‏290.00 ₪

שאלת המחקר

שאלת המחקר היא: מה היו מניעיו של סאדאת ליזום את הסכם השלום עם ישראל?

תוכן עניינים

מבוא. 

שאלת המחקר. 

מדוע בחרתי בנושא זה?. 

רקע תאורטי 

א. התאוריות והמחקרים המרכזיים.

ב. מודל תאורטי 

ג. השערות המחקר. 

1. השערה ראשונה. 

משתנה תלוי: הסכם שלום.

משתנה ב"ת: השגת חצי האי סיני 

2. השערה שניה. 

משתנה תלוי: התקרבות למערב : לארה"ב ולישראל. 

משתנים ב"ת: סיבות כלכליות ופנימיות, משבר כלכלי עמוק.

השפעות מדיניות. 

השפעות פנים- מדינתיות. 

השפעות חוץ- מדינתיות. 

הפן הכלכלי והצבאי 

הפן הכלכלי 

הפן הצבאי 

סיכום. 

ביבליוגרפיה. 

עוד בטרם הפך אנואר סאדאת למנהיג הערבי הראשון שביקר אי פעם במדינת ישראל, היה סאדאת למנהיג הערבי הראשון שהכיר בישראל הלכה למעשה, ונתן תוקף בלתי מלחמתי ליישובה במזרח התיכון. בתשיעי בנובמבר, בפתיחת המושב החדש של מועצת העם המצרי, הפתיע סאדאת את הישראלי ולא פחות מכך את עמו שלו כשהכריז כי על מנת למנוע את נפילתו של חייל בודד נוסף, יהיה מוכן לנסוע עד קצה העולם. אמירה זו עמדה בסתירה מוחלטת לאמירתו המפורסמת שנאמרה אך שנים ספורות קודם לכן, טרם מלחמת אוקטובר, כי מיליון קורבנות מצרים אינם מחיר יקר מדי עבור הכבוד והאדמה המצריים, בהתייחסו כמובן, קודם כל לחצי האי סיני. אף שהתבטאויות שונות של סאדאת בנושא השלום, נשמעו טרם נובמבר , מעולם לא כוונו באופן ישיר ומעולם ללא התניה מוקדמת.

למרות הקושי הגדול שציפה לסאדאת בהטמעת רעיון השלום לעם המצרי, שהורגל בעשרים וחמש השנים שקדמו לכך, לנאומים כוחניים ומיליטריסטיים אודות הכבוד הערבי הרמוס פרי תפישתו של גמאל עבד אל נאצר שלא הותיר כל מקום להכרה במדינת ישראל, על כל נוספה גם תפישתו של סאדאת עצמו בשנים שקדמו ליוזמה, הקושי הגדול ביותר היה אל מול הליגה הערבית, שם נתפשה מצרים כמנהיגה ומובילת דרך. במצרים, האינפלציה והאבטלה המאמירות, הפערים החברתיים ובלבול הכלכלי יצרו רעב בקרב ההמונים שלינוי. מהומות על רקע המצב הכלכלי הקשה אותתו לסאדאת כי יש צורך במהלך נחרץ שישקיט את ההמונים ובעיקר, מעל הכול על פי תפיסת סאדאת, יספק להם תפיסה של ממש. על כן זיהה סאדאת אפשרות של קבלת רעיון השלום אם יוצג נכונה.

... נאם הנשיא סאדאת בפתיחת המושב החדש של מועצת העם - הפרלמנט המצרי. הנאום היה צפוי, שכן נשיא מצרים נהג לפתוח בנאומו כל מושב של מועצת העם. עם זאת, הוא כלל הודעה לא צפויה שיממה את קהל השומעים: בנאומו הצהיר הנשיא סאדאת על הנכונות להגיע לישראל בכל רגע במטרה לקדם את תהליך השלום. "אני מוכן ללכת גם לכנסת עצמה, במטרה לקדם את המאמצים להשכין שלום באזורנו, על מנת שלא ייפצע עוד אפילו חייל מצרי אחד", הצהיר סאדאת לפני מועצת העם בקהיר.

מדינות ערב הגיבו בזעם על הודעתו של סאדאת ועל נכונותו לבקר בירושלים, וכמה מהן אף איימו לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם מצרים. בישראל עוררה הצהרתו של סאדאת התרגשות רבה לצד ספיקות לגבי הרצינות והכנות של כוונותיו. בכל אופן, תוך ימים ספורים הגיעה תגובה רשמית של ישראל: ראש הממשלה, מנחם בגין, פנה לעם המצרי בשידור ישיר בטלוויזיה והודיע: "אנו הישראלים מושיטים את ידנו אליכם… נשיאכם אמר לפני יומיים, שהוא יהיה מוכן לבוא לירושלים, אל הכנסת… יהיה לי העונג לקבל את פני נשיאכם בהכנסת האורחים המסורתית אשר אתם ואנחנו ירשנו מאבינו המשותף, אברהם. ואני מצדי אהיה מוכן, כמובן, לבוא לבירתכם, קהיר, לשם אותה מטרה. לא עוד מלחמות: שלום צודק ואמיתי…". סאדאת הגיב לדברי בגין בבקשה, לקבל הזמנה רשמית מישראל והודיע כי ביקורו ייערך ללא כל תנאים מוקדמים.

בתוך פחות מיממה אישרה הכנסת את הזמנתו של נשיא מצרים, וסאדאת הודיע על הגעתו.
כך במוצאי שבת, י' בכסלו תשל"ט בשעה 21.00 נחת מטוסו של הנשיא סאדאת בישראל, והוא התקבל בנמל התעופה בן-גוריון בטקס ממלכתי מלא. את פניו של הנשיא סאדאת קיבלו נשיא המדינה דאז, הפרופסור אפרים קציר, וראש הממשלה מנחם בגין. תרועת כבוד הושמעה כשנפתחו דלתות המטוס; שטיח אדום נפרס לרגלי המטוס, תזמורת צה"ל ניגנה את ההמנונים של שתי המדינות, ודגלי מצרים וישראל התנופפו לאורך מסלול הנסיעה מנמל התעופה לירושלים.

ביקורו של הנשיא סאדאת בירושלים היה מפתיע ודרמתי במיוחד לאור העבודה שארבע שנים קודם לכן היה זה סאדאת שיזם, יחד עם סוריה, מתקפת פתע על ישראל (מלחמת יום הכיפורים, תשל"ד ). יוזמת השלום של הנשיא סאדאת העלתה את השאלה: מה הביא לשינוי ביחסו של סאדאת כלפי ישראל ומה הניע אותו לעשות את המחווה האמיצה, לבוא לירושלים – ולהציע שלום?

נראה שסאדאת השתכנע, כי בהתחשב בכוחה הצבאי של ישראל, לא תוכל מצרים להחזיר לעצמה את חצי האי סיני בכוח צבאי, אבל תוכל להשיג זאת באמצעות הסכמי שלום, ודווקא בעקבות מלחמת יום הכיפורים. במלחמת יום הכיפורים הצליחה ישראל להדוף את צבא מצרים אך ספגה אבדות קשות. בנוסף לכך המלחמה גרמה זעזוע בציבור הישראלי. ולכן בעיני המצרים נחשבה מלחמת יום הכיפורים לניצחון שהחזיר לעם המצרי את כבודו. וכך יכול היה סאדאת לבוא לירושלים ללא תחושה של השפלה או של חולשה.

היו ליוזמה גם סיבות כלכליות ופנימיות: מצרים הייתה במשבר כלכלי עמוק, שנבע בין השאר מהשקעות גדולות בביטחון. יותר ממחצית התקציב הממשלתי הוקדש לצורכי הביטחון של מצרים. מהומות קשות פרצו במצרים עקב המצב הכלכלי, והמציאות שנוצרה איימה על יציבות משטרו של סאדאת. לכל אלה יש להוסיף גורמים הקשורים במעמדה של מצרים בעולם הערבי וביחסי מצרים - ארצות-הברית: מצרים הייתה מעוניינת בהתקרבות לארצות הברית, שתאפשר לה לקבל סיוע כלכלי נרחב.

מבחינת מצרים סימן הסכם השלום שינוי דרמטי במדיניות החוץ והביטחון. מצרים ניתקה את עצמה מהעולם הערבי, הן בעצם ההכרה בישראל והן בהחלטתה לדאוג לאינטרסים שלה במנותק מהאינטרסים של יתר מדינות ערב. ההסכם יצר נתק בין מצרים לברית המועצות, שהיו עד אז בעלות ברית, והביא להתקרבות בין מצרים לארצות הברית, שהתבטאה בסיוע כלכלי וצבאי נרחב. ההסכם גרם נזק רב למעמדה של מצרים בעולם הערבי, ואף לסילוקה של מצרים מהליגה הערבית, אולם שיפר את יחסיה עם ארצות המערב ולפיכך גם את מצבה הכלכלי. הציבור המצרי התקשה לקבל את ההכרה במדינת ישראל ואת הניתוק מהעולם הערבי, במיוחד לאור העובדה שמצרים הובילה עד אז מדיניות פאן-ערבית. בתוך מצרים עצמה התפתחה ארגון טרור אסלאמי בשם הג'יהאד האסלאמי. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)