‏290.00 ₪

תוכן העניינים

מבוא 

מחיר ההרתעה, הנזק שעלול להיגרם במצב של מלחמה

מדיניות העמימות הישראלית

יכולת ההרתעה הישראלית

הגרעין במלחמות ישראל

מלחמת ששת הימים

מלחמת יום כיפור

יכולתה הגרעינית של ישראל מנקודת המבט הערבית.

התייחסותם של קובעי המדיניות הערבים לסוגיית הגרעין

התחמשות גרעינית של מדינות ערב.

סיכום  

רשימת מקורות

במרכזה של האסטרטגיה הגרעינית עומד רעיון ההרתעה. הרתעה לדידו של הרכבי הינה:

"הבאת גורם (המורתע) להימנע מפעולה מסוימת על ידי איום שבפעולתו זו תניע את המאיים (המרתיע) לנקוט מצדו במעשה תגובה, תגמול או הענשה. המרתיע אומר כביכול למורתע: אם תעשה מעשה זה אחת דרכי להגיב תגובה מסוימת. כיוון שיודע אתה מהו הנזק שייגרם לך ממעשה התגובה שלי- צא וחשוב אם כדאי לך הדבר. אם לא- מוטב לך שתימנע מעשיית מעשיך".

ההרתעה היא אחד מאופני האיום הבסיסיים ביותר. במהותה ההרתעה היא אופן שכנוע היריב שלא לפעול בדרך מסוימת, תוך איום בגרימת נזק, אם אומנם יפעל כך. בניגוד לאולטימטום שנועד לאלץ את היריב לנהוג בצורה מסוימת או לחזור בו מהתנהגותו, ההרתעה נועדה למנוע התנהגות מסוימת מלכתחילה.

ההרתעה הנה האסטרטגיה הדומיננטית בין מדינות במערכת הבינלאומית ומשכה עניין אקדמי רב. בהקשר של ההרתעה, ישראל מושכת עניין רב בחקר היחב"ל במיוחד לאור שש ההתנגשויות המרכזיות עם שכניה הערביים ובמספר רב של תקריות קטנות ומהווה דוגמה למדינה המנסה לשמר את הסטטוס-קוו, בעיקר על ידי איומים קונבנציונליים במערכת אסטרטגית בלתי יציבה (Bar-Joseph, 146).

איום ההרתעה יהיה יעיל אם יאמין היריב שהעונש בהפעלת הנשק נגדו אכן יהיה כבד, ואם יאמין כי בידי המשתמש יש את היכולת לממש את איומו והמאיים אכן נחוש בדעתו לממש את האיום במידה ויעמידו היריב בניסיון.

ההרתעה תתקיים לא בשל הוודאות במימוש האיום, אלא בשל אי הוודאות שלא ימומש. הרתעה תמיד הייתה מרכיב חשוב באסטרטגיה הצבאית, ואולם, בעידן הגרעיני הפכה ההרתעה ללב האסטרטגיה הצבאית והמדינית כאחת. ההרתעה היא מיצוי התועלת שבאיום, מבלי שיהא צורך להוציאו לפועל, כלומר, להילחם. לשון אחרת, ההרתעה היא מיצוי התועלת מעצם קיום הנשק בלי להפעילו (הרכבי, 13).

בעידן הגרעיני מרכזה של האסטרטגיה הגרעינית עבר מחוכמת הפעלת כוח לחכמת השימוש בכוח מבלי להפעילו – הפקת תועלת ממנו מעצם הימצאותו. כיום מכינים נשק גרעיני בתקווה ובהנחה שדי יהיה בעצם הכנתו וקיומו כדי למנוע את הפעלתו. מצב זה יוצר פרדוקס של ניתוק בין שמישות הנשק לתועלתו. התועלת האמיתית של הנשק הגרעיני תבוא מאי השימוש בו. אם בכל זאת יהיה צורך להפעילו, תפקע תועלתו האמיתית (הרכבי, 221).

אם בעבר היה השימוש באיום בנשק – דהיינו הרתעה – פרוזדור למלחמה, הרי כיום משמשת ההרתעה תחנה עיקרית. זוהי המהפכה הקופרניקאית של האסטרטגיה בת זמננו: לא עוד הפעלת הנשק עיקר, אלא האיום בהפעלתו. לא הרתעה משנית וסובבת סביב ההפעלה, כי אם ההפעלה סובבת סביב ההרתעה. יכולת ההפעלה לא נועדה אלא לתת תוקף להרתעה (הרכבי, 1968: 14).

כדי להבהיר את השלכות מרכיב ההרתעה באסטרטגיה הגרעינית הגדירו מומחים שלוש רמות של הרתעה:

הרתעה אסטרטגית – רמת ההרתעה הגבוהה ביותר וקשורה לשתי מעצמות העל.

הרתעה במלחמות בין-מדינתיות מוגבלות. גם אם מעורבות בהן, בעקיפין, מעצמות העל.

הרתעה בעימותים פנימיים (שטיינברג,  81-79).

המומחים הגיעו להסכמה, כי כדי לנתח את סוגיית ההרתעה, דרושה בחינה דקדקנית של ארבעה נושאים עיקריים:

מחיר ההרתעה, הנזק שעלול להיגרם במצב של מלחמה- ההרתעה יסודה בהנחה שאפשר להניא אויב מלצאת למלחמה או מלפעול פעולה עוינת כלשהי, אם יהיה אפשר לשכנעו שהמחיר שישלם יהיה גבוה. מחיר זה יכול ללבוש שתי צורות: האחת – המתקיף סופג תבוסה בשדה הקרב, כלומר ההתקפה לא הניבה כל הישג, והשנייה – הצלחתו של המתקיף בשדה הקרב מתגמדת מול הסבל שנגרם למטרות אזרחיות. הצורה השנייה, המכונה גם "הרתעה על דרך הענישה", היא השכיחה בעידן הלחימה הגרעינית, שכן האיום בעונש ובגרימת סבל הגיעה כאן לרמה שלא נודעה כמותה(שטיינברג,  51).

 אמינות ההרתעה, הנזק שעלול להיגרם במצב של מלחמה- הרתעה הנשענת על איום בפעולת גמול נרחבת אינה אמינה תמיד, כלומר יציבה דיה למנוע את הסלמת העימות. אמינותה נפגעת, למשל, כאשר התחום הנכלל בגבולות ההרתעה רחב מידי וכאשר הצד המאוים מסוגל לצאת בהתקפת נגד הרסנית. את אמינות ההרתעה אפשר להגביר באמצעות שינוי אופי אמצעי הלחימה ודרך פריסתם. דרך נוספת להגביר את אמינות ההרתעה היא באמצעות הצהרות, שנועדו להבהיר את ההסתברות הגבוהה של התגובה (שטיינברג, 53). איום ההרתעה יהיה יעיל אם יאמין היריב שהעונש בהפעלת הנשק נגדו יהיה אכן כבד, וכן כי המאיים נטל על עצמו התחייבות בלתי חוזרת ויהיה נחוש בדעתו לממש את האיום במקרה שהמאיים לא יציית לאיום ויעמידו בניסיון. איום ההרתעה מניח גם מידה של שיקול רציונלי מצד המאוים שישכנעו, שכל רווח לא ישווה לו לעומת העונש במקרה שיתעקש לבצע את זממו. כיוון שהאיום הגרעיני הוא בעונש מפלצתי, ייתכן שהמאוים יציית לו גם אם לא יהיה בטוח ביכולתו או בנכונותו של המאיים לממש את איומו, שכן לא ירצה להסתכן בפורענות גדולה (הרכבי, 221).

האיום בא לידי ביטוי גם בשתי הנקודות הבאות:

יכולת – יכולתו של המאיים לממש את איומו. לכן השגת היכולת היא מאמץ הדורש טיפוח נמשך. תוקף ההרתעה חייב להיות ממושך – הרתעה יציבה, ולא יכולת זמנית וחולפת. היכולת באה לידי ביטוי בכמויות הנשק, אמצעי השיגור, אי הפגיעות של הנשק(יפורט בהמשך), ההגנה האזרחית ועוד.

הכוונה – הבחינה עד כמה יש למרתיע כוונה לבצע את איומו ומה מידת רצינותו של האיום מבחינת הרצון, נחישות ההחלטה והתעוזה לעמוד בו ולהגשימו(הרכבי,  36-26).

לסיכום נושא האיום ניקח בחשבון את ההנחות הבאות:

     כדי שהאיום ירתיע, הוא צריך להיות אמין, אולם לא כל איום אמין –   מרתיע.

 כל כמה שהאיום כולל עונש כבד יותר, או כל שהוא אלים יותר – הוא מרתיע יותר...

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

שטיינברג, מתי.  "האתגר הגרעיני של ישראל בעיני הערבים". בתוך העולם הערבי בשנות ה- 80 בעריכת

מנחם קליין ומתי שטיינברג. המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש ליאונרד דיוויס. ירושלים: האוניברסיטה העברית, 63-80.

Cohen, Avner. Israel and the Bomb. New York: Columbia University Press.

Feldman, Shai. Nuclear Weapons and Arms Control in the Middle East. London: MIT Press.