‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי תפקיד ה"צדדים לעבירה" : מבצע עיקרי , מבצע בצוותא, מבצע באמצעות אחר, מסייע ומשדל?

תוכן עניינים

מבוא. 

סעיף 350 לחוק העונשין- היסטוריה חקיקתית. 

סעיף 350 לחוק העונשין- למה התכוון המחוקק?. 

היסוד העובדתי והנפשי בעבירה. 

הצדדים לעבירה. 

"אדם גורם לאדם אחר לאנוס אדם שלישי- שימוש בנפגעי העבירה עצמם לביצוע עבירות מין זה בזה"  

" העבריין גורם לקורבן לבצע מעשים בגופו ". 

"אונס וירטואלי"- שימוש ברשת האינטרנט כדי לבצע עבירות מין 

סיכום.. 

ביבליוגרפיה

על מנת להבין את מיקומו של סעיף 350 בחוק העונשין ואת התפקיד שלו ייוחד עי" המחוקק , יש ראשית לדון בהבדלים בין ה"צדדים לעבירה" הנוגעים לענייננו : מבצע עיקרי , מבצע בצוותא, מבצע באמצעות אחר, מסייע ומשדל. סעיפים 29 עד 34 לחוק העונשין[1] מגדירים מיהם ה"צדדים לעבירה" ואת היקף האחריות של השותפים השונים לדבר עבירה[2]. מבין כל השינויים שנכללו בחוק העונשין בתיקון 39[3] , אלה הנוגעים לדיני השותפות ול"צדדים לעבירה" בסימן ב' לפרק ב' הם אולי המשמעותיים ביותר[4], כאשר ההבחנה הבסיסית היא בין מבצע העבירה העיקרי, על צורותיו השונות, לבין השותפים העקיפים לדבר העבירה- המשדל והמסייע[5]. אחד השינויים המשמעותיים ביותר נוגעים לעונש הצפוי לשותפים בביצוע העבירה, קודם לתיקון היה העונש למבצע, מסייע ומשדל זהה[6], אך לאחר התיקון נקבע כי עונשו של המסייע יהיה מחצית מן העונש שיקבע עבור המבצע העיקרי של העבירה. עונשו של המשדל לעומת זאת, נותר זהה לזה של המבצע העיקרי, אך ניתן לראות כי המחוקק "יתחשב" במקרים בהם מדובר בניסיון לביצוע עבירה שלא הוגשמה במלואה [7]. בנוסף ניתן לראות צמצום באחריותם של המסייע והמשדל לעבירות נוספות במסגרת תיקון 39 - הם יישאו באחריות רק לעבירות של רשלנות שהיסוד העובדתי שלהם בוצע במהלך ביצוע העבירה נושא השותפות או כתחליף לה[8].

על קיומו של המבצע היחיד ניתן ללמוד מסעיף 29(א) לחוק העונשין : " מבצע עבירה - לרבות מבצע בצוותא או באמצעות אחר". מכאן ניתן ללמוד כי מלבד הסוג הבסיסי של ה"מבצע הבסיסי" אשר אצלו מתקיימים רכיבי היסוד העובדתי והנפשי , נוספים המבצע בצוותא והמבצע באמצעות אחר[9]. המבצע בצוותא מוגדר בסעיף 29 (ב). מדובר בביצוע עבירה ע"י ריבוי משתתפים הנוטלים חלק מתוכנית משותפת, כאשר חלקו של כל משתתף חיוני להגשמת התוכנית המשותפת, גם אם כל אחד מהמשתתפים עושה מעשה אשר לעצמו אינו ממצה דווקא את ביצוע העבירה המושלמת [10]. אחריותו של המשדל לעומת זאת, נעוצה בעשיית "מעשה של שידול" ומוגדרת בסעיף 30 לחוק העונשין. לשון הסעיף מוגדרת באופן אקטיבי, כ" מעשה", אם כי מעשה זה אינו מהווה מעשה השתתפות בביצוע, אלה מותיר את העושה מחוץ למסגרת הזו [11]. הרכיב ההתנהגותי של העבירה כולל כל דרך שיש בה הפעלת לחץ: שכנע, עידוד, דרישה או הפצרה. למרות שהחוק באופן כללי אינו שולל את האפשרות של ביצוע על דרך מחדל, אלה אם כן אומר הסעיף אחרת, נראה כי הדעה הרווחת הן בארץ והן בשיטות משפט אחרות היא כי מעשה אקטיבי הוא תנאי הכרחי להתגבשות שידול פלילי. ישנם אף משפטנים הגורסים כי שידול במחדל לא רק שאינו עניש, הוא אינו אפשרי אפילו באופן תיאורטי[12]. העבירה דורשת את קיומו של ה"משודל", כאשר נדרש קשר סיבתי בין ההתנהגות המשדלת לבין ביצוע העבירה על ידי המשודל. באשר ליסוד הנפשי העבירה דורשת "מודעות" לרכיבי היסוד העובדתי והוכחה של "פזיזות" לפחות [13], אם כי ישנה טענה לפיה בעבירת שידול אין ראוי להסתפק בפזיזות אלה להוכיח כוונה [14]. עונשו של המשדל- שתרומתו לביצוע העבירה היא מכרעת, נשאר זהה לעונשו של המבצע העיקרי, בעוד שעונשו של המסייע הפך מחצית העונש הקבוע לביצוע העיקרי, נראה כי "ההבדל ברמת הענישה מצביע על חומרת היתר שמייחס המחוקק לשידול ביחס לסיוע" 

השופטת בייניש בעניין אסקין - ע.ףי 8469/99 אסקין נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 65, 79--81 (2001).

עניינו של סעיף 350 הוא להשוות את דינו של המבצע העיקרי למבצע המשני, אשר רק "גרם" שהמעשה ייעשה , מבלי שביצע את המעשה בעצמו [1]. המבחנים לקביעת האחריות לפי סעיף זה, זהים למבחנים הקובעים האם אדם הוא מבצע עיקרי או מבצע בצוותא. ההסדר החקיקתי המופיע בתיקון מס' 39 לחוק העונשין[2] הגדיר מיהם ה"צדדים לעבירה: עד התיקון הגדרת הצדדים לעבירה גובשה בפסיקה בכללי השותפות לעבירה.

בגדרו של התיקון- נקבע בסעיף 29 כי מבצע עבירה הוא "לרבות מבצע בצוותא או באמצעות אחר". הוראת סעיף 29 לחוק, כפי שהתפרשה ויושמה בפסיקה היא זאת שתקבע האם אדם ייחשב למבצע בצוותא של מעשה אינוס ואף תטיל אחריות על אדם שאיננו ביצע את מעשה האונס עצמו, אך היה שותף עם אחר במעגל הפנימי של ביצוע האונס כמו נניח החזיק את הקורבן בעת המעשים, במידה ויקבע שאותו אדם איננו מבצע בצוותא נוסיף לבחון האם הוא בגדרי ה"פריפריה העבריינית" של מסייע או משדל וזאת לפי מידת המעורבות/ השותפות בביצוע העבירה. בפסק דין אליאגוייב נידונה השאלה האם ניתן לראות לפי פרשנותו של סעיף 350 גם את ה"מסייע" ו ה"משדל" כמבצע עיקרי- כלומר האם עניינו של סעיף 350 לאחר תיקון 77 הוא להתייחס גם לסוגיית הצדדים לעבירה שכן לפי הנוסח הנוכחי הסיפא של הסעיף היא "באדם אחר". אומנם ברמת הפרשנות המילולית ניתן לייחס את הסיפא של הסעיף לצדדים לעבירה, אך בפסק הדין נאמר כי פרשנות שכזו לא עולה בקנה אחד עם תכלית הדברים של הוראת סעיף 350, והיא גם אינה תואמת את המבנה הנורמטיבי והמתודולוגי של ההסדר הכולל שקבע המחוקק בתיקון 39 לחוק- לעניין הצדדים לעבירה[3]. אם נפרש את המילים " גרם שהמעשה יעשה... באדם אחר" כמי שמתייחסות גם למבצע או למבצע בצוותא- נימצא למעשה במתחם חקיקתי שונה שסותר את המתחם הנורמטיבי שנקבע בסעיף 29 לחוק. פרשנות שכזו קובעת מבחן חדש והוא "מבחן הגרימה"- מבחן הדורש תוצאתיות אפקטיבית בין תרומת המעשה של השותף, לבין תוצאת העבירה. מבחן הגרימה איננו מתבקש להגדרת "מבצע" לפי סעיף 29 לחוק העונשין, ולכן נראה כי אינו תואם להסדר החקיקתי בתיקון 39. פרשנות שכזו אף אינה עולה בקנה אחד עם נוסח סעיף 350 כמכלול קוהרנטי אחד, שכן הדגש בסעיף הוא על "המעשה" ולא על "העושה" ומכאן נראה כי עניין הסעיף הוא להרחיב את "מעשה העבירה" גם למעשים שאינן נעשים פיזית ע"י העבריין בקורבן אלה גם במקרים בהם הקורבן נאלץ בעל כורחו לבצע את המעשים באחד מהדרכים הבאות : בגופו של העבריין או בגופו של אדם אחר.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

גבריאל הלוי תורת דיני הראיות כרך א'-ד' (הוצאת הקריה האקדמית אונו).

גבריאל הלוי‎ ‎תורת דיני העונשין‎ ‎כרך א (הוצאת הקריה האקדמית אונו)‏

יורם רבין ויניב ואקי, דיני עונשין כרכים א'-ב' (מהדורה שנייה)

Philips, On Evidence, 13th Edition, on page 77.

State v. Wallace, 524 N.E.2d 466, Ohio