‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באות לידי ביטוי מפלגות אווירה ?

תוכן עניינים 

מבוא

רשימת כחול לבן (בני גנץ-לפיד-בוגי-אשכנזי)

ד"ש

ידין

שמואל תמיר. 

קדימה. 

מצע המפלגה. 

התמוטטות שרון ומערכת הבחירות.

קדימה בראשות אהוד אולמרט

הנסיון לפרק את קדימה. 

יאיר לפיד. 

יש עתיד. 

התנועה. 

ציפי לבני

הניסיון להקים ממשלה חדשה. 

כולנו- משה כחלון 

סיכום

ביבליוגרפיה.

סמינריון בנושא מפלגות אוירה בארץ ובעולם: קוראים להן מפלגות אופנה, מפלגות אווירה או מצב רוח. האם הן יהיו פה עוד 4-8 שנים? או שהן יסיימו כמו כולנו, שינוי, ד"ש, המרכז, הדרך השלישית, הגמלאים ועוד עשרות מפלגות שהתאיידו במהלך ההיסטוריה.

כולנו בראשות משה כחלון: המפלגה התאיידה ב-2019 ומוזגה לליכוד. באפריל 2014 הודיע כחלון על חזרה לפוליטיקה, אך שיתקשה לשוב לליכוד, שלטענתו זנח את ההיבט החברתי ואת הפרגמטיות המדינית בשל השתלטות של גופי ימין קיצוני. עוד טען כי התוצאות שהשיגה הממשלה ביוקר המחיה ובבריחת המוחות אינן טובות, ושעמדותיו ותמיכתו במחאה החברתית בישראל 2011 התנגשו עם עמדותיו של ראש הליכוד נתניהו. ב-20 באוקטובר באותה שנה, הצהיר שיקים מפלגה חדשה לקראת הבחירות הבאות‏19 ולמחרת עזב רשמית את הליכוד‏. בדצמבר, בעקבות הקדמת הבחירות, חתם על הסכם עודפים עם "ישראל ביתנו", ורשם את המפלגה שהקים, ששמה "כולנו בראשות משה כחלון".

קדימה - מפלגת אווירה היחידה שהיתה מפלגת שלטון (!): בשעת ערב מאוחרת של 19 בנובמבר 2005 התכנסו בחוות השקמים הצוות המורחב של "צוות החווה" שכלל את ראובן אדלר, יורם ראב"ד, איל ארד, צוות לשכת ראש הממשלה, השרה ציפי לבני, עמרי וגלעד ושרון. מרבית הדוברים היו נגד הקמת מפלגה חדשה ורק אדלר, ראב"ד ולבני תמכו. שרון ובניו לא השמיעו את דעתם. למחרת בשעות הערב הודיע שרון למקורביו על החלטתו. שרון הטיל על עו"ד יורם ראב"ד את מלאכת כתיבת התקנון של המפלגה החדשה ואת הטיפול ברישומה. בתקשורת החלו להופיע ידיעות על כך ששרון החליט על עזיבת הליכוד והקמתה של מפלגה חדשה. ב-21 בנובמבר בשעות הבוקר נפגש שרון עם הנשיא משה קצב וביקש ממנו לפזר את הכנסת. במקביל, ערכה הכנסת הצבעות על פיזורה, כאשר מטרת מתנגדי שרון הינה לפעול לפיזור הכנסת ככל המאוחר, לעומת שרון אשר ביקש מן הנשיא כי הכנסת תתפזר בראשית מרץ 2006.

במהלך 21 בנובמבר התכנסה המפלגה החדשה לכינוס ראשוני, ושלדה הפרסונלי התגבש. נראה כי עיקר אנשיה הינם מתוני הליכוד ותומכי שרון מקרב המפלגה. בנוסף, חברו לקדימה גם יוצאי מפלגת העבודה שלא מצאו את מקומם במפלגה לאחר בחירתו של עמיר פרץ. כמו כן, מספר תומכים הגיעו מחוץ למערכת הפוליטית.בתחילה התלבטו באשר לשמה של המפלגה בין מל"ל-מפלגה לאומית ליברלית לבין השם אחריות לאומית. השם שנבחר היה אחריות לאומית, אך לאחר ימים אחדים ועוד בטרם הוגשו מסמכי ההתאגדות לרישום שונה השם לקדימה. עם זאת, השם שימש את הסיעה בכנסת למשך כחודשיים, עד שהוחלף גם הוא בקדימה. מיד לאחר ההקמה החלה המפלגה לגייס פוליטיקאים ואנשי ציבור בולטים, על מנת לבנות רשימה אטרקטיבית שתמשוך את לב הבוחרים. ביום הקמתה, הצליח שרון לגייס 14 מחברי הליכוד לסיעה החדשה:שרים: ציפי לבני, אהוד אולמרט, גדעון עזרא, אברהם הירשזון, מאיר שטרית חברי־כנסת: מרינה סולודקין, רוני בר-און, רוחמה אברהם, אלי אפללו, זאב בוים, יעקב אדרי, מגלי והבה, עמרי שרון.השגת מספר זה של חברי כנסת פורשים העומדים לרשותו, שליש מסיעת הליכוד, הייתה קריטית לשרון. על פי חוק מימון מפלגות, החזר מימון מערכת הבחירות נעשה על פי מספר המושבים בכנסת להם מפלגה זוכה לאחר הבחירות, אך מפלגה קיימת זכאית לקבלת מקדמה על חשבון כספי מימון מפלגות בהתאם לנציגיה בכנסת היוצאת, ולדקות שידור מוגדלות בתעמולת הבחירות לכנסת. על פי החוק גם סיעת פורשים המהווה לפחות שליש מסיעה קיימת נהנית מזכויות אלו. לאור חשיבותן הגדולה של ההטבות, במיוחד למפלגה חדשה ללא כל תשתית ארגונית קיימת כקדימה, היה על שרון לגייס לפחות 13 חברי כנסת נוספים של הליכוד בטרם הודיע על הפרישה, משימה בה נחל הצלחה. על ההישג המרשים העיב מעט הכישלון בצירוף שר הביטחון שאול מופז שהחליט לאחר התלבטויות ממושכות להישאר בליכוד ולהתמודד על הנהגתו, על אף בקשתו של שרון שיצטרף למפלגתו. לעומת זאת הצליח שרון לגייס לסיעה את חבר הכנסת העצמאי דוד טל, שפרש חודשים קודם לכן מעם אחד עם הצטרפותה למפלגת העבודה. בנוסף, שני חברי כנסת בכירים ממפלגת העבודה (חיים רמון ודליה איציק) וכן ח"כ מיכאל נודלמן (שפרש עוד קודם מהאיחוד הלאומי) הודיעו על תמיכתם בקדימה למרות שלא עברו פורמלית למפלגה.מחוץ לזירה הפוליטית, הצליח אריאל שרון לגייס לשורות קדימה והפוליטיקה, את אבי דיכטר שהיה באותה עת בתקופת לימודים במכון "ברוקינגס" בוושינגטון, עם סיום תפקידו כראש השב"כ. אבי דיכטר שובץ על ידי שרון במקום החמישי ברשימת קדימה וסומן על ידו כיורש עתידי.

כחול לבן ("מפלגנץ") נחשבת מפלגת אוירה וזכתה ל 35 מנדטים בבחירות 2019 מועד א' כוחה נחלש לקראת הבחירות במועד ב' של 2019 עד שפורקה ב -2020 לחוסן של גנץ ואשכנזי+הנדל והאוזר, ויש עתיד עם בוגי יעלון פרשו ממנה. צירוף של חוסן לישראל ויש עתיד:  רשימה פוליטית ישראלית בראשות רא"ל במיל' בני גנץ. הרשימה נוסדה בדקה התשעים בבוקר היום האחרון (21 פב' 2019) לסגירת המפלגות לבחירות לכנסת העשרים ואחת. הרשימה הוקמה מאיחוד מפלגות חוסן לישראל, יש עתיד ותל"ם (של בוגי יעלון). חודש בדיוק קודם לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת, ב-29 בינואר 2019, הכריזה מפלגת חוסן לישראל על ריצה משותפת עם מפלגת תל"ם של משה יעלון. ב-21 בפברואר 2019, יום לפני המועד האחרון להגשת הרשימות, הודיעו המפלגות על ריצה ברשימה משותפת יחד עם מפלגת יש עתיד. אל הרשימה המשותפת של המפלגות הצטרף הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי.במסגרת הסכם האיחוד לריצה משותפת בבחירות, הוסכם על רוטציה, לפיה אם הרשימה תרכיב את הממשלה, יכהן גנץ כראש הממשלה, לפיד כשר החוץ, ויעלון כשר הביטחון, ובנובמבר 2021 יתפטר גנץ, ולפיד יכהן כראש הממשלה - וגנץ יתפוס את מקומו של יעלון כשר הביטחון. חלוקת 30 המקומות הראשונים ברשימה המשותפת: יש עתיד תקבל 13 מקומות, חוסן לישראל 12 מקומות, תל"ם ארבעה מקומות, ומקום נוסף קיבל גבי אשכנזי. 

יש עתיד - מפלגת אופנה? המפלגה מוזגה לכחול לבן ב-2019 עד שנפרדה מכחול לבן ב-2020 עם בוגי יעלון. יש עתיד היא מפלגה ישראלית, שהוקמה בשנת 2012 על ידי יאיר לפיד. המפלגה התמודדה לראשונה בבחירות לכנסת התשע עשרה, וזכתה להישג בולט של 19 מנדטים, שהפך אותה למפלגה השנייה בגודלה בכנסת ה-19. המפלגה הוקמה ב-2012, לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה. בינואר של אותה שנה, הודיע מייסד המפלגה, יאיר לפיד, על עזיבתו את חברת החדשות של ערוץ 2 ועל כניסה לפוליטיקה לקראת הבחירות הקרובות. על ההחלטה הכריז בד בבד עם קידום בכנסת של הצעת חוק הקובעתתקופת צינון לעיתונאים העוברים לפוליטיקה‏. לפיד הכריז שמפלגתו תדאג למעמד הביניים, תפעל לשינוי שיטת הממשל, לקידום השיוויון בנטל, שינוי תוכנית בחינות הבגרות ומתן תמריצים כדי לסייע למצוקת הדיור‏. ב-29 באפריל רשם לפיד את מפלגתו ברשם המפלגות בשם "יש עתיד - בראשות יאיר לפיד"‏. ב-1 במאי נערך הכנס הראשון של המפלגה, שבו הציג את עיקרי מצע המפלגה. לפי תקנון המפלגה, לפיד יקבע את רשימת מועמדיה לכנסת, הוא שיחליט בסוגיות פוליטיות כגון הצטרפות לקואליציה-, ומובטח לו תפקיד יו"ר המפלגה עד תום תקופת כהונתה של הכנסת ה-20. לפיד הכריז שברשימת "יש עתיד" לא יופיעו פוליטיקאים מכהנים. בבחירות לכנסת ה-19 זכתה המפלגה להישג בולט של 19 מנדטים, שהפך אותה למפלגה השנייה בגודלה בכנסת ה-19.מצעה של "יש עתיד" מתמקד בשינוי סדרי העדיפויות במדינה עם שימת דגש על החיים האזרחיים ושיפור מצבו של מעמד הביניים. המפלגה מציעה להקים "מועצה לאומית לחינוך" ולגבש סל חינוך אישי לכל תלמיד. כמו כן היא מציעה תוכנית לבנייה כוללת של 150,000 יחידות דיור בתקופה של 10 שנים, במימון הגופים המוסדיים וקרקע ממשלתית שתוקצה לבנייה להשכרה לטווח ארוך, ללא תשלום. כמו כן העלתה מספר הצעות לעידוד העסקים הקטנים, ובהן הענקת ערבות אשראי לעסקים עצמם ולא לבנקים, קידום הרפורמה בנושא רישוי עסקים, וקביעה כי אובדן הזכאות להבטחת הכנסה לא יהיה מיידי‏.

ד"ש – מפלגת אווירה 1977 שהתאיידה: בסוף שנות השבעים, הלחצים שהופעלו על רב אלוף במיל' פרופ' ידין להצטרף להקמתה של מפלגה חדשה ולהוביל אותה לקראת הבחירות היו חזקים. סיבה עיקרית ללחצים מסיביים אלה היו התלבטויותיו הרבות של ידין אם לנקוט בצעד זה. התלבטויות אלה מצאו את ביטוין בהתכנסויות הרבות של מקימי התנועה, אם בביתו של ידין ואם בביתו של חיים לסקוב. באף אחת מהתכנסויות אלה הוא לא נקט בעמדה ברורה, מה עוד שהוא לא יזם אפילו אחת מישיבות אלה. היחידי שדאג לפעילות ארגונית זו היה מאיר זורע. ידין תבע מאנשים שיצהירו באופן גלוי על תמיכתם בו ברגע בו יכריז על היותו מספר אחד וזה שמוביל את התנועה , מה שמעיד בעצם על חוסר ביטחון ביכולתו המנהיגותית. מנהיג מטבעו יודע שאנשים יתמכו בו וינהרו אחריו בלי צורך להכריז על כך וגם לקראת הופעתו בתוכנית "מוקד" הוא עדיין המשיך להתלבט. סמוך לשידור הוא אמר לאלי אייל: "תדע לך, בראיון אודיע שהחלטתי לנסות לבדוק אם להקים תנועה פוליטית". הוא לא אמר שהוא מתעתד להקים תנועה חדשה, אלא שהוא מחליט לנסות. עצם השימוש במילה "לנסות", מעידה שהוא שמר לעצמו אפשרות לסגת מהצהרתו. אם היה אומר שהוא החליט להקים תנועה חדשה, אמירה כזאת הייתה מחייבת אותו ולכך לא היה מוכן כנראה. בישיבות שנוהלו על ידו הוא נהג להאריך בדבריו יתר על מידה. כאשר המשפטים לא מנוסחים כהלכה ומלווים בחזרות מיותרות על ביטויים אהובים עליו (כמו וכו' וכו') והוא גילה חוסר סובלנות כלפי דוברים אחרים.ידין נהג לקטוע את דבריהם ללא הבחנה. עובדה שהזיקה לרבים הייתה תגובתו התמידית לדעות של אחרים. הוא מיעט לנקוט עמדות שלו. פסיביות זו בלטה גם בביטוי השגור בפיו "אומרים לי" הוא לא ציין שהוא בירר בעיות שדרשו פיתרון, אלא מי שהוא אמר לו ואמנם היו מי שניצלו זאת. אנשי "המרכז החופשי" דאגו "לומר לו" דברים רצויים להם וידעו לנווט אותו על פי צרכיהם . מאותו רגע שד"ש החלה לפעול בצורה מאורגנת ומסודרת התבלטו שתי תופעות מנוגדות אצל יגאל ידין. בחודשים הראשונים לפעילותה של המפלגה ידין פעל כמנהיג לכל דבר. "בכל ישיבות הצוות המוביל של התנועה הדמוקרטית ולאחר מכן בגוף המנהל של ד"ש. ידין היה האישיות הדומיננטית. הוא ניהל את הדיונים, הוא קבע את סדר היום ופסק מי יקבל את רשות הדיבור, מתי יטול את רשות הדיבור לעצמו ובאיזה שלב לסיים את הדיון" . במקביל לכך הוא נהג גם לבודד את עצמו. הוא לא התערה בפעילות יומיומית במרכז המפלגה ומשהיה מגיע לעיתים רחוקות למטה המפלגה, היה מסתגר בלשכתו ולא הראה את עצמו אף פעם במזנון המטה והשתדל להמעיט מלהימצא באופן תדיר בתל – אביב. קשה היה גם להשיגו הן בביתו והן בירושלים. את הטלפון בביתו ניתק למשך שעות ומשהצליחו לתפוס אותו לשיחה בירושלים, קשה היה לקבל את תמיכתו לתגובות הכרחיות על התפתחויות פוליטיות שונות. מעורבות חזקה שלו התבלטה בשני אירועים. אירוע אחד בעל משמעות קרדינאלית עבור המשך קיומה של המפלגה ואירוע שני היה בעל מימד אישי. האירוע המפלגתי הוא המשבר שהתגלה במפלגה משהתבררו תוצאות הבחירות הפנימיות. הופעותיו של ידין במשרדי המפלגה היו יומיומיות. הוא לא גילה שום נכונות לוותר לאף קבוצת כוח ונקט ביד קשה עד להסדרת העיוותים שנוצרו בשל שיטת הבחירות ש"הכול בוחרים בכול". משעה שבעיה זו באה על פתרונה, היה צורך לבחור בזרוע המבצעת של המפלגה, התגלה ידין בחוסר סובלנותו ובניסיונו הפוליטי המועט. בהחלטותיו הוא הצליח לקומם נגדו את רוב פעיליה הבכירים של המפלגה. האירוע האישי מתייחס לגיליון הראשון של עיתון ד"ש בינואר 1977, "קו חדש". עורכי העיתון ננזפו על ידי ידין בשל בחירה בלתי מוצלחת של תצלום שלו. ידין תבע מזורע לשקול את הדחת צוות המערכת של העיתון ולבחור אחרים במקומם. משנרגע הוא הסיר את תביעתו להחלפת צוות המערכת .

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

Court, Deborah. Qualitative research and intercultural understanding : conducting qualitative research in

multicultural settings. Abingdon, Oxon ; Routledge, (2018)