‏290.00 ₪

 שאלת המחקר 

כיצד בא לידי ביטוי במשנתו של המהר"ל  חינוך ילדים ועקרון "חנוך לנער על פי דרכו"?

תוכן עניינים

מבוא  

מבוא

"חנֹך לנער על פי דרכו" - על פי רמת התפתחותו

'חנֹך לנער על פי דרכו' - על פי התכונות שבטבע, הבחירה החופשית, והכרת חוקי החיים

תכנית החינוך

משימת החינוך - גילוי הטבע הכללי והטבע הפרטי

המהר"ל

השפעת המהר"ל ותלמידיו

המהר"ל וחינוך לטבעיות

איך נדע לגלות את דרך החינוך והתורה המיוחדת לכל אחד ואחד?‏

סדר החינוך המעשי

היחס להורים - סעיף מיראת שמים

מדתיות לטבעיות

חינוך ליראת שמים מפתחים על ידי המידות

יעד החינוך - חשיפת רוח אלוקים בנו

יראת ד' היא חכמה

תפקיד המחנכים בעת הזאת

ביבליוגרפיה

למה בחרתי בנושא מהר"ל חנוך לנער על פי דרכו? 

בדברי המהר"ל בספרו "תפארת ישראל"‏ ‏: "וכל פעולה היא מתיחסת אל הפועֵל". ‏מה שקובע הוא טבע הפועֵל, והפעולה היא לפי הפועֵל. הפעולה תהיה טובה רק אם היא תתאים, ‏תגלה, תוציא לפועל ותיתן ביטוי לטבעו של הפועֵל. ולא שהפעולה עושה את הפועֵל, אלא היא ‏תוצאה מהפועֵל[1].‏

יש לכל חי תורה שהיא טבעית לו, והחינוך מטרתו להוציאה אל הפועל, לשייך את הילד ‏לעצמו, לטבעו, להוציא לפועל את טבעו הטבוע בו מד', ובעצם לסייע בידו להיות ולחיות את עצמו ‏‏-עצמיותו.‏

הנושא אישית מעניין אותי כי אני רואה רלבנטיות לימינו אנו של הגות המהר"ל לניהול כל מוסד חינוכי ובודאי מוסד תורני.

המלך שלמה הורה לנו: "חנֹך לנער על פי דרכו"‏ ‏. ומצאנו, כשאברהם אבינו יצא להילחם בארבעת ‏המלכים כתוב: "וירק את חניכיו"‏ ‏. ושם מבאר רש"י הוראת מילת "חינוך": "והוא לשון התחלת ‏כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה. וכן: חנוך לנער, חנכת המזבח ‏, חנכת ‏הבית ‏. ובלעז קורין לוENSEIGNER ‎‏ (ג"א:‏INITIER‏)".‏

נעיין בארבע משמעויות של צמד המילים "חינוך" ו"דרכו", הטמונות בדברים אלו של רש"י:‏

"חנֹך לנער על פי דרכו" - על פי טבעו

רוסו, שהיה ממהפכני החינוך לפני כמאתיים שנה, השוה את החינוך לחקלאות, וקבע, כי כמו ‏שהחקלאי בעזרת מעט שמש, דשן ומים עוזר לצמח לגדול - כן הוא בחינוך. הוי אומר שעל המחנך ‏להכיר את כוחות המתחנך ולסייע בידו להוציאם אל הפועל. לא להחניק את אישיותו, לא להעמיס ‏עליו דברים הזרים לאופיו, אלא רק – "חנֹך לנער על פי דרכו", כלומר על פי טבעו, טבעו של הנער ‏ולא של המחנך[2].‏

תפקיד המחנך, אפוא, הוא לעזור לילד להיות הוא עצמו, לעזור לו להגיע אל טבעו, להוציא לפועל ‏את אותו הרצון ששׂם ד' בילד בבראו אותו. באותה שעה בה נברא, התגלה רצון ד' אשר רצה אדם, ‏רצה בן או בת, רצה פנים מסוימות, אישיות מיוחדת אשר מופיעה בגוף מסוים, ולאישיות זו, לנפש ‏זו יש תפקיד בעולם כפי שבראהּ ד'. החינוך עניינו לבנות את המתחנך על פי עצמו, על פי דרכו.‏

כן הדבר נכון בבניין בית, בית כנסת, או כל כלי אומנות שחונכים אותו להכניסו לתפקידו. וכן נכון ‏הדבר לכל אדם, הנועד לתפקיד מסויים לפי טבעו.‏

אלו הם דברי רש"י: "לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה".‏

לכן, אם רק נעמיס על הילד ידע ונראה בכך את תפקיד החינוך - בכך לא נחנך. אין כל קשר בין ‏חינוך לבין העמסת ידע. זו היא אחת הטעויות המפורסמות של הכמרים ‏, מתווי דרך החינוך ‏באירופה, ומשום מה עדיין סוגדים לשיטתם אף כאן, בארץ ישראל. צריך להבין שהגדרת חכם ‏אינה ידען, אלא כפי שכתוב בפרקי אבות: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם"‏ ‏. דהיינו אדם אשר הוא ‏חכם; הוא, אישיותו וכל עצמיותו שייכים לחכמה. הוא חכם, הווה אומר - כל דבר מעניין אותו, ‏הוא לומד מכל אדם. תפקיד המחנך לעשות את האדם לחכם, דהיינו לאוהב חכמה.‏

אם כן החינוך עניינו לעסוק באדם, לפתחו. מבחינת הידענות, כמובן שהמחשב וכו' טוב יותר, ‏ביכולתו לאגור ידע רב יותר לאין ערוך. אך אין זה עניין החינוך. ייתכן וניתן להשתמש בידע ‏כאמצעי לחינוך, אבל אין הוא מהות החינוך עצמו.‏

לפי זה, תפקיד המחנך הוא לעשות את האדם לאוהב חכמה ולחושק בה; לאדם, שגם לאחר שיֵצא ‏מתחת ידי המחנך לשנים רבות וארוכות של חיים - יהיה אוהב חכמה, מתעניין, מוסיף ללמוד עוד ‏ועוד כי זוהי אישיותו. בדיוק כשם שהמשנה איננה מגדירה את העשיר כאדם שיש בידו ממון רב ‏אלא היותו שמח בחלקו ‏, כלומר, הוא אדם אשר אישיותו מלאה ושמחה כי יש לו כל צרכו, כן הוא ‏החכם, אישיותו שייכת אל החכמה.‏

מטרת החינוך היא אפוא, להוציא את מה שהוא בכוח אל הפועל. החינוך מכוון את האדם או את ‏הכלי למסלולו המתאים לו על פי טבעו ותכונתו הפנימית.‏

"חנֹך לנער על פי דרכו" - על פי הסכמתו

נושא נוסף הכלול ב"חנֹך לנער על פי דרכו" הוא זה שמעלהו הגאון מוילנא. על הנאמר לעיל הוא ‏מוסיף את חוק הבחירה החופשית (דבריו יובאו להלן). נכון הוא מה שקובע רש"י, שעל החינוך ‏להוציא לפועל את כל הטבוע במתחנך בכוח מעת בריאתו, אבל בזה אין האדם נבדל עדיין מכל ‏בריה אחרת שנבראת בִּכְפיה וכן טבעה הוטבע בה בכפיה. כותב הגר"א ‏, שההופך את האדם ‏למיוחד מכל הבריאה, הוא חוק הבחירה החופשית שהוטבע בו עם בריאתו. בכך שהאדם מתוך ‏רצונו החופשי בוחר בתורה, בוחר בטוב, בוחר לבטא ולהוציא אל הפועל בחייו את האמת היותר ‏עמוקה של עצמיותו.‏

בשלב זה של דברינו, יתכן מאוד שהשוואת החינוך לחקלאות לא תספקנו עוד. שכן אם מטרת ‏החינוך לחשוף את הטבע הסמוי הנודע למחנך לבדו, ללא שום השתתפות של המתחנך, בשל מצבו ‏הבלתי מפותח - אזי עלינו להכיר כי חינוך זהה לכפיה. אם כן, אולי מתאים יותר לקרוא לפעולה ‏‏"חינוכית" זו בשם - אילוף. כשאנו באים לחנך, תפקידנו הוא להוציא לפועל מה שנקבע והוטבע ‏באדם בעת יצירתו; לעזור לו להכיר את עצמו בלא שום יחס לאפשרות בחירתו החופשית. ככל ‏שיותר "אחנכנו", כך אכניסהו עמוק יותר באופן מכוון למקומו ולפינתו המיוחדת לו, לְמה שנטבע ‏וניתן לו בלידתו בכפיה על ידי הקדוש ברוך הוא והוריו.‏

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)  

מרקס ד', ליסיצה א' (2021). תפילת האדם, סידור התפילה. תל אביב: הוצ' זמורה-ביתן-מודן.

 אנדרה נהר, משנתו של המהר"ל מפראג, הוצאת ראובן מס, ירושלים תרגום מצרפתית

דוד סורוצקין, התאולוגיה של הנבדל: המהר"ל מפראג וצמיחתו של המודרניזם האורתודוקסי המוקדם בהגות היהודית, קבלה, 14, לוס אנג'לס: הוצאת כרוב

שקוליקוב, ש. ("חינוך והיסטוריה: הקשרים תרבותיים ופוליטיים". מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל. עמ' 23-32

Leni Franken, François Levrau. (2020) Rejecting “Controversial” Issues in Education: A Case Study of Ultra-Orthodox Jewish Schools. Religions 11:4

חסינה