‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 

ניתוח מאפיינים חוזרים בנאומיו של אובמה. 

החזון המדיני של נשיא ארצות הברית, ברק אובאמה כפי שעולה מנאומו בעצרת הכללית של האו"ם בניו-יורק. 

פרנקלין רוזוולט VS ברק אובאמה - שונה ודומה. 

מדיניות חוץ – קואליציות רחבות ו"מדיניות פיוס". 

חזונו של אובאמה.

פער בין חזון למציאות בנאום.. 

נאומו ההיסטורי של אובמה הנשיא האמריקאי באוניברסיטת קהיר. 

יעדי הנאום.. 

נאומי הנשיא אובמה וראש הממשלה נתניהו ביחס לשאלה הפלסטינית

סיכום.

ביבליוגרפיה. 

נספח. 

כשאנחנו באים לנתח נאום, במיוחד יצירת מופת כמו נאומו ההיסטורי של הנשיא האמריקאי באוניברסיטת קהיר (המוסד האקדמי היחיד בעולם הערבי המדורג בין 1,000 האוניברסיטאות המובילות בעולם, אגב) אנחנו צריכים לראות את המטרות שהנואם הציב לעצמו, ואז לבחון את האופן שבו הוא הצליח – או לא הצליח להשיג אותן מתוך התאמה של התוכן והסיגנון להקשר והנסיבות של הנאום.

מבחינת מטרות הנאום, אובמה הציב לעצמו רף שהוא בו זמנית גבוה ונמוך. הרף גבוה בגלל שהוא מנסה לנסח מחדש את מבנה השיח שבין ארצות הברית והמערב לבין האיסלאם והעולם הערבי. במסגרת זו אובמה מבקש לפרוס את נושאי המחלוקת העיקריים ולהראות כיצד אפשר להגיע בהם לפשרות המבוססות על אינטרסים משותפים. בו בזמן הוא מנסה להעביר את האינטרקאציה מכזו של כוח כאשר צד אחד מפעיל עוצמה צבאית וכלכלית והשני מפעיל את נשק הטרור והנפט, לאינטרקאציה של רעיונות המתנגשים ומפרים זה את זה.

אולם בו זמנית הרף שהציב לעצמו אובאמה נמוך כי הוא רואה בנאום צעד ראשון לפתיחת דיאלוג ולא תוכנית פעולה מחייבת. מהבחינה הזו מה שהוא רצה להשיג זה את הקשב של העולם הערבי והמוסלמי ואת הנכונות שלהם להיכנס לדו שיח.

לאובמה היו לא רק מטרות, אלא גם כמה אילוצים. מבחינת הפוליטיקיה הפנימית בארצות הברית הוא צריך להיזהר שלא ללכת רחוק מדי ובכך לפתוח את עצמו לביקורת מהימין האמריקאי על כך שהוא פוגע במעמדה של אמריקה, ושהוא מתחנף לאויביה. מבחינת הפוליטיקה הבינלאומית נאומו של אובמה נבחן ביסודיות בכל רחבי העולם דרך עדשות מקומיות – בדרום אמריקה בוחנים את היכולת שלו להודות במשגים ובאימפריאליזם אמריקאי, בטאיוואן ובגיאורגיה בוחנים את הנאמנות של אובאמה לבעלת בריתו הנצורה ישראל כדי לדעת עד כמה ניתן להישען עליו, באירופה מודדים את המרחק שלו מג'ורג' בוש, ובאקדמיה בודקים את השליטה שלו בפרטים.

ישנה גם מטרת משנה אישית יותר – אובמה מביא איתו למזרח התיכון מטען סימבולי כבד הנשען על אישיותו וסיפור חייו. זהו מטען רב עוצמה, אבל כזה שקל מאד לבזבז או להפוך למלודרמטי. לכן, לאור המטרות הללו, יש מקום לראות איך אובמה הצליח להתאים את הסגנון והתוכן להקשר. 

סגנון - אנגלית גבוהה, מעט ערבית והרבה קור-רוח

מבחינת הסגנון, אובמה שמר על סגנון הדיבור הרגיל שלו, תוך מחוות לאיסלאם ובחירת מילים זהירה (הימנעות ממילה 'טרור', לדוגמה). מעניין לציין שעל אף שניתן היה לצפות שרבים בקהל אינם שולטים היטב באנגלית אובמה לא הוריד כלל את מישלב הדיבור כשהוא מעדיף דיוק בניסח על פני נגישות לקהל.

מבחינת אוצר המילים שלו ניתן לומר שמילת המפתח היא 'מצד שני'. המסר של אובמה היה של פתיחות וקבלת האחר, ולכן הוא הקפיד להציג כל עמדה משני הצדדים שלה – למערב והאיסלאם היו שנים של שיתוף פעולה אבל גם של סיכסוך. איראן זכאית לאנרגיה גרעינית אבל מצד שני לא לנשק אטומי.

אובמה עשה שימוש סימלי במילים בערבית שרובן זכו לתשואות מהקהל (אולי בגלל שרבים לא הבינו את האנגלית...). המילים בערבית נועדו להשיג שתי מטרות מבחינתו - חלקן היו מחוות רטוריות נועדו להוסיף צבע לנאום לדוגמה 'סלאם עליכום' בפתיחה. לעומת זאת אחרות עסקו במושגים דתיים ונועדו להדגיש את ההבנה המעמיקה שלו לבעיות העומדות בפני מוסלמים – לדוגמה כאשר עסק בקושי שמוסדות צדקה מוסלמיים נתקלו בו בארה"ב הוא בחר להשתמש במילה הערבית לצדקה 'זאקאת'. לא היו הרבה מילים כאלו, כמו לומר שאובאמה לא באמת מנסה ללמוד ערבית, אבל הן היו ממוקמות היטב כדי להראות שהוא שולט בחומר וחש נינוחות עם השפה.

שפת הגוף וטון הדיבור היו אובמה קלאסי, ולמעשה אחד המאפיינים הרטוריים של הנשיא האמריקאי הוא עקביות ואחידות בסגנון. הוא מאד מדוד, מאד רגוע (אנשי המטה כינו אותו 'no-drama') ולמעשה אי אפשר להבחין בין נאום אחד לאחר שלו. 

מבחינת אופי ההגשה, הרי שגם בנאומו בקהיר אובמה הקפיד להקריא מהטלפרומפטר, וכרגיל הצליח להישמע כאילו הוא מדבר בטבעיות על אף שהוא מקריא נאום שנכתב ונערך עשרות פעמים. מבחינה זו מעניין לציין כי גם כאשר אובמה אכן מדבר בטבעיות וללא חומר כתוב (למשל במסיבות עיתונאים) הוא עדיין שומר על אותה אינטונציה.

מבחינת הסגנון, אובמה שמר על סגנון הדיבור הרגיל שלו, תוך מחוות לאיסלאם ובחירת מילים זהירה (הימנעות ממילה 'טרור', לדוגמה). מעניין לציין שעל אף שניתן היה לצפות שרבים בקהל אינם שולטים היטב באנגלית אובמה לא הוריד כלל את מישלב הדיבור כשהוא מעדיף דיוק בניסח על פני נגישות לקהל.

מבחינת אוצר המילים שלו ניתן לומר שמילת המפתח היא 'מצד שני'. המסר של אובמה היה של פתיחות וקבלת האחר, ולכן הוא הקפיד להציג כל עמדה משני הצדדים שלה – למערב והאיסלאם היו שנים של שיתוף פעולה אבל גם של סיכסוך. איראן זכאית לאנרגיה גרעינית אבל מצד שני לא לנשק אטומי.

לינק: מצגת רטוריקה נאומי מנהיג פוליטי

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

אורלי אזולאי, אובמה: יש לו חלום, ידיעות ספרים

דינש ד'סוזה, ניפוץ החלום האמריקני: אמריקה בעידן אובמה, ספריית דעות

בן צבי אברהם, מטרומן ועד אובמה: עלייתם וראשית שקיעתם של יחסי ארצות הברית-ישראל, ידיעות אחרונות ספרי חמד

N. Safran - The United States and Middle East, Harvard University Press.

S.L. Spiegel - The Other Arab-Israli Conflict, University of California

Press.