‏290.00 ₪

שאלת המחקר:

כיצד בא לידי ביטוי השינוי בחוזה המתנה בהצעת חוק דיני ממונות?

תוכן עניינים:

פרק א: כללי

פרק ב: פרטי הרוויזיה של דין המתנה בקודקס

1. מתנה ריאלית וחוזה מתנה

2. תחולתו של חוק המתנה על עסקות שירות

3. רמת האחריות בהבטחת מתנה

4. מצבו ואיכותו של הנכס מושא המתנה

5. דרישת הכתב

6. מתנה לעוּבּר

7. עילות החזרה של מבטיח המתנה

(א) כללי

(ב) עסקות מתנה בתחום המקרקעין

(ג) חוזי שאילה

(ד) חוזה לטובת צד שלישי

(ה) התחייבות בלתי–חוזרת למתנה

8. מתנה על–תנאי ומתנה בחיוב

פרק ג: הערות נוספות לדין המתנה

1. המושג "תמורה"

2. תחולתו של דין המתנה על זכויות

3. התרופות בגין הפרתו של חוזה מתנה

פרק ד: דברי סיכום

חוק המתנה מניח כי קיימות שתי אפשרויות להקניית מתנה: האחת היא באמצעות עסקה חוזית רגילה, אשר תחילתה חוזה וסופה הקניה קניינית, כבכל עסקה אחרת שעניינה העברת נכס. הדרך האחרת היא "מתנה ריאלית", דהיינו, מתנה המוקנית לאלתר, לכאורה ללא קיומו של חוזה. יש הסוברים כי מוסד המתנה הריאלית מצוי בחוק הישראלי בסעיף 1(א) לחוק המתנה, הקובע כי "מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה".3 אולם סביר יותר לייחס זאת לסעיף 2 לחוק, הדן ב"מתנה לאלתר". הוראה זו קובעת כי "מתנה נגמרת בהקניית דבר–המתנה על–ידי הנותן למקבל, תוך הסכמה שהדבר ניתן במתנה". אם מדובר בהוראה זו רק בדיון בשלב הביצוע של חוזה המתנה, אזי תמוה שההוראה מתייחסת לשאלת ההסכמה. כאשר מבצעים חיוב קיים, אין כל צורך בהסכמת המקבל לביצוע. הכותרת "מתנה לאלתר" מלמדת על העיסוק במתנה הריאלית.

דא עקא, המושג "מתנה ריאלית" נראה תמוה למדי בשיטה משפטית כשיטתנו, אשר אינה מחייבת את נמען המתנה לקבל אותה.4 אכן, גם סעיף 2 לחוק המתנה, העוסק במתנה הריאלית, מסייג את מוסד המתנה הריאלית בקיום הסכמה לקבלת המתנה. אם כך הדבר, אזי מהו ההבדל בין ההסכמה שסעיף 2 לחוק המתנה דן בה לבין חוזה רגיל? הרי לא קשה לגרוס כי שליחת דבר המתנה מהווה הצעה לכריתת חוזה מתנה, וכי נטילתו על–ידי האחר מהווה קיבול של החוזה בדרך של התנהגות, שהרי אין מניעה שחוזה יבוצע מייד עם כריתתו. המושג "פעולה ריאלית" נשען על חד–צדדיותה של הפעולה. כך הדבר, למשל, במקרה של זכייה מן ההפקר.5 מן השעה שנדרש רצון של שני הצדדים ("הסכמה", על–פי סעיף 3 לחוק המתנה), שוב אין מקום לדבר על פעולה ריאלית גרידא. מן הצד המבני, כאמור לעיל, אין כל מניעה ליישב את מוסד המתנה הריאלית עם חוזה שביצועו מיידי. אין כל יתרון מושגי מעניין בהכרה ב"אנדרוגינוס" משפטי, הרואה את העסקה בנידון כהקניה נטולת חוזה. יש לזכור כי במידה דומה ניתן לראות גם מכר המתבצע מיידית עם ההסכמה כ"עסקה ריאלית", ולמרות זאת דין המכר אינו מכיר בתופעה זו.

אכן, בקודקס יתבטל מוסד המתנה הריאלית. כותרתו של פרק המתנה תהיה חוזה מתנה, והפרק ייפתח בתיאורו של חוזה המתנה, ולא בתיאורה של מתנה.6 במקביל יבוטל סעיף 2 לחוק המתנה, ובמקומו ייקבע כי "הקניית מתנה יכול שתיעשה לאלתר או בעתיד".7 קביעה זו מבהירה כי ההתייחסות עתה היא רק לשלב ביצוע החוזה, וכי הביצוע יכול שיהיה מיידי או עתידי. היא נמנעת מדרישה עתה להסכמה כלשהי. אין לכחד כי גם הוראה זו מיותרת, ואין היא אלא סוג של פשרה שהתקבלה בוועדת הקודיפיקציה בין מי שביקשו לשמר את מוסד המתנה הריאלית לבין אלה שהתנגדו לכך.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

דניאל פרידמן "מושג התמורה בחקיקה הישראלית" קובץ הרצאות בימי העיון לשופטים 39;

דניאל פרידמן "תורת התמורה בחקיקה הישראלית החדשה" עיוני משפט ג 153;

מיגל דויטש קניין ג פרק 16, חלק ג.