‏290.00 ₪

שאלת המחקר:

כיצד באה לידי ביטוי השפעת התקשורת על ההליך הפלילי?

תוכן עניינים:

מבוא

עיקרון הסוב-יודיצה

מי נושא בעול הסוב-יודיצה?

מעמדה המשפטי של העיתונות

החובות המשפטיות הנובעות מתפקידיה החברתיים של העיתונות

תפקיד התקשורת במשפט

השפעת התקשורת על ההליך הפלילי

שינויים בתפקיד התקשורת במשפט  משנות ה-80 ועד היום

יחס השופטים לתקשורת במרוצת השנים

מקרי בוחן:

פרשת קלינטון מוניקה לווינסקי

פרשת קצב

פרשת רמון

משפט משווה- ארה"ב

סוב- יודיצה

על יחסים ישירים בין שופטים ובין התקשורת

הופעת עורכי דין בתקשורת

אמירה אישית

סיכום

ביבליוגרפיה

חקיקה:

פסיקה:

מקורות בעברית

מקורות באנגלית:

 המטרה העומדת בראש ההליך שיפוטי הינה הכרעה צודקת בנושאים קונטרוברסליים. לצורך זה נוסחו כללים מהותיים ופרוצדוראליים שייעודם הבטחת התנהלות הוגנת שסופה בהכרעה נכונה. משום שהליכים שיפוטיים מהווים פעמים רבות חלק אינטגראלי מקונטקסט חברתי רחב יותר, ופעמים רבות זוכים תשומת לב רבה, נולד החשש שדיונים ציבוריים שאינם חלק מההליך יהיו בעלי השפעה על ההליך עצמו, דרך השפעה עקיפה על השופטים, על העדים ועל בעלי הדין.

עקב השפעה מסוג זה המעורבים בדבר עלולים לסטות מכללי ההליך, או ליצור מראית עין של סטייה. אי לכך, מתבקשת השאלה- האם יש להגביל את הביטויים בנושא הליכים משפטיים בכדי להסיר חשש זה? הנושא של הגבלת חופש הביטוי במקרים בהם הוא משבש הליכים שיפוטיים, הן מבחינת התנהלותם ואין מבחינת תדמיתם, יוצרת ניגוד קשה לפתרון בשל חשיבותו של חופש הביטוי, בין היתר ככלי לפיקוח על תקינות ההליכים השיפוטיים עצמם, ועקב הקושי בהגדרתם של ביטויים שבכוחם לפגוע בהליך ובתדמיתו הלכה למעשה.

בסעיף 41 לחוק בתי המשפט [1] (שלימים היה לסעיף 71 בחוק בתי המשפט [נוסח משולב][2]) נקבע:

א. לא יפרסם אדם דבר על עניין פלילי התלוי ועומד בבית משפט, במטרה להשפיע על ההליך או על תוצאותיו, אם יש בפרסום כדי להשפיע על מהלך המשפט או תוצאותיו.

לעניין סעיף קטן זה, "במטרה" - גם מתוך ראיה מראש את ההשפעה על ההליך או על תוצאותיו כאפשרות קרובה לודאי.

ב. יראו עניין פלילי כתלוי ועומד בבית משפט משעה שהוגשה לבית המשפט באותו עניין בקשה למתן צו מעצר או משעה שהוגש לו כתב אישום, לפי המוקדם, עד שהחליט התובע שלא להגיש כתב אישום, ואם הוגש כתב אישום - עד סיום ההליכים.

ג. איסור הפרסום אינו חל על פרסום ידיעה בתום לב על דבר שנאמר או שאירע בישיבה פומבית של בית משפט.

ד. העובר על הוראות סעיף זה, דינו - מאסר שנה אחת.

שילוב זה אינו מניח את הדעת. איסור הסוב-יודיצה הנוכחי, שמקורו בהמשפט המקובל האנגלי, אינו קובע מספר הבחנות חשובות: הוא לא מבחין בין סכנה לגיטימית לסכנה קריטית, בין סכנה חמורה שביכולתה להצדיק הגבלה של חופש הביטוי לבין סכנה קלה שלא מצדיקה הגבלה כזו.

בדין הישראלי ננקטה גישה הפוסחת על שתי הסעיפים: בתיאוריה, החוק מגביל באופן כמעט אבסולוטי כל ביטוי שמכיל בחובו סיכון כלשהו לשיבוש ההליך שיפוטי, בעוד שבפועל איסור זה כמעט ולא נאכף והוא אינו רלוונטי. ההכוונה היחידה המתקיימת באיסור הנוכחי היא שעל הפרסום הנדון להוות גורם העלול להשפיע על הליך שיפוטי. הכְוונה זאת אינה מספקת, כיוון שברור שהכוונה אינה לכל סכנה, אלא לסכנה ממשית, וישנו קושי בהערכת עוצמת הסכנה הנדרשת. אי לכך, משמעותו של האיסור הנוכחי אינה ברורה, ואין בו כל הכְוונה לגבי גבולות האסור והמותר - כך שגם מי שבכוונתו לפעול ע"פ החוק לא יכול לדעת מה נדרש ממנו. בפועל, רשויות אכיפת החוק הן המכריעות בנושא, מבלי ששיקול דעתן יוכוון ע"י החוק. שיטה זו של חקיקה פלילית אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות ראויים של שלטון חוק ושל מתן אזהרה הולמת לפני ענישה.

האיסור הפלילי המצוי בדין כיום מכיל בחובו סכנות רבות לחופש הביטוי ולזכות הציבור לקבל מידע. הוא מכיל אופציה שייעשה בו שימוש לרעה, כזה שיגביל בצורה לא סבירה את חופש הביטוי. בכוחו להקפיא את כלי התקשורת וליצור מצב בו נמנע מהציבור מידע בעל עניין ציבורי רב.  עקרונות היסוד של המשפט הפלילי נפגעים, שכן אלו דורשים הדורש שנורמה פלילית תהיה בהירה וחד משמעית, כך שבהקשר זה תתאפשר הערכת מצבו של המפרסם טרם הפרסום. קיומו הנוכחי של האיסור מעניק לרשויות התביעה כוח בלתי פרופורציונאלי, שעלול להביא לפגיעה קשה בחירות הביטוי המהווה ערך יסוד בחברה דמוקרטית. הותרתו של איסור זה כלשונו בדין יוצרת סיטואציה בלתי רצויה של "תפסת מרובה, לא תפסת". החוק אינו נאכף ומבא לביזוי של "שלטון החוק", לפיו החוק צריך להתקיים בפועל. ההגדרה הרחבה מידי של המחוקק מאפשרת את אכיפת האיסור בצורה שכמעט אינה מוגבלת. אכיפה מסוג זה תחנוק חופש הביטוי ותביא לפגיעה בעיקרון לפיו גם מלאכת עשיית הצדק לא תזכה בחסינות טוטאלית מתפקידו המפקח של הפרסום הפומבי.

מצגת השפעת התקשורת על המשפט, פרשת הנשיא משה קצב ועוד

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

א. ברק "חופש הגישה לאמצעי-התקשורת - איזון אינטרסים בתחומי הזכות לחופש-ביטוי", עיוני משפט יב.

קרמניצר, מ., שפירא-אטינגר, ק. ”פוליטיקה ומשפט: מעורב ירושלמי“, פלילים ח‘) 216 ,195.

קרמניצר, מ."על חופש העיתונות והעבירה על פירסום 'סוב יודיצה' (סעיף 41 לחוק בתי המשפט)" משפט פלילי, קרימינולוגיה ומשטרה א 165, 17

סגל, ז.  פוקס, ק. ובלס, ת. "השפעת התקשורת  על עמדות הציבור במשפטים פליליים- משפטו של  נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, כמקרה בוחן". קשר  44 עמ'  21-4.