‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא.

ההלכה הפסוקה. 

יסודות סעיף 262 לחוק העונשין על רקע ההלכה הפסוקה. 

פסק הדין בעניינה של מרגלית הר-שפי 

אי-מניעת פשע - האומנם עברה? דיון בפסק הדין על רקע הנושא בכללותו 

יסוד הידיעה כמקים חובת עשה. 

סיווגו של יסוד הידיעה. 

הצלת נפשות - חובה מוסרית או חובה משפטית?. 

החובה להצלת נפשות בהלכה. 

הצלת הנרדף. 

הצלת נפשות ושמירת הנפש.

הצלתו של המכניס עצמו מדעת לסיכון 

אכיפת החוק.

גבולות החובה להציל: סיכון עצמי 

"הצלת נפשות" בחקיקה הישראלית.. 

סיכום.

ביבליוגרפיה. 

נספח. 

סעיף החוק אשר יוצר את העברה וקובע את יסודותיה הוא סעיף 262 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977:

"262. מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע ולא נקט כל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו, דינו - מאסר שנתיים".

סעיף זה ספג לא מעט דברי ביקורת, בצד מעט דברי שבח.

מדובר בעברה שונה ומיוחדת, וזאת ממספר סיבות:

ראשית, זוהי עברת מחדל. הסעיף מטיל על אדם חובת עשה, וקובע חבות בעונשין על אי-מילוי אותה חובה.

שנית, חובת העשה שבסעיף מתגבשת בהקשר של מחשבותיו, מזימותיו ותכנוניו של אדם אחר. כלומר: בתוך הסעיף גלומה השקפה לפיה לאדם יכולת לבחון כליות ולב, ולדעת אודות מזימה המתרחשת בלבו של אחר. ידיעה זו, היא אשר מקימה את החובה לפעול.

שלישית, התחום הפלילי ותחום המוסר משמשים בה בערבוביה. הרעיון הוא שאדם יכול לסייע למשטרה לשמור על האינטרסים של החברה כולה ולדאוג לזולתו אף מעבר לחובה של השומרוני הטוב. לא מדובר כאן בדיווח על פשע בעת מעשה, אשר אדם עד לו, אלא בדיווח מקדים, מונע.

: מעבר לחוק לא תעמוד על דם רעך, חוק הצלת נפשות דרוש, על מנת לקבוע את חובת ההצלה, חובה אשר כיום ספק אם מוטלת היא באורח כולל. כן תוקנה, במסגרת חוק כאמור, הגנה לעוסק בשירותי הצלה והגנה, במישור הפלילי והאזרחי, כפי שמוקנית לכל מי שפועל בתוקף סמכות שהחוק העניק לו[1]

לדעתנו, עשויות ההוראות בתקנות התעבורה (תקנות 146-144) לשמש כדגם לחובה כללית בכל מצב של סכנת נפשות. בדומה עשויות ההוראות בחוק שירותי כבאות (סעיפים 24-20) לשמש כדגם לסמכות שיש להעניק לכל שירותי ההצלה.
ניתן לעשות שימוש גם בצו המועצות המקומיות (א), תשי"א - 1950, סעיף146(8), המסמיך את המועצה "לקבוע סדרים, להטיל איסורים והגבלות, לאחוז באמצעים ולחייב תושבים, בעלים ומחזיקים שהם יאחזו באמצעים - כדי להבטיח את בריאות הציבור...  "[2]אכן, רשויות מקומיות רבות חוקקו חוקי-עזר לסילוק מפגעים, ולהגבלת החזקתם של בעלי חיים וכלבים. לדעתנו, רשאית רשות מקומית, מכח הסעיף הנזכר, לחייב את אזרחיה לדווח על שכן הנתון בסיכון לחייו, כגון קשיש שאינו מסוגל לדאוג לבריאותו ולשמירת חייו. חקיקת חוקי-עזר מתאימים עשויה לצמצם את מספר המקרים בהם מתגלה קשיש גלמוד ללא רוח חיים.
ועוד ייאמר: ודאי הדבר כי "הצלת נפשות" הוא נושא חינוכי ומוסרי וענין למחנכים ולאנשי המוסר להדריך על פיו את הנוער ואת החברה כולה. ראוי הוא, כי יהא אדם ער לסכנות ויעשה כל שביכולתו למען הצל את חברו מהן, מתוך דחף מוסרי והשקפת עולם צרופה. מבחינה זו אין צורך בענישה, ואמצעי כפיה עלולים אף להזיק. יחד עם זאת, חייבת החברה לבטא בחוק ובפסיקה, בצורה ברורה וחד משמעית, את החיוב לעסוק בהצלת נפשות, חיוב המתאים למקורות ההלכה ולאפיה של החברה היהודית בכל הדורות, חיוב שיבוטא בהחלפת הסיסמה "אדם לאדם - זאב" שמקורה בשירה האנגלית, באתגר עברי מחודש: "אדם לאדם - מושיע".

לינק למצגת ספיציפית ב-99 שח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

פקודת הנזיקין [נוסח חדש]

חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב, ס"ח 120.

מרים גור-אריה "חובה פלילית למנוע פשע – אימתי מוצדקת" מחקרי משפט יז 355

ד' סטטמן "לא תעמוד על דם רעך' – מחובת הזהירות לחובת ה'שומרוני הטוב" מחקרי משפט טו(1)

ניל הנדל, "חוק לא תעמוד על דם רעך: השראה ומציאות" מחקרי משפט, טז 2.

JOEL FEINBERG, HARM TO OTHERS