הנוהגת ברוב מדינות ארה"ב ולקבוע, כי מוניטין הינו נכס בר שיתוף.

בארצות הברית - ניו יורק נהוגה הלכת אובריין – שם נקבע כי תואר ורשיון מהווים נכסים ברי איזון. ההלכה הורחבה גם על פוטנציאל ההשתכרות.

במקרה זה –בני זוג היו נישואים 9 שנים. האישה עברה עם הבעל למדינה אחרת כדי שיוכל ללמוד רפואה. וויתרה על קרייה משל עצמה. משסיים הבעל את חוק לימודיו, בני הזוג התגרשו.
נקבע כי תרומת האישה מהווה השקעה בשותפות הכלכלית של הנישואין ותוצר של מאמציהם המשותפים של בני הזוג, הרשיון המקצועי, צריך להיחשב נכס בר חלוקה.
עקרון הצדק החלוקתי מניח אינטרס של כל שותף בנכסי השותפות, והיקף האינטרס מבוסס על היקף התרומה. בין אם התרומה כלכלית ובין אם  שאינה כלכלית.
יצויין שיש צורך באומדן מבוסס להוכחת קיום המוניטין ולאומדנו.

קיימים שני סוגי מוניטין: מוניטין עסקי, ומוניטין אישי-המוניטין העסקי, נובע מתכונותיו של עסק ויישאר בעסק גם אם הבעלים יפרוש ממנו. הוא פונקציה של איכות ההשקעה בעסק (הוצאות פירסום שהושקעו בעסק, איכות מוצריו, התמחותו, וכו'), ככל שהעסק גדל, כך גדל המוניטין העסקי. כפריט מאזני לצורך הערכת שווי עסק, מפחיתים נכסים (שווי ציוד, מלאי וכו') מהתחייבויות ומה שנשאר זה המוניטין, או הרווח שעסק מסויים יכול להניב. המוניטין הוא נכס וזכות קניינית וככזה הוכר גם בפסיקה.
המוניטין האישי, נבנה על סמך תכונותיו האישיות הייחודיות של אדם תכונת הכושר להשתכר כגון יכולתו המקצועית, חכמתו, ידע, ניסיון מיומנות אישית וכו'. מוניטין כזה יכול להשפיע על המוניטין העסקי, אך עיקרו בכך שבעל המוניטין האישי ייצג את העסק, או ינהלו. כאן מגיעים הלקוחות עקב תכונותיו האישיות של האדם בלבד למשל: רואה חשבון, עורך דין ורופא, הם נולדו עם כשרון מסויים. על כשרון זה עם הזמן, מתווספים ונרכשים כישורים נוספים. כגון רופא שהתפרסם, לאחר שלמד השתלם וצבר ניסיון רפואי רב. מוניטין אישי הוגדר בפרשת הררי[1] כ"יתרון כלכלי מסויים הטמון באדם פלוני, המקנה לו יתרון כלכלי כלשהו...מוניטין של אדם מעגנים בתוכם מכלול של תכונות הקשורות בו עצמו והמעמידות אותו בפני ציבור של לקוחות, כאובייקט משיכה עיסקי, המצדיק הליכה אחריו.

המוניטין האישי מכונים גם נכסי קריירה –וכוללים רשיון מקצועי תואר תעודה דרגה וכו', אשר כתוצאה מהמוניטין- השתכרות האדם גבוהה.

במשפט הישראלי חלה תפנית כאשר מוניטין אישי קיבל הכרה ב"הלכת שיתוף"[2]  א. כנכס ב. כזכות קניינית.                                                                                                                                               
 הזכות למוניטין מעיקרה אינה עוסקת בסכסוך הנוגע לדיני משפחה, אך דווקא בית המשפט למשפחה, נתן לראשונה גושפנקא לבתי המשפט, להכיר במוניטין (אישי) כנכס רכוש הניתן להעברה בתנאים מסויימים.           המוניטין הוא זכות קניינית וככל זכות, היא ניתנת להורשה,[3] למכירה[4]  ולשעבוד[5],  על כן הן הלכת השיתוף והן חוק יחסי ממון[6] חלים עליו, שהרי בישראל, חלוקת הרכוש מתקיימת תוך הכרה בשיתוף בן הזוג במחצית הרכוש שנצבר במהלך הנישואין.    כל הנכסים שנצברו במהלך תקופת נישואי הצדדים, ושאינם נובעים מירושה או ממתנה שקיבל אחד מבני הזוג, יאוזנו ויחולקו בין הצדדים, בחלקים שווים, במקרה של פקיעת הנישואין, זאת באמצעות יישום מנגנון התחשבנות  "איזון משאבים".
כאשר נקודת המוצא, שכמו בכל שותפות, מתקיימת חלוקת תפקידים בין חבריה. לעיתים, בן זוג אחד נוטל את עול מלאכת הבית ואינו מתפנה לפתח קריירה,, ובן הזוג השני מתפנה לפתח קריירה לפרנסת המשפחה”.       במהלך הפסיקה, עלו בפני ביתהמשפט סוגיות שונות מתוך שאלת הגדרת המוניטין האישי, כגון הוכחת קיומו של מוניטין, שאלת אופן חלוקתו, ואף שאלת שוויו, כל אלה הנן שאלות חדשות יחסית בתחום דיני המשפחה, וההלכות השונות בעניינן טרם התגבשו,  בחלק מהפסיקה משאיר בית המשפט נושאים בתחום שאלת המוניטין האישי כבצריכים עיון, עדיין טעון ליבון ובדיקה[7]  כבוד השופט רובינשטיין בפרשת פלוני (הנ"ל), באמרת אגב אומר: "קשה לאבחן ולומר, כי ייגרע מקומם של המוניטין בהקשר איזון המשאבים, אף שהדברים עודם טעונים ליבון במיקרה הראוי" (פסקה 7(ד) לפסה"ד) .

  להשקפתו של פרופ' רוזן צבי, כפי שהביעה בספרו "דיני המשפחה בישראל בין קודש לחול", ההגדרה המסורתית של קניין ונכס, אינה צריכה להגביל את הגדרת הרכוש שיחול בו השיתוף בין בני זוג. לשיטתו, יש לנקוט בדרך פרשנית "מרחיבה של המונח נכס, הנוטשת את המסגרת הדווקנית והמושגית של המונח במובנו המסורתי. על הפרשנות להיות תכליתית, ולשרת את עקרון השיתוף העומדים בבסיס רעיון חלוקת הנכסים או איזון המשאבים בין בני זוג". מכוח דברים אלו, גורס פרופ' רוזן- צבי ז"ל, גם מוניטין חייבים להימנות עם נכסי השיתוף שיש לאזן בין בני זוג עובר לגירושין.

גם ד"ר שחר ליפשיץ מחזיק בדעה דומה לפיה: "אי הכללתם של נכסי הקריירה "במסת הנכסים" הניתנים לחלוקה, גורמת במקרים רבים לכך שלמרות הרצון לחלוקה שוויונית של הנכסים, בן הזוג שלא פיתח נכסי קריירה נפגע מן הבחינה הכלכלית עקב הגירושין" ( ר' "דיני זוגיות חילוניים", ביובל הבא).

במאמרו של ד"ר שחר ליפשיץ, דיני זוגיות חילוניים, ביובל הבא: בין "ליברטריאניזציה" ובין בית המשפט "המחשק", מחקרי משפט, י"ז הוא קובע: "הלגיטימציה להתנגדות לגירושין ממניעים כלכליים חזקה במיוחד בשל דיני הרכוש הקיימים בישראל כיום...נכסים המכונים בספרות המקצועית כנכסי קריירה, כגון: מוניטין אישי, תארים, דרגות מקצועיות וכושר השתכרות באופן כללי, אינם נחשבים בישראל כנכס בר חלוקה. אי הכללתם של נכסי הקריירה "במסת הנכסים" הניתנים לחלוקה, גורמת במקרים רבים לכך שלמרות הרצון לחלוקה שוויונית של הנכסים, בן הזוג שלא פיתח נכסי קריירה נפגע מן הבחינה הכלכלית עקב הגירושין.

בישראל אין מנגנון של תמיכה אחר גירושין, אי ההסתפקות בזכויות הרכוש שמקנה הדין הקיים, והתניית ההסכמה לגירושין בהגנה כלכלית אמיתית היא בהחלט הגיונית".

לינק ל:מצגת על מוניטין, פירוק שיתוף בני זוג      

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ש, שוחט "הילכת השיתוף מחלוקה שווה לשוויוניות בחלוקה", ג , 731-741

י' זמיר ומ' סובל "השוויון בפני החוק" משפט וממשל

דוד אלקינס "מיסוי קניין רוחני, פטנטים, זכויות יוצרים, מוניטין, ידע" עמ' 145-146).