‏250.00 ₪

לא ניתן להגיד כי הנסיון לקשר את הרצח בבר נוער לאבל הלאומי הצליח במלואו:

בימים שלאחר הרצח הביעו אנשי ממשל שונים תמיכה בחברי הקהילה, והבטיחו לפעול לשיפור

מעמדה הפוליטי של הקהילה. כך, עלתה מן הקהילה הדרישה להכיר בפצועי הבר נוער כנפגעי

פעולות איבה. אולם, עד כה, דרישה זו זכתה לסירוב. סירובה של הממשלה להכרה זו מסמן בעיני

חברי קהילה רבים קו המפריד בין אסונות השייכים לזיכרון הלאומי )פיגועים, תאונות דרכים(

לבין הרצח בבר נוער- שהוא אסונה של הקהילה הלהטבקית בלבד. כך למשל כותב מתן גבריאלי:

"הממסד, שנותן תגמולים לפצועים ולשארי בשר של הרוגים בתאונות דרכים, מלחמות, תאונות

אימונים, פיגועים, ואפילו אנשים שנפלו ברחוב, בחר להתעלם מפצועי הפיגוע- כן, פיגוע- שהיה

באגודה. הוא מסרב להכיר בהם כנפגעי פעולות איבה, מעניק להם קצבאות זעומות..." 24 . כך, על

אף שהנסיון לכונן את הרצח בבר נוער כאירוע לאומי הצליח באופן במובן מסויים, הוא נכשל

במובן אחר: מצבם של הנפגעים אינו נתפס כמחייב תשומת לב לאומית, סיוע של מוסדות

המדינה; הוא בעייתם האישית בלבד. מעניין לציין כי לאחר האירוע התקיימו אירועים רבים

שהכנסותיהם הוקדשו לנפגעי הבר נוער. בכך ניתן לראות נסיון ללקיחת אחריות קהילתית-

אזרחית, אל מול האופציה של אחריות לאומית- ממשלתית.

מיכאל פייגה טוען כי "כל הנצחה היא במהותה דיאלוג הממוקם בשלושה הקשרים שונים:

בזיקה אל האירוע המסומל, בזיקה אל הנצחות קודמות של אותו אירוע או של אירועים אחרים,

ובזיקה אל קהילת הזיכרון הפוטנציאלית, דהיינו קהל הצרכנים" 25 . בהתאם לכך, לצד הנסיון

ליצור נרטיב הנכלל בשיח הלאומי, הקהילה גם יצרה קשר בין האירוע לאירועים דומים אחרים.

כפי שראינו, במישור הלאומי נעשה נסיון ליצור קשר בין האירוע בבר נוער לבין רציחתו של יצחק

רבין והאלימות שהופנתה בעבר כלפי יהודים. במובן זה, נתפס "קהל הצרכנים" כחברי החברה

הישראלית.

"קהל צרכנים" נוסף אליו נעשתה פנייה הוא חברי הקהילה; במישור זה נעשה נסיון ליצור

קשר בין האירוע בבר נוער לבין אירועי אלימות קודמים בהיסטוריה )המקומית והעולמית( של

הקהילה הלהטב"קית. באופן זה משורטט קו, היוצר קשר בין אלימות המופנית כלפי להטבקים

בעולם כולו לבין הרצח בבר נוער; נוצר קו המאחד את כל חברי הקהילה בקשר של שותפות גורל

ואיום משותף. ניצן הורביץ, התייחס לאירוע הדקירה בעת המצעד בירושלים: "לפני ארבע שנים,

כאשר אדם התפרץ בסכין וניסה לרצוח את המשתתפים, ראיתי אז את הפצועים שוכבים על

הכביש הלוהט. אתמול ראיתי פצועים אחרים, בבית חולים איכילוב, גם הם קורבנות של שנאה

עזה, משטמה עיוורת". 26 ניצן יוצר כאן קשר בין שני אירועי אלימות שהופנו כלפי הקהילה בארץ.

קיים כאן נסיון לשאוב מהזיכרון הקהילתי הקולקטיבי, כמו גם לציין מגמה, התנכלות ואלימות

המופנים כלפי חברי הקהילה. דוברים אחרים קישרו את האירוע בבר נוער לאירועים בעולם

שהפכו לציוני דרך משמעותיים במאבקה של הקהילה, כגון מהומות סטונוול, ההתנקשות בחייו

של הארווי מילק, האלימות שהופנתה כלפי להטבקים שונים שהפכו לסמל )ברנדון טינה, הארי

וינצ'ל( ואפילו זכייתה של דנה אינטרנשיונל באירוויזיון  . במובן זה מקבל האירוע משמעות וכוח;

במקום שהבר נוער ייצרב בתודעה כערב בו נפגעו ונרצחו בני נוער וצעירים חסרי ישע, שיוך

הסיפור לנרטיב גדול יותר הופך את הסיפור לחלק ממאבק; תחת תפיסה קורבנית ופסיבית של

האירוע, בני הקהילה שואבים ממנו כוח ומתקשרים באמצעות הנרטיב הזה את כוחם ואת

נחישותם לחברה הישראלית.

המאבק סביב עיצובו של נרטיב הרצח בבר נוער מאפשר לעקוב בזמן אמת אחרי האופן בו

מעוצב זיכרון תרבותי. האופן בו מכונן הנרטיב הקהילתי סביב הרצח שואב הרבה מאוד מהאופן

בו מכוננים נרטיבים לאומיים בחברה הישראלית, כולל מבנה הנרטיב )שואה ותקומה(, הנקודות

להשוואה )רצח רבין( ופרקטיקות הזיכרון בהן נעשה שימוש )נוער הנרות, דקת דומייה(. מהלך

ההבנייה של הנרטיב מסמן משא ומתן של הקהילה על האופן בו תעוצב זהותה- גם פנימה )אל מול

חברי הקהילה(, וגם החוצה )אל מול החברה הישראלית ככלל(. מאבק זה זכה עד כה לנצחונות

בחזיתות מסויימות, ולהפסדים בחזיתות אחרות. במובן מסויים מתקיים כאן מאבק על

משאביהם של הקבוצות המתחרות בהווה, ועל עיצוב העתיד. במקביל, מתקיימת כאן מלחמה מול

הקונצנזוס; אל מול רצונם של חברי הקבוצה להיכנס לסיפור הלאומי, קיים חשש מתמיד

מדחיקה נוספת לשוליים, והתעלמות מן הרצח; עצם המאבק כאן הוא על עצם הזכות להיזכר

והפחד משכחה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ויניצקי-סרוסי , ו. "בין ירושלים לתל אביב: הנצחתו של יצחק רבין ושיח הזהות הלאומית בישראל", לב גרינברג, עורך, זיכרון במחלוקת: מיתוס, לאומיות ודמוקרטיה, באר-שבע, הוצאת מכון המפרי למחקר חברתי, אוניברסיטת בן-גוריון
ויניצקי-סרוסי , ו. "לזיכרון הקולקטיבי אין גבולות " . 911 ( סוציולוגיה ישראלית א) 9 

פייגה, מ. "יצחק רבין: הנצחתו והנצחת הנצחתו", לב גרינברג, עורך, זיכרון במחלוקת: מיתוס, לאומיות ודמוקרטיה, באר-שבע, הוצאת מכון המפרי למחקר