‏290.00 ₪

תוכן עניינים

פרק א': מבוא. 3

 פיצויים  .. 5

פרק ב : משפט משווה. 7

UCC לעומת הקודקס. 7

מאמר של שוורץ מארה"ב. 8

האם בית-המשפט חייב לאכוף תמיד את סעיף הפיצויים המוסכמים?. 11

Restatement 11

פיצויים מוסכמים מחייבים או בּרֵרתיים (אופציונאליים)?. 13

פיצויים מוסכמים אל מול אכיפה. 14

חוזה מפורש.. 14

חוזה שותק. 15

דין מצוי :

פיצויים מוסכמים אל מול פיצויי קיום.. 16

חוזה מפורש.. 16

חוזה שותק. 17

פיצוי מוסכם וחיובים מקבילים.. 20

דין רצוי :

פרק ג'- סיכום ומסקנות והערות לגבי מחקר עתידי. 26

ביבליוגרפיה. 28

יפורט המשפט הנורמטיבי והדיסקפרטיבי-תיאורי בקשר לסוגיה. העבודה הולכת לעסוק בפיצויים מוסכמים או בפירוט יתר בשאלה- האם בית המשפט צריך להתערב בתניית פיצוי מוסכם?

שיטת המחקר היא השוואתית להשוות את מה שקורה בישראל לשיטת משפט אחרת.

תניית פיצוי מוסכם מבטאת את חופש החוזים בין הצדדים. חוזה הוא הסכמה בין הצדדים לכן לכאורה לא אמורים להיות סעיפים המאפשרים לבית המשפט להתערב ברצון הצדדים[1]. במה שונה התניית פיצוי מוסכם מכל סעיף אחר בחוזה? למשל כמו זה הקובע מהם מועדי התשלום שלנו? השאלה המעניינת היא למה אין חוק הקובע שבית המשפט יכול להתערב בכל סעיף אחר בחוזה? למה דווקא בסעיף הזה?

בשיטות שונות סמכות ההתערבות היא אחרת כפי שיפורט בעבודה. עליך לכתוב שאתה הולך לדבר על הוויכוח הנורמטיבי הקיים בספרות סביב שאלת הפיצוי המוסכם. אני הולך לסקור את שאלת הספרות הזו תוך השוואה בפרק ב' בין בית המשפט שלנו לשיטה אחרת, ממנה עולה מה בית המשפט עושה בפועל. (פרק ב' הינו פרק השוואתי)

למה אני בודק את הנושא? אני בודק את הנושא כי הוא מסקרן, כי יש מתח בין חופש חוזים מצד אחד ומצד שני הסעיפים האלה הם סעיפים שנוגדים את חופש החוזים ולא ברור בשם איזה עיקרון. לכאורה. תוך סקירתן של מספר עבודות חשובות הנותנות את הדעת לגבי יעילות או חוסר יעילות בהתערבות בית המשפט. השאלה הזו יוצרת גם עלויות בשלב כריתת החוזה, אם אנחנו יודעים שבית המשפט אולי יתערב, אנו לא יודעים איך להתגונן מפני המצב הזה, אין וודאות משפטית.

ההתערות חמורה מכמה בחינות:

1. פוגעת בחופש החוזים.

2. אין וודאות משפטית על מה בית המשפט יעשה בדיעבד. הדבר מגדיל את העלויות להתגונן מפני זה. ייתכן שיש צורך בספק או בספקים נוספים ב"סטנד ביי". אני מגדילה את העלויות כי אני יודעת שבית המשפט אולי יתערב.

בשל הדברים המסקרנים האלה אני הולך לעסוק בפרק המבואי בחקירה של מה בתי המשפט עושים בפועל ואדבר על כמה גישות שטענו, בעיקר בשל הגישה הכלכלית למשפט, מה צריכה להיות מדיניות בית המשפט? צריך לסקור את העבודה של אלן שוורץ[2] ולסקור עוד שתי עבודות ולבדוק מה בדיוק עושים שם ולסיים את פרק א' בסיכום של מה למדנו מן העבודות הללו ולכתוב שבפרק הבא ייבדק מה בתי המשפט עושים בפועל תוך השוואה של המשפט הישראלי לתת משפט אחר- אמריקאית, איטלקית.

פיצויים מוסכמים לא ממוקמים במרכזה של הלכת בתי-המשפט בישראל בדיני חוזים, למרות שסעיף פיצויים מוסכמים נמצא כמעט בכל חוזה צרכני ומסחרי. סעיף הפיצויים המוסכמים הוא בדר"כ המקור ה-1 ששני הצדדים בחוזה ניגשים אליו כאשר הם באים לתת הערכה של האופציות העומדות בפניהם או הפרה פוטנציאלית של החוזה ע"י אחד מצדדים. אם זה היה סידור שלילי, ניתן היה לצפות להלכות ותוכן ספרותי נרחב בתחום הזה, כפי שניתן לראות בבעיות אחרות בדין. מעט  פס"דים וחיבורים בישראל נוגעים לפיצויים מוסכמים. בארה"ב למשל, פסקי דין ומאמרים רבים עוסקים בבעיה זו[3].

אך ברור שאין בעדות התחלתית זו כדי להסיק שדיני הפיצויים המוסכמים הם הולמים. נחוצה ״תמיכה ראייתית״ נוספת. בעבודה זו אבחן את הצעת ועדת הקודקס לשמר לחלוטין את החוק המקובל בנושא הפיצויים המוסכמים בדיני החוזים. מרבית הניתוח עוסק בהסכם המשפטי הקשור למסוגלותו של צד הנפגע מהפרת חוזה לקבל תמיכה אחרת במקום סעד הפיצויים המוסכמים עליו חתמו הצדדים באופן ברור בחוזה. בעת שהחוק בארה"ב מגביל - היכן שהחוזה לא מכריע- את האפשרות של הנפגע לקבל סעד נוסף במקום הפיצויים המוסכמים שהוסכמו בחוזה, החוק בישראל מאפשר את הדבר.

בעבודה זו אציע מודל השערתי אשר מציג את התנאים בהם צדדים בחוזה יסכימו על סעיף פיצויים מוסכמים מחייב (בלעדי) או אופציונאלי. הסכם בעל סעיף פיצויים אובליגטורי הוא כזה שבו הסיוע היחיד של הנפגע הוא סך הפיצויים המוסכמים המפורטים בהסכם. לעומת זאת, הסכם עם סעיף פיצויים מוסכמים אופציונאלי (ברירתי) הוא כזה שבו הנפגע יכול לבחור, לאחר ההפרה ולאחר שהתרחש הנזק, אם יש לו רצון בפיצויי מחיה או באכיפת החוזה במקום קבלה של הפיצויים המוסכמים המפורטים בהסכם.2

הדגם שאציע יכול לשמש בתי-משפט כאשר בכוונתם לעקוב אחרי דעות הצדדים מתוקף מאמצם להגדיר חוזה שותק או אמביוולנטי. חוזה שותק הוא כזה שבו הצדדים לא מזכירים אם הפיצויים המוסכמים המפורטים בחוזה הם מחייבים או באופציונאליים. לעומת זאת, חוזה בעל כפל משמעות הוא כזה שבו בנקודה אחת בחוזה מתברר כי הפיצויים המוסכמים מחייבים, ובנקודה אחרת משתמע בה הם אופציונאליים. בשני המצבים האלה (חוזה שותק וחוזה דו-משמעי) בית-המשפט צריך לעשות שימוש בכלים תיאוריים שונים בכדי לבאר הדעות של הצדדים. הדגם המוצע מפרט את ההתניות המקצועיות בהן צדדים תבונתיים היו מחליטים על סעיף פיצויים מוסכמים אובליגטורי ואת ההתניות המקצועיות בהן הם היו מסכימים על סעיף פיצויים אופציונאלי. כאשר יוכל בית-המשפט למצוא את ההתניות המקצועיות שנגעו לעריכת החוזה, הוא יוכל לתת הערכה לממד דעתם (האובייקטיבי) של צדדים תבונתיים, ובסופו של דבר לבאר את  ממד דעתם של הצדדים בחוזה שלפניהם

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)  

פרופ' גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי 

משה בורונובסקי ״נזק שנגרם כיסוד בפיצוי מוסכם״ עיוני משפט יד (התשמ״ט) 193, 199.

 ע״א ניבה נוביץ נ׳ סופיה ליבוביץ, פ"ד לו (1) 537, 544 (להלן: עניין נוביץ)

 Schwartz, "The Myth Promises Prefer Superacompensatory Remedies: An Analysis of Contracting for Damage Measures", 100 Yale L.J (1990) 369