‏250.00 ₪

שאלת המחקר

מהי הנורמה המשפטית בישראל לזכות השתיקה של חשוד, והאם נורמה זו פוגעת בזכויות אחרות של הציבור?

השימוש ב"זכות השתיקה" יכול להיות דווקא מעין פתח-מילוט או סטייה - בלתי-מתקבלים על הדעת - מהחובה למסור את האמת וכל האמת, המוטלת ללא כל סייג על "עד". זכות השתיקה אינה הולמת את המושג "עדות", השייך לעיקרון הבסיסי של גילוי האמת, עיקרון זה, המטיל חובה על "העד", הינו זר ל"חשוד" או ל"נאשם", שעליהם אין מוטלת כל חובה להפליל את עצמם. הנטל של הוכחת חשד או אשמה מוטל, לפי סעיף 34כב(א) לחוק העונשין,3 על המחשיד או המאשים, ללא כל חובה מקבילה להקדים ולהפריך אותם. חזקת החפות של הפרט מעניקה זכות בלתי-מסויגת להימנע מהצורך לנקוט מגננה. רק במשטרים רודניים, מכל סוג שהוא, החשוד הינו בחזקת אשם ונקודת המוצא היא כי עליו להוכיח את חפותו, שיטת משפט נאורה, לעומת זה, דוחה את העברת נטל ההוכחה כאמור.

"זכות השתיקה" הינה המצאה חסרת טעם כאשר היא מיוחסת ל"חשוד" או ל"נאשם", וחסרת הושעה כאשר מדובר ב"עד", המצאה זו מעוגנת אומנם בדיני ישראל הנוהגים, אך אין היא ראויה משום שהיא מערבבת, בניגוד לטבע הדברים, מין בשאינו מינו - "חשוד" או "נאשם" ו"גרסתם" מזה, ו"עד" ו"עדותו" מזה. הטמעה זו הינה פסולה ואף אבסורדית, למרות היותה מעוגנת בדיני ישראל. מדובר באנטינומיה שטעונה חליצה[1].

מן הדין, אפוא, לערוך מעין מטבוליזם בגוף המשפט, לחלץ ממנו את הביטוי "זכות השתיקה" כמושג-פסולת שנוצר בו ואשר נועד להפרשה, ולהותיר כפרוטופלסמה נקייה את חזקת החפות באין הפרכה כדין.

ראוי גם להוסיף כי כאשר מדובר בראיות חפציות - שמסירתן טעונה מימוש בעשייה שאינה בדיבור פה בלבד - יש לחשוב על דרכים חלופיות להשגתן, ולא להסתמך רק על פנייה אל מוצא פיו של ה"שותק" לשם השגתן, למרות התחפרותו מאחורי הטענה חסרת הטעם וההושעה הקרויה "זכות השתיקה"[2].

מצגת במשפטים זכות השתיקה

ביבליוגרפיה לדוגמא (כ 20 מקורות באנגלית ובעברית)

סעיף 28 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים).

ע' קפלן "על זכות השתיקה" זכויות אדם בישראל - קובץ מאמרים לכבוד חיים ה' כהן 241

מ' לנדמן "על השתיקה" הסניגור 5.

דורון מנשה "שתיקת החפים" – עיון מחודש בהלכת מילשטיין" הארת הדין ה'.