‏290.00 ₪

שאלת המחקר:

האם ההבדלים בין שיטות מדידת העוני משקפים תמונות מצב שונות של עוני?

תוכן עניינים

עבודה אקדמית זו היא על העוני, עניים, מעמד הביניים שחיקת מעמד בינוני, קיטוב כלכלי חברתי:

"קל לזהות עוני כאשר נתקלים בו "פנים אל פנים", אך מתברר שמדידתו מורכבת ומעוררת שאלות עקרוניות ומעשיות רבות"[1].

משבר הקורונה הפך את העניים לעניים יותר ואת העשירים לעשירים יותר.

הדיון במדדי העוני השונים מצביע על כמה דילמות עיקריות הניצבות בפני המבקשים למדוד את העוני בצורה הולמת. קבלת תמונה מקיפה ומהימנה של שיעור העניים במדינה מחייב התייחסות למספר רב של רכיבים כספיים ולא כספיים, המשקפים את הרב ממדיות של תופעת העוני.

אולם, לדעתי האישית, בהעדר התייחסות קבועה לקושי הרגשי שנובע מהעוני והעדר היכולת להבין את המערבולת הרגשית הכואבת שבה חיים אנשים עניים, אנו למעשה מקבעים את סבלם של העניים תחת מדידות וסטטיסטיקות ומקפלים לתוך מסמכי אקסל את המספרים שמאחוריהם ניצבים אנשים, נשים, ילדים וקשישים.

תפיסת הרווחה הסוציאל-דמוקרטית והזכויות החברתיות שהינם לב ליבה של גישה זו נועדו לאפשר ניהול חיים המוגנים מפני כוחות השוק, מטרתם היתה למצב את האזרחים החיים בקהילה כבני אדם ולא כסחורות בשוק החופשי. אולם, תפיסה זו נשחקת בעשורים האחרונים וצמצום העוני ופתיחת הזדמנויות חינוכיות לאוכלוסיות מוחלשות הפכו לנטל על המדינה.

אם לא די בכך, לדעתי המדינה מציירת תמונת אשמה כלפי האוכלוסיות המוחלשות ומייצרת ניכור לאוכלוסיות אלו וזאת בנוסף לבידול שקיים ממילא. יש לי תחושה שלמדינה יש התייחסות שיפוטית לעניים, והדברים מחלחלים עמוק אל השקפותינו והרגשתנו ביחס לעוני ולעניים. האם העוני הוא בעיה של אנשים מסוימים שלא הצליחו להסתדר בחיים, או שאינם חרוצים לעבוד ולפרנס את עצמם? - בהחלט יתכן שחלק מהמקרים נובעים מהשקפת עולם ומשוני תרבותי[2], אבל זה לא שורש הבעיה. רוב האנשים החיים בעוני נולדו לתוך מציאות של עוני ללא כל סיכוי וכלים לשנות את המציאות העגומה הזו.

אברהם דורון מצייר את התמונה העגומה באומרו כי "ספק אם ניתן להביא לשינוי במצב "האחרות" של העניים בחברתנו כל עוד נמשך היחס השלילי אליהם.כל עוד הממסד הפוליטי והחברתי ממשיך לראות בעניים מעין מפגע הנובע מהאופן הייחודי שלהם עצמם, קשה להניח שיחול שינוי במצבי ההדרה של העניים. דרוש שינוי בהתייחסות החברתית ובעמדות הפוליטיות הכלליות כלפי קבוצות האוכלוסייה העניות. בנסיבות הקיימות של גידול אוכלוסיות העניות לא נראה באופק הפתרון[3]".

סקרתי בעבודה זו כמה שיטות למדידת עוני, בחיפוש אחר מדד שישקף בצורה הטובה ביותר את מצב העוני בפועל ובכך יאפשר לזהות את העניים ולטפל בהם באופן ממוקד ולצמצם את תופעת העוני. בהשוואות שערכתי עולה כי קיימות אוכלוסיות עניות אשר אינן מוגדרות כיום כעניות וזאת ע"פ שיטת המדידה הנהוגה בישראל. 

אם כן, האם ההבדלים בין שיטות מדידת העוני משקפים תמונות מצב שונות של עוני? - כן!

אין כל ספק ששיטת מדידת העוני משפיעה באופן ניכר על תוצאות המדידה ולפיכך משפיעה גם על היכולת לטפל בעוני.

לאור הממצאים שנחשפתי אליהם במהלך העבודה, אני מעריכה כי השיטה הנהוגה היום (השיטה היחסית) לא מצליחה לזהות את היקף מימדי העוני האמיתי ולכן אינה יכולה לסייע במיגור העוני בצורה יעילה. גם השיטה המוחלטת לא תתאים כיוון שהיא לוקה בקיבעון שאינו מתאים לדינמיות שבה אנו חיים ואינה לוקחת בחשבון את מרכיבי ההכנסה הנוספים כגון שירותים בעין וסיוע בדיור שמנהיגה המדינה. 

אולם, שילוב בין הגישה היחסית לבין הגישה המוחלטת והנהגת שיטה אשר מתייחסת הן לרמת ההכנסה והן לחסכים בתנאי החיים, תאפשר קבלת תמונה רחבה יותר שתוביל לתוצאה מדויקת יותר.

אולם, למרות הביקורת שעולה כנגד השיטה היחסית הנהוגה בישראל, טרם הוחלט על שינוי שיטת המדידה. נראה כי המשך השימוש בשיטה הקיימת נובע מהיותה כלי זמין ונוח. מעבר לשיטה חדשה ומורכבת המשלבת בין הגישה היחסית למוחלטת יחייב  מדידת רכיבים נוספים.

ציפיתי שהתובנות אליהן הגעתי ביחס לשיטת מדידת העוני יובילו לשינוי במימדי העוני. אולם, מה אם נחליף שיטת מדידה? האם זה מה שיטפל במימדי העוני של מדינת ישראל? הרי גם לפי השיטה הנהוגה כיום (השיטה היחסית) כאשר מימדי העוני שמשתקפים הינם נמוכים מהשיטות המוצעות, וגם כאשר מודדים לפי שיטת ה- OECD, שתוצאותיה נמוכות מתחולת העוני הרשמית של ישראל[4], גם אז אנו מדברים על שיעורי עוני גבוהים מאוד שאינם מטופלים בכל מקרה[5].

אז האם שיטת המדידה היא זו שתסייע במיגור העוני? שתגרום לצמצום הפערים הכלכליים והחברתיים? שתסייע לנו לבנות חברה הוגנת ושוויונית? - "אפשר לומר שחברה הוגנת היא חברה שאין בה השפלה, ואדם חש עצמו מושפל כאשר כבודו האישי נפגע. צריך אפוא למנוע מצב שבו חלק מן האזרחים חיים בעוני מחפיר ומשפיל הפוגע בגאוותם ובכבודם[6]".

גם בית המשפט בישראל מכיר בכך ש"זכותו של אדם לכבוד היא הזכות לנהוג את חייו הרגילים כבן

אנוש בלא שתכריע אותו המצוקה ותביא אותו למחסור בלתי נסבל... מחובת המדינה לקיים מערכת שתבטיח רשת מגן למעוטי-האמצעים בחברה, כך שמצבם החומרי לא יביאם לכלל מחסור קיומי[7]".

בעבר התקבלה החלטה  להקים וועדה למלחמה בעוני. ההחלטה התקבלה לאור העובדה שמדינת ישראל מתאפיינת בשעורי עוני ואי-שוויון גבוהים, תופעה שיש לה השפעה ניכרת על החוסן החברתי שלנו.

מטרת הוועדה הינה גיבוש המלצות לצמצום עוני בישראל ולעמוד בממוצע העוני של מדינות ה – OECD תוך עשר שנים.

יו"ר הועדה המכהנת, מר אלי אללוף, חתן פרס ישראל, כתב כי הוא מלא בתקווה שנזכה לממש את הייעוד של מדינת ישראל, כפי שהוכרז במגילת העצמאות, מדינה ש"תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום".

גם אני מצטרפת לתקווה זו ורוצה להאמין שיש לנו את הכוח והיכולת להצליח ולמגר את העוני ולשאוף לכך שאזרחי ישראל יחיו בכבוד. אם הוועדה תחליט "להסתכל לעוני בעיניים" ולהתמודד איתו בצורה סובייקטיבית (לצד התמודדות אובייקטיבית) אז אני מאמינה שסלולה עבורה הדרך להצלחה. והצלחתה של הועדה היא הצלחתנו כולנו כחברה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקר לשנת 2018, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, פרסומי למ"ס, לפ"מ, ירושלים (2018)

ספר העובדות העולמי CIA, 2018אחדות, ל., סבג־אנדבלד, מ. פיתוח מדד עוני ניסיוני מצד ההוצאות בישראל. ירושלים: המוסד לביטוח לאומי.

1. אלפנדרי י.  "מדידת עוני מוחלט בישראל". הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
2. Anthony F. Shorrocks, Revisiting the Sen Poverty Index, Econometrica, Vol. 63, No. 5