‏190.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי מלחמת המפרץ הראשונה‏?

בחיבור זה אציג שתי פרדיגמות שונות בחקר היחסים הבינלאומיים- הפרדיגמה הריאליסטית והפרדיגמה הליברלית, לאחר מכן אסביר את הסיבות לפרוץ מלחמת המפרץ הראשונה לפי שתי השקפות אלה.

הפרדיגמה הריאליסטית היא אחת הפרדיגמות הוותיקות ביותר, אם לא הוותיקה מכולן בחקר היחב"ל. אחד המאפיינים המשמעותיים ביותר של פרדיגמה זו הוא התפיסה כי השחקנים העיקריים והמשמעותיים ביותר במערכת הבינלאומית הם מדינות. המדינות נחשבות כשוות זו לזו והאינטראקציה ביניהן היא שקובעת את התפתחות המהלכים ואת המתרחש במערכת, בדומה לכדורי ביליארד המתנגשים זה בזה. כמו כן, ההנחה העומדת ביסוד תפיסה זו גורסת כי טבע המערכת וטבע הגופים המרכיבים אותה (המדינות והאנשים המובילים אותן), הוא מצב קבוע של מלחמה או סכנה למלחמה. מצב זה נגרם בשל אופייה האנרכי של המערכת עקב אי קיומו של שלטון מרכזי הממוקם מעל למדינות השונות ויכול לשלוט על התנהלותן.  לפי הריאליזם אין מקום בהתנהגות מדינות לשיקולי מוסר. הערך היחיד שמוביל את מקבלי ההחלטות במדינה הוא טובת המדינה. שילוב ההנחות השונות מתחבר להנחה מרכזית נוספת בפרדיגמה והיא שמה שהיה הוא שיהיה. המדינות השונות לעולם יעסקו אך ורק באינטרסים של עוצמה וכוח ולכן גם יהיו נתונות תמיד למצב של מלחמה. מציאות בה למדינות אינטרסים משותפים אשר אינם מבוססים בהכרח על עוצמה צבאית כמעט ואינה עולה על הדעת בהשקפה הריאליסטית.

   הפרדיגמה הליברלית פרחה במיוחד במאה ה-18, בתקופת ההשכלה, ופעם נוספת בין שתי מלחמות העולם. הבדל משמעותי ראשון של פרדיגמה זו לעומת הפרדיגמה הריאליסטית הוא בהתייחסות גם לארגונים בינלאומיים שונים כשחקנים משמעותיים במערכת בנוסף למדינות. העומד בבסיס פרדיגמה זו הוא הנחת היסוד לפיה למדינות שונות יכולים להיות אינטרסים משותפים ובכוחן של המדינות לפעול יחד תוך שיתוף פעולה. לפי פרדיגמה זו, הסיבה בגללה מתאפשר שיתוף פעולה כזה היא שלמדינות יכולים להיות אינטרסים שונים מעבר לנושאים של עוצמה צבאית וכוח. כמו כן, ראייה זו אומרת כי המדינות ובני האדם המובילים אותן, הינם רציונאליים ובעלי יכולת לפעול בהתאם לשיקולי מוסר ואתיקה. מתוך הנחות אלה, לפי פרדיגמה זו ישנה אפשרות לקידמה, לשינוי ומצבה האנרכי של המערכת אינו מחייב בהכרח מצב של מלחמה תמידית. המדינות לפי פרדיגמה זו אינן זהות זו לזו ויש חשיבות רבה לא רק לאינטראקציה ביניהן אלא גם למתרחש בתוכן.

קיימים מספר זרמים בפרדיגמה זו: הליברליזם המסחרי- במרכזו עומדת התפיסה כי מסחר חופשי הוא המפתח ליציבות ולשלום בין מדינות, שכן במצב זה העיסוק בעוצמה צבאית ובמלחמה נדחק הצידה. המדינות מרוויחות ואין להן צורך לפנות לדרכי מלחמה; הליברליזם הפוליטי- בבסיסו השאיפה להפיץ את הדמוקרטיה מתוך הנחה כי מדינות דמוקרטיות לא נלחמות זו בזו, זאת בשל מאפייני הדמוקרטיה המוסריים והמוסדיים יחד; הגישה האידיאליסטית- לפיה קיימת הרמוניה של אינטרסים בין המדינות השונות ולמעשה, אין לאף מדינה רצון לצאת למלחמה; הניאו-ליברליזם המוסדי- בבסיסו ראייה פונקציונאלית מאד לפיה הנהגה ויצירה של משטרים בינלאומיים יכולה לשנות את מצבה האנרכי של המערכת ולמתן את ההשפעה של אותה אנרכיה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

John J. Mearsheimer, "The False Promise of International Institutions," International Security, Vol. ‎‎19, No. 3 (Winter ), pp. 5-49.‎

Robert O. Keohane and Lisa A. Martin, "The Promise of Institutionalist Theory," International ‎security, Vol. 20, No. 1 (Summer ), pp. 39-51.‎

Sean M Lynn-Jones, "Offense-Defense Theory and Its Critics," Security Studies, Vol. 4, No. 4 ‎‎(Summer ), pp. 660-91.‎

Glenn E. Curtis (ed.) . "Russia: A Country Study: Kievan Rus' and Mongol Periods". Washington, DC: Federal Research Division of the Library of Congress.