‏99.00 ₪

כ 20 שקפים.

הצוות שלנו הכין עבור רוכשי עבודה אקדמאית ממאגר עבודות הסמינריון מצגת פאוורפוינט בת לפחות 20 שקפים. מצגת powerpoint  מרהיבה, שתציג את תוכן העבודה הסמינריונית בצורת רפרט במחיר נמוך במיוחד.

המצגת הוכנה לפי הדרישות הנהוגות באקדמיה ולפי כללי הציטוט האחיד.

נטילת ביציות לאחר המוות בעייתית יותר. המדע של ביגור ביציות במבחנה אינו מבוסס עדיין בצורה אמינה; לפיכך, נטילת ביציות מאישה שמתה מוות קליני תדרוש לחשוף אותה לגירוי שחלתי, הליך רפואי שיצריך דחיית הקבורה לתקופה שעלולה להיות ממושכת. ניתן לצפות, שתוך עשור או שניים יוכלו מדענים להקפיא ולאחר מכן לבגר ביציות משחלות כרותות באופן אמין, על מנת להשתמש בהן בהפריית מבחנה, דבר שמקביל להליך נטילת זרע בימינו. כמובן שהשאלה, האם צאצאה הביולוגי הוא ילדה ההלכתי של האם, מסבכת במידה מסוימת את השיקולים האתיים.

יתר על כן, אם האדם הוא חי מבחינה הלכתית, יתכן כי הליך נטילת הזרע או הביציות ייחשב לתקיפת אדם חי. ואכן, יש לקחת בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים ללקיחת זרע או ביציות מאדם חסר יכולת. לאלה המקבלים את הפסיקה, לפיה לילד הנולד באמצעות הפריה לאחר המוות אין אב הלכתי, יש לשאלה, האם האדם מת או חי בזמן ההפריה, השלכות משמעותיות בנוגע לייחוס של הילד[1]. 
הפריה והריון לאחר המוות
 הבה נחזור לסצנת חדר המיון, בה ישנה כעת אישה צעירה בהריון, שמתה מוות קליני. היא בשלב מוקדם מדי בהריון מכדי ללדת, ויתכן כי העובר ישרוד, אם האם תחובר למכשירי החייאה לתקופה ממושכת. האם יש להחזיק את גופה "בחיים", כדי שניתן יהיה להביא את התינוק אל אוויר העולם? (לפי ההלכה, אם אישה הרה נידונה למוות, הורגים את העובר ומוציאים אותה להורג מייד, מבלי לחכות שההריון יגיע לסיומו הטבעי.) האם יש לעשות זאת אף בניגוד לרצון בעלה? האם יש משמעות כלשהי לאורך פרק הזמן, שיש להחזיקה בחיים? מה אם היא אינה הרה, ובעלה דורש שהיא תופרה בזרעו ותחובר למכשירי החייאה, כדי שתוכל להוליד ילד? שאלות מסוג זה טרם התעוררו בספרות ההלכתית, כיוון שהטכנולוגיה הרפואית עדיין אינה מפותחת דיה כדי שסוגיות אלו תהיינה מעשיות. בעתיד נצטרך להתעמת עם סוגיות של הפריה והריון לאחר המוות, כאשר אמהות מהקבר הופכת אפשרות ממשית[2]. 

במקרה של אישה שנפטרה בטרם שאיבת הביציות – ראשית יצוין כי נכון להיום, שימוש בפיסות שחלה שהוקפאו, נחשב כהליך ניסיוני הדורש קבלת אישור ועדת הלסינקי עליונה ואישור המנהל. בדרך כלל אין שאיבת ביציות בשלות אפשרית שכן בגופה של אישה מצויה בד"כ לכל היותר ביצית בשלה אחת, אשר חלון הזמן להימצאותה בשחלה באופן המאפשר שאיבה - הוא קטן ביותר. לפיכך, מדובר למעשה על טכניקה של נטילת פיסת שחלה, אשר לאחר מכן יהא צורך להשתילה בגוף של אישה אחרת, על מנת להביא להבשלת הביציות בגופה, אלא אם תפותח בעתיד שיטה להבשלת ביציות מחוץ לגופה של אישה מתוך פיסת שחלה כרותה, או טכניקות אחרות שיוכלו להתגבר על קושי זה.