‏290.00 ₪

 תוכן עניינים

מבוא. 3

חינוך טבעי, חינוך של הדברים וחינוך של האדם. 4

הספר אמיל של רוסו - יחסי המגדר בחברה. 10

ביקורת. 12

ביבליוגרפיה. 15

הספר 'אמיל', או 'על החינוך' הינו טקסט פילוסופי שכתב ז`אן-ז`אק רוסו (1778-1712) והוא נחשב 'יצירת אמנות' לא רק מבחינת ערכו החינוכי אלא גם מבחינה פילוסופית, חברתית ומדינית. רוסו עצמו העריכו כטוב וכחשוב שבספריו. הפילוסוף הצרפתי ז'אן-ז'אק רוסו הציג את משנתו החינוכית בספר אמיל. רוסו האמין שכלל בני האדם באים לעולם והם דומים או זהים וכולם מתפתחים באופן דומה או זהה, ועוברים שלבים קבועים בהתפתחות. (ז'אן-ז'אק רוסו)

אמנם "אמיל" ראה אור בתקופה המוגדרת "עידן הנאורות", אך בתקופה זו, לא הייתה עדיין מערכת חינוך כפי שאנו מכירים אותה היום ולא חלה חובה ללמוד בבית ספר. כמחצית מהילדים בצרפת קיבלו חינוך כלשהו-בדרך כלל ידיעת קריאה (לא בהכרח כתיבה) ואולי קצת יסודות בחשבון. את ההשכלה הבסיסית הזאת קיבלו התלמידים בבתי ספר שהיו ברובם בניהול הכנסייה או אגודות אחרות הקשורות בה. למדינה המלוכנית לא הייתה אחריות לחינוך. בבתי הספר הקיימים לא היו כיתות מחולקות לפי גיל, כמקובל היום, ורוב הלימוד נעשה בחדר אחד. המורה לימד קבוצות שונות של תלמידים לפי רמתם. הדברים נראו אחרת לגמרי מימינו אנו: השכלה נתפסה כמותרות של עשירים, ולא נזדקקו לה על מנת להצליח בחיים.

רוסו היה אחד מן הפילוסופים הראשונים שעסקו בשאלות מוסריות הנוגעות לחינוך ולסמכותו של המחנך.

גם בעבר וגם כיום, נחשב הספר 'אמיל' לספר שנוי במחלוקת- לצד רבים הרואים ברוסו סמל לדמותו של מחנך רחב לב המביא לשחרורו של האדם מכבליה של חברה מושחתת, ישנו גם מספר מבקרים רב המאמין שמשנתו החינוכית של רוסו מכוננת למעשה דיקטטורה אכזרית הנסמכת על רמייה וביזוי.

חינוך טבעי, חינוך של הדברים וחינוך של האדם.

רוסו עורך הבחנה בין חינוך טבעי, חינוך של הדברים וחינוך של האדם. הוא טוען שהחינוך מהסוג השלישי חייב לשאת אופי היונק את הגיונו משני הראשונים. מהי תפיסת החינוך העולה מטענה זו? מהם יתרונותיה? מהם חסרונותיה?

הספר 'אמיל' פורסם בשנת 1762, ונכתב בצורה של רומן חניכה. בספר מסופר על תהליך חינוכו של אמיל, תהליך המתחיל בינקותו, דרך ילדותו ומסתיים בבגרותו ובנישואיו לסופי. הספר עשה הדים בעת פרסומו, ואפילו גרם למאבק עיקש של רוסו עם הצנזורה. (ז'אן-ז'אק רוסו, 2009)

היחס של רוסו לילדות מאופיין באמביוולנטיות: מחד, הילדות היא שלב של מחסור בכוח ותבונה וקיימת תלות רבה בסביבה, על כן מטרת החינוך היא להקנות לילד את הדברים החסרים לו. אולם מצד שני, הילדות היא התקופה 'הטובה ביותר', הזמן אליו מתגעגעים המבוגרים בבגרותם. סוד קסמה של הילדות, לפי רוסו, הוא בהיותה ביטוי מזוקק לטוב האנושי הטבעי, לתום הלב, ליצירתיות ולחדוות החיים בטרם הם מתקלקלים בחיים החברתיים. הטבע, לדידו של רוסו, הוא מטפורה המסייעת להבין את האדם שחי בחברה ואת השינויים שעוברים עליו. שכן, מן הרגע שאדם נכנס לחברה, אין לו דרך חזרה, נוצר מצב חדש ובלתי הפיך. הבעייתיות היא שהחברה הורסת את בני האדם, משנה את האופי שלהם לרעה ומזיקה לחירות שלהם ופוגעת באושר שלהם.

לינק למצגת אקדמית על רוסו וחינוך ב-99 שח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)  

פיינר, ש; ברטל, י.  "ההשכלה לגווניה עיונים חדשים בתולדות ההשכלה ובספרותה." ירושלים מאגנס. עמ' 8-12

שקוליקוב, ש. "חינוך והיסטוריה הקשרים תרבותיים ופוליטיים". מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל. עמ' 23-32

Marc f plattner, "rousseau and the origins of nationalism", the legacy of rousseau.

Deutcher. I.. "The Non-Jewish Jew and Other Essays". New-york. P. 64

Hamilton, M.B. 2001-." The sociology of religion theoretical and comparative perspectives". New-York Routledge. Chapter 8