עבודה אקדמית? חפשו עכשיו במאגר הענק, האיכותי והעדכני ביותר:

עבודת סמינריון תהליך ההפרטה בעולם, נקודות הדימיון והשוני בין מדינות שונות (עבודה אקדמית מס. 9111)

‏290.00 ₪

49 עמודים.

עבודה אקדמית מספר 9111
עבודת סמינריון תהליך ההפרטה בעולם, נקודות הדימיון והשוני בין מדינות שונות

שאלת המחקר:

כיצד בא לידי ביטוי תהליך ההפרטה לאור נקודות הדימיון והשוני בין מדינות שונות ?


תוכן עניינים

מבוא

שני המודלים הקלאסיים בעולם האנגלו-סקסי לתהליך ההפרטה

מודל ראשון: הפרשנות הניאו-ליברלית הפופולארית מודל שני: פרשנות השמאל לתהליך הניאו-ליברלי 

חולשות שני המודלים וביקורת

צרפת                                                                                                                                                       

התפתחות היסטורית /אידיאולוגית; תהליכים פוליטיים/כלכליים

האם הסיבות להפרטה בצרפת עונות למודל הפרשני הניאו-ליברלי הקלאסי או למודל של השמאל?

כיצד בוצעו ההפרטות?

תחומי הפרטה בצרפת

תשתיות

חשמל

מים

שירותים חברתיים

חינוך 

שירותי בריאות

ניו-זילנד

התפתחות היסטורית ואידיאולוגית; תהליכים פוליטיים-כלכליים

הסיבות להפרטה בניו זילנד

המודל הפרשני של הניאו-ליברלים

שירותים חברתיים

חינוך

בריאות

מסקנות 


בדיון על ההפרטה רווחת התפיסה שתהליך ההפרטה היה כל כולו ביטוי לרוח הניאו-ליברלית של התקופה, וכי ההחלטות על ההפרטה ויישומן בישראל דמו לתהליכים מקבילים שהתרחשו במדינות אחרות. לפיכך, ההפרטה הינה ביסודה תהליך גלובלי, וישראל היא נגזרת של תופעה נרחבת שהתרחשה במדינות רבות החל מאמצע שנות ה-80. בניגוד לגישה זו, קיימת תפיסה לפיה לתהליכים ההיסטוריים הייחודיים לכל מדינה, יש השפעה משמעותית על תהליך ההפרטה הספציפי המתרחש בהן, ועל כן יש לבחון בעין ביקורתית יותר את הטענות על ההשפעה הגלובלית.

במחקר זה נבקש לטעון כי תהליך ההפרטה -- הדרך שבה הוא מיושם ונקלט, כמו גם תוצאותיו -- אינו דטרמיניסטי, ולכן יש לבחון היטב את נקודות הדימיון והשוני בין מדינות שונות. לפיכך, יש טעם להשוות את ההשפעה של המערכת הפוליטית במדינות דמוקרטיות אחרות על הרפורמות הכלכליות שהתרחשו בהן. בחרתי לדון בשתי מדינות מערביות מפותחות: צרפת וניו-זילנד. שתיהן שייכות ל-OECD, אך הן שונות לחלוטין זו מזו מבחינה תרבותית, היסטורית ופוליטית. שתיהן עברו תהליכי הפרטה בנקודת זמן דומה לזו של ישראל - באמצע שנות ה-80. הבחירה בהן  נבעה ממספר סיבות.

ראשית, חשוב להציע אלטרנטיבה לדיון הרווח על תהליכי ההפרטה בישראל, שנוטה להתרכז באופן כמעט בלעדי בהשוואות לארצות-הברית ולבריטניה, ומתרכז במונחים של "תאצ'ריזם" ו"רייגניזם". אבל האם ארה"ב ובריטניה מהוות מודלים ראויים בבואנו לנתח את תהליך ההפרטה בישראל? כלל לא בטוח. בשתיהן התהליכים הניאו-ליברלים החלו בשלהי שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, עם היבחרותו של ימין כלכלי-אידיאולוגי שביצע את השינויים הללו גם כנגזרת של מאורעות המלחמה הקרה באותה תקופה. בצרפת, בניו-זילנד ובישראל, התהליכים הללו החלו מעט לאחר כך- לקראת אמצע שנות ה-80. בניגוד לארה"ב ובריטניה, הם לא הובלו ידי גוש ימין ניאו-ליברלי אלא דווקא על ידי השמאל-מרכז (או מה שנקרא השמאל "הפרגמטי").

כבר בסוף המאה ה-19 נחשבו ארצות הברית ובריטניה לקפיטליסטיות, עם דגש על ליברליזם כלכלי ותרבותי, וחברה המוכוונת לשוק חופשי. צרפת וניו-זילנד, לעומתן, היו סוציאליסטיות יותר: הייתה הכרה בתפקיד המרכזי שיש למדינה בעיצוב החברה והחיים האזרחים, בדגש על הקניית ערכים כגון שוויון וסולידאריות חברתית. תפיסה זו איפשרה את קיומו של מגזר ציבורי גדול ובירוקרטיה ציבורית ענפה מאוד שגבתה בסופו של דבר מחיר כבד מהחברה ומהמנגנונים הפוליטיים. על הרקע הזה, ההשוואה עם ניו-זילנד וצרפת יכולה לתת מענה בצורה מקיפה ומדויקת יותר לשאלות על תהליך ההפרטה בישראל. ראוי לזכור גם כי צרפת הייתה במשך שנים רבות מדינה בעלת משק ריכוזי, שבינו לבין המשק הריכוזי בישראל בשנות ה-60 וה-70 יש דמיון רב. גם לניו-זילנד, שזכתה לעצמאות באופן רשמי , ישנם כמה מאפיינים בעלי דמיון לישראל: כלכלה בסדר גודל קרוב לזה של ישראל, ומשק שהיה ריכוזי אפילו יותר מצרפת.     

 צרפת וניו-זילנד מייצגות גם מודלים מעניינים להפרטה. צרפת היא מדינה בעלת היסטוריה ארוכה ותרבות עשירה שהשפיעו על העולם, והיא היוותה אלטרנטיבה פוליטית ומדינית לגוש המדינות האנגלו-סקסיות. ניו-זילנד היא מדינה קטנה וחדשה יחסית, שהושפעה מהמודל הבריטי ויש לה השפעה מועטה על הזירה העולמית. כאשר בוחנים את המדינות הללו, מעניין לשאול כיצד צרפת מיישמת תהליך של הפרטה על רקע הריכוזיות השלטונית ושאיפתה להיבדל מהעולם האנגלו-סקסי; וכיצד ניו-זילנד, המנסה עדיין לגבש את זהותה הייחודית ולשמור על עצמאותה הכלכלית, עושה זאת, ומתגברת על מגבלות כגון ריחוק גיאוגרפי, וההשפעה הרבה מאוד שיש לעולם הגלובלי עליה.  

 נסקור תחילה את שני המודלים הפרשניים המרכזיים הקלאסיים הרווחים בוויכוח הציבורי, ומסבירים את תהליך ההפרטה בעשורים האחרונים, ונצביע על בעיות שונות בטיעוניהם.

לאחר מכן נבקש להציג מודל פרשני שלישי: המודל הפרטני. מודל זה אינו מהווה בהכרח תחליף לשני המודלים שאציג כאן, אלא משלים אותם במידת מה. העיקרון שמנחה את המודל הוא כי לצד בחינת תהליכי ההפרטה בהיבט הגלובאלי, יש לתת מקום מרכזי לתהליכים ההיסטוריים הספציפיים של כל מדינה בבואנו להסביר את תהליך ההפרטה.

 

שני המודלים הקלאסיים בעולם האנגלו-סקסי לתהליך ההפרטה

ההסבר המקובל והרווח בעולם לתהליך ההפרטה, לרבות בישראל, הוא שכל המדינות המערביות הושפעו באופן עמוק מתהליך של תאצ'ריזם / רייגניזם / ניאו-ליברליזם שהפך לתהליך גלובלי והתרחש במקביל ברחבי העולם החל משנות ה-80. ואכן, מבחינה אמפירית, רוב המדינות המערביות עברו שינוי משמעותי בשנים אלו. כפי שמציין הרווי[1], בפרק הפתיחה בספרו, תהליך הניאו-ליברליזציה בעולם התפתח במהירות מסחררת במדינות שונות במקביל. התהליך החל , כאשר סין החליטה לוותר על המודל הקומוניסטי של מאו צה-טונג, ויורשו שיאופינג החליט לבצע תפנית במדיניות הכלכלית של סין ולנקוט צעדים ראשונים של ליברליזציה והפרטה. מן הצד השני של האוקיינוס, פול וולקר התמנה להיות ראש הפדראל ריזרב (Federal Reserve) וביצע מהפכה מוניטארית בכלכלת ארה"ב, בעיקר באמצעות צעדים דרסטיים שנועדו למנוע אינפלציה, ובלי להתחשב במחיר (פיטורים המוניים).  מרגרט תאצ'ר נבחרה לראש ממשלת בריטניה והחלה במסע הפרטה. שנה לאחר מכן נבחר רונלד רייגן לנשיא ארה"ב ונקט בשורה של יוזמות כלכליות שנועדו לשבור את איגודי העובדים, לצד הורדת חסמים בירוקרטים ועידוד ההפרטה. מרגע זה ואילך יישום הכלים של התורה הניאו-ליברלית (הפרטה, הורדת חסמים, שבירת בירוקרטיות ושדולות ציבוריות, גמישות המטבע) הפך להיות "ספר החוקים" לאימוץ מדיניות כלכלית תקינה. על אף שהפרטות נעשו כבר בחצי הראשון של המאה ה-20, בין היתר בתקופה הקיינסינית[2], במהלך שנות ה-80 ולאחריהן, כל המדינות המערביות מאמצות את ההפרטה כמכשיר עיקרי לעידוד צמיחה כלכלית והסקטור הפרטי. ניתן אם כן להצביע על תהליך מובנה של הפרטה החוזר על עצמו ממדינה למדינה, ולטעון באופן כללי כי כל המדינות אימצו את אותה מדיניות בשל השפעה מן החוץ, מעין "אפקט דומינו" כלכלי. נציג עתה את שני המודלים הפרשניים העיקריים להסבר תהליך ההפרטה.

מודל ראשון: הפרשנות הניאו-ליברלית הפופולארית – פרשנות זו מסבירה את השינוי במדיניות הכלכלית שחל במדינות כה רבות, כתוצאה של הכשלים של המדיניות הקיינסינית והתפרצות משבר הנפט העולמי ובעקבותיו המשבר הכלכלי העולמי. בפרשנות זו אוחזים מי שנכללים במחנה הניאו-ליברלים, שמייצגם המובהק הוא מילטון פרידמן ותלמידיו מאסכולת שיקגו שהחלו להפיץ את רעיונותיהם בראשית שנות השישים. לפי תיאוריה זו, הניסיון של המדינות למצוא פתרונות כלכליים כדי להגדיל את הרווחה החברתית-כלכלית של החברה, על ידי חתירה לצמיחה, שוויון, שיפור בחינוך, השקעה בתשתיות ובביטחון וכד' - נכשל. הסיבה העיקרית לכך היא מגבלותיהן של המדינות להשתמש במשולב בכלים מוניטאריים ופיסקליים שיעודדו צמיחה, תעסוקה ושוויון, ובה בעת יבלמו תופעות לוואי הנוצרות מהשפעת הכלים האלה (למשל, הגדלת הגירעון לצד העלאת שיעור הריבית). לפיכך, לדעת הניאו-ליברלים, הפיתרון לכשלים הללו טמון בעידוד כוחות השוק ובהפרטת המשאבים הציבוריים. מהלך כזה יוביל לטענתם לתוצאה אופטימאלית -- תחרותיות, יעילות, חיסכון במשאבי המשק הלאומי ורווחה כללית של הפרטים בחברה. במסגרת הפרשנות הניאו-ליברלית התפתחה לאורך הזמן תפיסה לפיה במקביל לתהליכים אלו, מתפתח תהליך אמורפי יותר- תהליך הגלובליזציה. בתהליך זה יש דגש ניכר יותר על תפקידה של התרבות המערבית ושל השינויים הטכנולוגיים בשינוי הגיאו-פוליטי בעולם מאשר על שינוי תפיסתי ממשי של מדיניות כלכלית ספציפית. לפי טיעון זה, נוצרה מציאות חדשה המתבטאת בין השאר בנסיקה בסחר הבינלאומי מ-60 מיליארד דולר ליותר משני טריליון דולר בסוף שנות ה-80, ונסיקה בהיקף ההשקעות הבינלאומיות מ-44 מיליארד דולר ליותר מ-664 מיליארד דולר .ההמצאות הטכנולוגיות החדשות גרמו לתאגידים בינלאומיים להתרבות, לגדול, להתעשר ולהוות כוח כלכלי דומיננטי לעיתים אף יותר מישויות מדינתיות. לכך יש להוסיף את הופעתן של ישויות על-לאומיות כמו האחוד האירופי והירידה ההדרגתית באמון הציבור במוסד המדינה. כל אלה גרמו למדינות המערביות להבין כי השימוש בכלים הקיינסיאנים הם לכל הפחות מיושנים, ומשפיעים בצורה זניחה במקרה הטוב, או הרסנית במקרה הרע, על הכלכלה. לפי גישה זו, על המדינות ליישם מדיניות כלכלית שונה, להוריד את הפיקוח לסוגיו ולפתח כלים חדשים ומתקדמים שיעודדו את היקף הגלובליזציה. הניאו-ליברלים טוענים כי הירידה בהתערבות הממשלות בכלכלת השוק החופשי ומכירת נכסי המדינה היו חיוניות והשפיעו בצורה חיובית ביותר על התעשיות המקומיות ועל הצמיחה הכלכלית. חוקרים עם ראיית עולם ליברלית כמו מגיסון ונטר מדגימים את ההשפעה החיובית של כלכלה ניאו-ליברלית ומצביעים על הצלחת ההפרטה בעיקר במדינות מתפתחות כדוגמת מקסיקו, שהקטינו את החוב הלאומי שלהן בעקבות ההפרטה, בעוד שרובן של הפירמות הגדילו את המכירות והרווחים.

 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 


Barbier, Jean-Claude, & Bruno, Theret. (25-27 September). The French Social Protection System: Path Dependencies and Societal Coherence. Paper presented at the Social security in the global village, Helsinki.

Barraque, Bernard. Water Management in Europe : Beyond the Privatization debate. FLUX, 8(7).

Beresford, Christine, & Brown, Patrick. New Zealand Students: "Don't Privatize Education". In the Militant Journal (Vol. 61). Retreived from  https://www.hartford-hwp.com/archives/24/075.html Website.

 Berne, Michel, & Pogorel , Gerard. Privatization experience in France. In Hans-Werner Sinn  and John Whalley Marko Köthenbürger (Ed.), Privatization Experiences in the European Union. Cambridge: The MIT Press.

 


העבודה האקדמית בקובץ וורד פתוח, ניתן לעריכה והכנסת פרטיך. גופן דיויד 12, רווח 1.5. שתי שניות לאחר הרכישה, קובץ העבודה האקדמית ייפתח לך באתר מיידית אוטומטית + יישלח קובץ גיבוי וקבלה למייל שהזנת

‏290.00 ₪ לקוחות חוזרים, הקישו קוד קופון:

מחיקה ובלעדיות/מצגת