‏290.00 ₪

תוכן העניינים

מבוא. 3

חופש הביטוי- קווים לדמותו 6

חופש הביטוי בישראל- מזכות חשובה לזכות מהותית. 8

חופש הביטוי וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו 21

אלה תולדות. 24

כתב האישום- מרגל נולד. 26

גזר הדין 28

"ממלכת הסוד"- לעשות סרט בתנאים של סודיות מוחלטת. 34

סיכום ומסקנות. 35

ביבליוגרפיה. 37

שאלות המחקר

מהו האיזון הראוי בין צרכי הביטחון של מדינה מאוימת כישראל, החייבת להגן על סודותיה כצורך קיומי, לבין הערך הכה בסיסי והכרחי במדינה דמוקרטית של הגנה על חופש הביטוי, ובכללו גם ביטויים שאינם נוחים למערכת הביטחון?

האם נוסחת האיזון שהציע השופט אגרנט בפס"ד "קול העם" תקפה ורלוונטית גם כיום, בפרשיות ביטחונית הנסובות סביב מניעת גילוי סודות מדינה, לאור פרשת יצה?

כתב-האישום נגד יצה, תא"ל במיל' ימחק יעקב, ומראשי מערכת הביטחון הישראלית מראשיתה, ייחס לו עבירות של מסירת ידיעה סודית ללא סמכות ומסירת ידיעה בכוונה לפגוע בביטחון המדינה.

עצם הגשת כתב אישום כה חמור כנגד אדם בכיר לשעבר במערכת הבטחון, בעל זכויות רבות ומי שתרם תרומה אדירה לביצורו של ביטחון המדינה עוררה תמיהה לא מבוטלת, בעיקר בקרב מי שהכירו את יצה. אלו לא הצליחו להבין כיצד ניתן להעלות על הדעת שהיה בדעת יצה לפגוע בדרך כלשהי בביטחון המדינה ולהגיש נגדו כתב אישום בעבירות שבצידן מאסר העשוי להגיע במצטבר לכמה עשרות שנים.

מה היה חטאו של יצה? מהו הדבר שהקים עליו את מערכת הביטחון במלוא עוצמתה? היה זה רצונו של יצה לפרסם ספר עלילתי המסכם את תולדות חייו, ובכללן מעורבותו בפרשיות סודיות ביותר ובו נכללו, לכאורה, הידיעות הסודיות נשואות כתב האישום. לטענת התביעה, גרסאות של הספר נמסרו לגורמים שאינם מוסמכים לקבל ידיעות סודיות, וזאת אף שהוזהר על-ידי גורמים במערכת הבטחון כי החומר שהוא עומד לכלול בספרו אסור בפרסום, וכי עליו להעבירו לידי מערכת הביטחון טרם פרסומו.

וכמו להכעיס, במקביל לכתיבת ספרו, העניק יצה סדרת ראיונות בשנים 2001-2000 לעיתונאי רונן ברגמן, לשם הכנת כתבה עיתונאית. מאוחר יותר הוסרט הראיון לשם הפקתו ככתבת טלוויזיה. לטענת התביעה, במסגרת הראיונות, מסר יצה ידיעות סודיות לעיתונאי ובעקיפין, גם לעורכי, מפיקי ושאר המעורבים בהפקת הסרט. כל אלה שנחשפו לידיעות הסודיות, בלתי מוסמכים לקבל ידיעות סודיות כאלה.

ברור כי התנהגותו של יצה ובעיקר סירובו המתמיד להביא את החומרים שפרסם לאישור הגורמים המוסמכים, תרמה להסלמה הניכרת באופן הטיפול בו, אולם החריפות בה טופל עניינו של יצה, שלא לומר ההתעמרות בו, במיוחד בהתחשב בגילו המופלג ובזכויות הרבות שצבר, כאמור, הביאו לכך שפרשת יצה חרגה במובהק מגדר פרשה פלילית של מסירת ידיעה סודית, והפכה לדיון ציבורי סוער בדבר תפקודה, היקף סמכויותיה ועוצמתה של המערכת הביטחונית בישראל, כשהיא פועלת במלוא כוחה, בדורסנות לעיתים, כנגד מי שהיה עד לפני רגע יקירה של אותה מערכת. בעיקר הופנתה אצבע מאשימה כנגד יחיאל חורב, מי שהיה אז הממונה על הביטחון במערכת הביטחון (להלן: "מלמ"ב"), גוף האחראי למניעה של זליגת סודות, אבטחת מידע ומתקנים בתעשיות הביטחוניות, אך גם גוף המתנהל בחוסר שקיפות מוחלט, שסמכויותיו ואופן פעולתו אינם מוסדרים בחוק כלשהו. תחת הנהגת חורב צבר המלמ"ב עוצמה רבה, רבים סבורים שרבה מידי.

למעשה, הפכה פרשת יצה לעימות ישיר בין תא"ל (מיל') יצה, מי שהוצג כבוגד במערכת הביטחון, ליחיאל חורב, שראה עצמו כמגן בחירוף נפש על ביטחון המדינה. כך סברה גם התביעה כשהגישה את כתב האישום. אלא שהפרשה נסתיימה בקול ענות חלושה, תוך הרשעה באישומים מינוריים ועונשים קלים במיוחד, וחשוב מכל, בפרישתו המאולצת של חורב ממערכת הביטחון, בצל האשמות קשות כי הפעם הגדיש את הסאה.               

סיפורו של יצה הוא למעשה סיפור שהוצא מהקשרו. לו היה מתרחש בעשורים הראשונים לקיומה של מדינה ישראל לא היה מעורר כל עניין ציבורי מיוחד. המקרה היה מתואר כאקט של מדינה מנסה להגן על עצמה מפני דליפה של מידע בעל חשיבות ביטחונית והעלול לסכן את ביטחונה של המדינה לו יודלף. בית המשפט, לו היה נדרש לכך, היה נמנע מלהתערב בשיקול הדעת של רשויות הביטחון ומאשרר את פעולותיה והעניין היה נשכח עד מהרה.

אולם הצרה היא כי המקרה של יצה לא אירע בשנותיה המוקדמות של המדינה אלא בעשור השישי לקיומה, כשמדינת ישראל היא מדינה מבוססת המקיימת דמוקרטיה מתפקדת, פחות או יותר. שוב אין איום קיומי מיידי חמור כל כך ויומיומי ומצב החירום בוטל. ישראל היא, לכאורה, דמוקרטיה נורמטיבית.

לא זו אף זו, באספקט המשפטי עשתה המדינה כברת דרך רבה הן בפסיקה והן בחקיקה בכל הקשור להגנה ולביצור הזכויות הטבעיות והיסודיות ביותר, אלו הנחשבות למושכלות ראשונות של כל משטר דמוקרטי, בהם הזכות לחופש ביטוי. זכויות אלו עוגנו, במפורש או במשתמע, בחוקים משוריינים, שכל מטרתם הייתה למנוע פגיעה בהם שלא לתכלית ראויה.

כמו כן, סיפק בית המשפט העליון נוסחת איזון ראויה למצבים בהם מתנגשות זכויות היסוד עם אינטרסים מתחרים, בהם אינטרסים ביטחוניים, לפיה רק במקום בו הסבירות לפגיעה בביטחון המדינה עולה כדי וודאות קרובה תיסוג הזכות בפני האינטרס הביטחוני. בכל מצב אחר, יובטח קיומה של הזכות באופן מלא ובלתי מסויג. כך הוא הדבר במדינה דמוקרטית מתוקנת.

הצרה היא, שכל מה שנכתב לעיל הוא רק לכאורה.  שכן, פעם אחר פעם, בנסיבות משתנות אך תוך נקיטת אמצעים דומים וחמור מכך, טיעונים דומים, חתרו רשויות הביטחון כנגד ביצורו של חופש הביטוי ובכל פעם שצץ מישהו שחשב  שנתונה לו הזכות לעשות שימוש בחופש הביטוי אף כשהדבר אינו נוח לרשויות הביטחון, הוא למד עד מהרה על בשרו כמה כבד עלול להיות המחיר של פעולה כזו גון דא.      

שאלתי, האם נוסחת האיזון שהציע השופט אגרנט בפס"ד "קול העם" תקפה ורלוונטית גם כיום, בפרשיות ביטחונית הנסובות סביב מניעת גילוי סודות מדינה, לאור פרשת יצה?

הראיתי כי בית המשפט סיפק לשאלה זו תשובה מפורטת וברורה בהתאם לנוסחת האיזון שניסח ושכלל במהלך השנים. חופש הביטוי אמור היה להיות הכלל, ושלילתו בשל שיקולי הביטחון אמורים היו להיות החריג. אולם עולה כי בכל פעם בה התנגשו שני אלה התנגשות חזיתית, הייתה ידם של שיקולי הביטחון על העליונה.

וחמור מכל, יכול כל אדם לטעון כי במדינה החשופה לאיום ביטחוני מתמיד כישראל נוסחת האיזון הראוי צריכה לנוע מעט לכיוונם של שיקולי הביטחון כך שהמבחן לפגיעה בחופש הביטוי, כאשר הוא מהווה איום מסוים על הביטחון יהיה רך יותר. ייתכן שהדבר נכון וראוי. ואולם, הצרה היא שמה שרשויות הביטחון מכנות בקלות רבה כל כך "ענייני ביטחון" אינם כלל ועיקר כאלה. פעמים רבות, כפי שהראיתי לעיל, למשל בפרשת קו 300, כל מטרתו של השימוש בתיבה "שיקולי ביטחון" הוא אך מסווה לטיוח של מחדלים ואף לביצוע של עבירות פליליות ואין לו דבר וחצי דבר עם שיקולי ביטחון על אמת.

וכך, במסווה של איום ביטחוני משמשים אמצעים דרסטיים שמפעילות רשויות הביטחון כנגד מי שהן מזהות אותו כאיום עליהם, כמנגנון דיכוי וסתימת פיות, כזה שמקומו לא יכירנו במדינה מתוקנת, ודאי דמוקרטית. כך קרה גם ליצה.

בסופו של יום, כדי שפרשיה עגומה כמו פרשת יצה לא תחזור על עצמה, נדרש המחוקק לפעול כדי למנוע שרירות לב מצד רשויות הביטחון, נדרשים בתי המשפט להיות ביקורתיים ולבחון בעין חדה יותר את פעולותיהן של רשויות הביטחון ובעיקר נדרשות רשויות הביטחון לנהוג איפוק מקסימאלי בכל הקשור לפגיעה שהן גורמות  בזכויות יסוד דמוקרטיות כחופש הביטוי. רק משיעשו כל אלה את המצופה מהם יובטח מעמדו של חופש הביטוי כזכות יסוד שאין לפגוע בה אלא כשהדבר אכן כרוך ללא ספק בפגיעה בביטחון המדינה.      

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

אנדרמן, נירית: "הצנזורה פסלה סרט דוקומנטרי ביקורתי על מערכת הביטחון"

• ברק, אהרון: "זכויות אדם מוגנות: ההיקף וההגבלות", משפט וממשל (א) 

• גוטמן, יחיאל: טלטלה בשב"כ 

תשלום: פאי פאל/מזומן בדואר/אשראי באתר המאובטח/אשראי בטלפון/העברה בנקאית

39 ש"ח-הקפאת עבודה ל-1 חודש- הגנה מרכישה אחריך

99 ש"ח-הקפאת עבודה ל-3 חודשים- הגנה מרכישה

300 שח-הקפאת עבודה ל-צמיתות-בלעדיות לנצח

מצגת פאוורפוינט מקצועית לרפרט כ-20 שקפים- 99 ש"ח

קיצור מספר העמודים בעבודה האקדמית שרכשת ועריכה צורנית (שוליים, פונט וכו') לפי צרכיך (שלח לנו מייל אחרי הרכישה עם הדרישות) -בחינם

שיכתוב כל תוכן העבודה  האקדמית  מחדש - 400 ש"ח

עבודה אקדמית מקורית לפי הזמנה בתפירה אישית - כ-60 ש"ח לעמוד

לפורום גולשים על עבודות אקדמיות וסמינריונים והמלצה על כותבי עבודות סמינריון ומאגרי עבודות אקדמיות :

קישור לפורום לימודים - המלצות על כותבי עבודות אקדמיות, עבודות גמר של גולשים

לינק: שאלות נפוצות ותשובות בנושא מאגר העבודות האקדמיות

לינק : סרטון על אופן רכישה של עבודה אקדמית