‏290.00 ₪

שאלת המחקר

מהן הזכויות והאינטרסים (של ההורים, ילדים) אשר נשקלו עת נידונה בבתי המשפט הסוגיה ב"הוכחת אבהות" ?

תוכן עניינים

מבוא. 3 

שאלת המחקר. 6 

היחס בין המשפט העברי למשפט האזרחי 6 

תביעת אבהות. 12 

השיקולים הרלוונטיים.. 13 

מכלול האינטרסים עליהם מגן בימ"ש עת מוכיח אבהות. 13 

שיקול הלכתי : חובת האב ללמד את בנו תלמוד תורה ומלאכה. 15

היקף החובה המוטלת על האב ללמד בנו אומנות. 19

אינטרס הלכתי : המצב כשאין חשש ממזרות. 20 

המצב כשקיים חשש לממזרות. 21 

כיצד הושפעה הפסיקה אז והיום, מבחינת דיני הראיות. 23 

האם אפשר לכפות בדיקת רקמות?. 27

אבהות לאור תיקון לחוק מידע גנטי 27

סירוב להיבדק בדיקת אבהות. 29 

סירוב להיבדק - ההשלכות על הסירוב בדין האזרחי לעומת הדין העברי. 30 

סמכות השיפוט של בית הדין הדתי בענין אבהות. 31 

סיכום.. 36 

ביבליוגרפיה. 38

העבודה תעסוק בשאלה, מהן הזכויות והאינטרסים (של ההורים, ילדים) אשר נשקלו עת נידונה בבתי המשפט הסוגיה ב"הוכחת אבהות" . יהיה דיון ביחס והדיון בין המשפט העברי למשפט האזרחי.

במבט ראשון נראה כי הוצאת ענין האבהות ממסגרת ההגדרה של עניני המעמד האישי[1], פירושה העקרוני הוא דחיית תחולתו של הדין האישי על קביעת אבהות, שהרי חובתו של בית המשפט האזרחי להשתמש בדין האישי מוגבלת על-פי סימן 47 של דבר המלך לאותם עניני המעמד האישי כפי שהוגדרו בסימן 51 לדבר המלך. אך לאמיתו של דבר, שאלת שיוכו של ענין האבהות לא עוררה עד כה קושי מיוחד לצורך ברירת הדין החל לגופו של ענין. לכאורה, אפילו ניתן היה לראות ענין זה כענין המעמד האישי, הרי השאלה המעשית העיקרית בתביעת אבהות היא ה ו כ ח ת זהותו של האב, ובשאלה זו, כבכל שאלה פרוצסואלית אחרת, בלאו הכי לא חל בבית המשפט המחוזי הדין האישי אלא דיני הראיות האזרחיים[2]. אמנם הדין האישי עשוי לשלול מאדם את אבהותו על ילד מטעמים משפטיים , כגון הדין היהודי לפיו בנו של יהודי מאשה נכריה אינו מתייחס כלל אחר האב ואינו נחשב כבנו[3]. מבחינת קביעת דתו של הילד, תחול, ללא ספק, ההלכה השוללת את השתייכותו של הילד לדת היהודית מחמת נכריותה של אמו. אולם לענין קביעת האבהות, דומה של צורכי החוקה חילוני זו היא קביעה עובדתית-ביולוגית גרידא, "אבהות טבעית" להבדיל מ"אבהות חוקית"[4], ואין אב יכול, למשל, להפטר מתשלום מזונות לבנו בטענה שאינו אביו החוקי[5]; כשם שאין לשלול ממנו את זכות האפוטרופסות בטענה זו, אם הוא אביו-מולידו של הילד [6] הוא הדין לגבי זכותו של הילד לירושה לפי חוק הירושה, [7]. אולם, אף לצורכי השאלה העובדתית ניתן לטעון, שיש להבחין בין ילד שנולד מפנוי שבא על הפנויה לבין ילד שנולד מאשה נשואה. כשהאשה היתה נשואה דומה כי פרזומפציות מסויימות של הדין האישי בנושא זה, כגון "רוב בעילות אחר הבעל"[8], מבטאות, לאמיתו של דבר, מדיניות משפטית מהותית ולפיכך, לצורכי השימוש בהן על-ידי בית המשפט האזרחי, אין לשבצן בתחום הדיוני[9]. לכאורה נראה שבית המשפט האזרחי יהיה רשאי לדחות פרזומפציות מעין אלו בדונו בהוכחת אבהות, רק מתוך כך שעניין האבהות לא נכלל על-ידי המחוקק בגדר עניני המעמד האישי[10]. תוצאה זו, העלולה לחייב פניה למשפט המקובל האנגלי בעניני אבהות, אינה נראית רצויה, נוכח הזיקה ההדוקה מבחינה עניינית בין דיני האבהות לבין דיני המשפחה. זיקה זו בולטת במיוחד בין שאלת האבהות לבין שאלת הממזרות. דיני הממזרות כלולים, כפי הנראה, בגדר המושג "עניני נישואין" בהיותם קובעים את כשירותו של האיש להינשא[11]. אך הכלל, לפיו "רוב בעילות אחר הבעל", קובע הן את כשרותו של הילד לנישואין והן את אבהותו של הבעל עליו. הוא הדין לגבי ההלכה של "יכיר", לפיה נאמן האב, בתנאים מסויימים, לפסול את בנו כממזר על-ידי שישלול את אבהותו על הילד[12]. נראה לי כי לגבי ילד שנולד מהורים נשואים - להבדיל, אולי, מבן שנולד מן הפנויה- צריך עיון, אם ניתן לפצל בין תחולת הדין האישי בשאלת הממזרות לבין תחולתו בשאלת האבהות. אם פיצול זה ייעשה, תחול אצלנו, למשל, הלכת המשפט המקובל שבוטלה באנגליה גופה על-ידי החוק החרות לפיה אין לקבל ראיה של אחד מבני הזוג על העדר קיום יחסי-מין ביניהם, אם יש בכך כדי לפסול את הילד כמי שנולד מחוץ לנישואין[13]. בזכות פניה כוללת לדין האישי בעניני אבהות ניתן לטעון, כי-כפי שנראה להלן-לצורכי זכותו של הילד ליטול חלק בירושה, ראה המחוקק המנדטורי שאלה זו כנתונה לדין האישי ואין מקום להניח שהתכוון להחיל דין שונה כששאלת מעמדו של הילד מתעוררת לצרכים אחרים[14].

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

סעיף 28טז. לחוק מידע גנטי

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

חוק הירושה,

חוק אימוץ ילדים.

דליה חלק, הוכחת אבהות (מהדורה חדשה ומורחבת

ר' זפרן, "של מי אתה ילד? על פגמיו של ההסדר הקיים בדין הישראלי ‏בשאלת קביעת האבהות", הפרקליט, כו, חוב' ב , עמ' 311 –341.‏

‏ש' רוטנברג, "יחוס אבהות ואמהות", דברי משפט, א, עמ' כא – ‏לא.‏

‏‏‏ש' אבינר, "קביעת ממזרות על פי בדיקת רקמות", אסיא, יז (תשס"א), עמ' ‏‏99 – 101.‏