‏290.00 ₪

שאלת המחקר:
מהם חובות מדינת ישראל כלפי מבקשי מקלט מדיני העצורים אצלה במעצר מנהלי ?

מהו חוקיותו של מעצר מנהלי למבקשי מקלט?

השערת המחקר:

חובות מדינת ישראל כלפי מבקשי מקלט מדיני העצורים אצלה במעצר מנהלי הם חובות המקובלים בעולם המערבי ועל פי אמנות בינ"ל המבטיחות זכויות אדם הומניות למבקשי המקלט.

ההשערה היא שישראל לא תמיד שומרת על זכויות אלו ויש להגביר האכיפה.

שאלות משנה:

מהו ההליך התקין להבאת מבקש מקלט למעצר מנהלי? מהם החובות של המדינה כלפי אותם עצורים?

מהו חוקיותו של מעצר מנהלי למבקשי מקלט? 

תוכן עניינים:

מבוא. 

הגדרת "מעצר מנהלי בטחוני". 

שאלת המחקר. 

מהו מעצר מנהלי בכלל. 

הוצאת צו המעצר.

יצוג 

תקופת המעצר. 

היחס בין השימוש בסמכות לבין אפשרויות אחרות למניעת הסכנה. 

ההצדקה לשימוש בסמכות המעצר המנהלי 

סקירת הדין המצוי והחקיקה לגבי מעצר מנהלי של מבקשי מקלט. 

פליטים ומבקשי מקלט מדיני 

אמנה בדבר מעמדם של פליטים Convention Relating to the Status of Refugees

מעצר מבקשי מקלט - באמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים.

הגדרת פליט. 

מצבם של מבקשי המקלט בישראל. 

טיפול במבקשי מקלט. 

הדין בישראל ומשפט משווה. 

אוסטרליה. 

ארצות הברית.

בריטניה. 

צרפת. 

איטליה. 

גרמניה. 

דיון 

הצעות לשיפור

סיכום

ביבליוגרפיה

נספח

עצור מנהלית הוא אדם הנמצא במעצר במשמורת, כלומר מעצר ללא משפט ועל כן עצור במסגרת מנהלית. בשונה ממעצר מנהלי המוכר יותר שבסיסו ללא משפט עקב הוכחה של סיכון ביטחוני. בהבאה למשמורת אין טענת סיכון, חרף טענות של סכנות דמוגרפיות ואף סכנות ביטחוניות, אין צורך במתן ראיות של עובדות אשר יש בהן כדי להצדיק מעצר מנהלי יכולות להיות, ככלל, משני סוגים:

 ראיות בדבר עבירות ופעולות שבוצעו בעבר על ידי העציר בפוטנציה, אשר מהן עולה, בדרגת הסתברות כלשהי, ההנחה, כי אותו אדם יבצע מעשים דומים בעתיד; וראיות ספציפיות אשר מהן עולה כוונה או תוכנית לביצוע מעשה מסוים, אשר מהווה עבירה פלילית (למשל פיגוע), בעתיד הקרוב, של יחיד המהווה סכנה לביטחון המדינה[1].

 "המהפכה החוקתית" שקרתה ב-1992 עם חקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו[2], התווסף ויכוח מהותי בדיני המעצרים. כתולדה מחוק יסוד זה, פסקו שופטי בית המשפט בפרשת גנימאת[3]. פרשה זו נדונה בקשה למעצרו עד תום ההליכים של נאשם, שהואשם בגנבת שני כלי רכב. בפרשה זו הוצגו נתונים סטטיסטיים מדאיגים, לפיהם בשנת 1994 נגנבה מכונית בישראל כל עשרים דקות לערך, עד כדי כך שהעבירות של גנבת כלי רכב הוגדרו כ"מכת מדינה". על אף פי כן, סירב בית המשפט העליון לצוות על מעצרו של גנימאת עד תום ההליכים. הנמקתו של בית המשפט העליון בעניין זה יסודה בסירוב להכיר בצורך להרתיע מעורבים אחרים ב"תעשיית" גנבות כלי הרכב, כטעם למעצר. לשון אחר, בית המשפט העליון סירב להכיר בעילת המעצר של חומרת העבירה בהקשר של העבירות האמורות. בשל כך רוחו של חוק המעצרים באקלים החוקתי המתואר, בא לעולם במאי 1997, חוק המעצרים. בין חוק כללי לחוק ספציפי חוק הספציפי גובר. ולכן חקיקת חוק הכניסה לישראל גוברת, אולם אין להתעלם מהפסיקה שהורחבה בנושא לעניין זכויות וחובות וכיצד בית משפט תופס את המעצר הטרום משפטי לאור חוקי היסוד.

 בהקשר הביטחוני קריטריונים למעצרים מינהלים : לשר הביטחון סמכות לעצור אדם לעד 6 חודשים במידה וקיימת סבירות שהוא פוגע בביטחון המדינה לשר הביטחון סמכות להאריך את צו המעצר המנהלי לרמטכ"ל סמכות לעצור אדם ל 48 שעות. על מערכת האכיפה להביא את העצור למשפט תוך 48 שעות, אחרת ישוחרר העצור. דיון בהליכי המעצר בבית המשפט יהיו בדלתיים סגורות. ניתן לערער על המעצר בבית המשפט העליון. לשופט מחוזי סמכות לבטל את צו המעצר אם הוכח שהמעצר לא היה מטעמים ביטחוניים ישנם הבדלים בין מעצר מנהלי בשטחי מדינת ישראל או ביש"ע: בתוך שטחי ישראל יכול רק שר הביטחון להוציא צו מעצר מנהלי, והעציר חייב להיות מובא בפני שופט לאחר 48 שעות ואחת לשלושה חודשים עליו להיות מובא בפי נשיא בית המשפט המחוזי. בשטחי יש"ע יכול כל מפקד צבאי להוציא צו כזה. לאחר קבלת הצו המנהלי רשאי העציר לערער על צו המעצר המנהלי שהוצא כנגדו בבית דין צבאי ובמידה וערעורו לא התקבל הוא רשאי לערער גם לבית המשפט העליון. בשני המקרים הצו תקף לשישה חודשי מעצר כשלאחר תקופה זה נדרש חידוש הצו ע"י הסמכות המתאימה.

 המעצר המנהלי למבקשי המקלט הינו בסמכות רשות האוכלוסין ובית הדין לעניינים מנהליים. ולכן הבאה בפניה דיון בבית הדין לביקורת משמורת. חובה לקיים שימוע תוך 7 ימים מרגע החזקתו במשמורת (שינוי לעומת חוק הכניסה לישראל העומד על 96 שעות). ובאם הוחלט להאריך את החזקתו לערוך ביקורת אחת ל-3 חודשים (בחוק הכניסה לישראל הבאה בפני ביקורת כל 30 ימים). ערעור על החלטות בית הדין: "בהתאם לסעיף 13כא(א) לחוק הכניסה לישראל: "החלטת בית הדין נתונה לערעור לפני בית משפט לעניינים מנהליים". משהוגש ערעור על החלטת בית הדין והדבר הובא לידיעת מזכירות בית הדין, על בית הדין להעביר את כל המסמכים בעניינו של המוחזק, ובכלל זה בקשות שהגיש לבית הדין, לבית המשפט, וזאת בהתאם לתקנה 26 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א - 2000, שלפיה: "משהוגש ערעור מינהלי, יודיע מזכיר בית המשפט לבית הדין על הגשתו, ובית הדין יעביר לבית המשפט את תיק בית הדין בעניין".

 תנאים המעצר בישראל[4]: מתקן "סהרונים" שבקציעות, שבו כלואים כ-2,000 מבקשי מקלט. תכנית ההרחבה מוסיפה עוד 1,000 מיטות במתקן הקיים, ו-7,000 מיטות במתקן החדש. בסך הכול יכיל מתקן הכליאה המשולב 10,000 מיטות למבקשי מקלט. לשם השוואה, מתקן הכליאה הגדול ביותר למהגרים כיום בעולם הוא "מתקן מעצר ווילאסי" בריימונדוויל, טקסס שבארה"ב ובו 3,086 מקומות כליאה. הקמת מתקן הכליאה תיעשה לפי תכנית מתאר 46 (להלן – תמ"א) שיוחדה לו, ולא לפי תמ"א 24, שהיא התכנית הארצית של בתי הסוהר. השימוש בתמ"א נפרדת מאפשר עקיפה של ההוראות המפורטות בתמ"א 24. לדוגמה, תכנית המתקן קובעת כי השוהים ישוכנו בחדרים המיועדים לשישה אנשים, ובהם שטח של 2.5 מ"ר לשוהה. אלו הם תנאים פחותים בהרבה מאלו הקבועים בתמ"א 24, הקובעת כי במתקני כליאה חדשים לפחות 75 אחוז מהתאים יהיו לאסיר בודד, ובתאי המגורים האחרים לא ייכלאו יותר משלושה אסירים, וכי השטח המינימאלי לאסיר בתא בודד יהיה לפחות 6.5 מ"ר כולל שירותים ומקלחת, ובתאים לשלושה אסירים יהיה לפחות 15 מ"ר כולל שירותים ומקלחת.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 א. הרנון, "ארבעים שנה לסדר-הדין ודיני הראיות במשפטים פליליים", משפטים יט, 417,307.

חיה זנדברג פירוש לחוק המעצרים (חלק א')

שלמה אבינרי, לאיב אורגד, אמנון רובינשטיין, "התמודדות עם הגירה גלובלית: מחווה למדיניות ההגירה לישראל" דו"ח מציל"ה