‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי ניסים במקרא ?

תוכן העניינים

הקדמה 

פרק א: ששת ימי בראשית  

פרק ב: משל - על פי הרמב"ם  

פרק ג: האם דיבר הנחש? האם דיברה האתון?  

פרק ד: "דיברה תורה בלשון בני אדם"  

פרק ה: אברהם אבינו ושלושת המלאכים  

פרק ו: אשת לוט  

פרק ז: מאבק יעקב במלאך    

פרק ח: אני ה' רופאך [שכר ועונש]  

פרק ט: "ניחושים"  

פרק י: מקל הפלא של יעקב – "העטופים ללבן"  

פרק י"א: פשר החלומות  

פרק י"ב: עולם מתנהל ברציפות כמנהגו  

פרק י"ג: על כשפי החרטומים  

פרק י"ד: "חושך מצריים"  

פרק ט"ו: משה בתיבה  

פרק ט"ז: מעמד הנס ביהדות  

פרק י"ז: המופת והנס אינם יתרון, אלא חסרון בהאדרת שם ה'  

פרק י"ח: עובי קרשי המשכן  

פרק י"ט: אין הכרעה הלכתית בנושאי אמונות  

פרק כ: על פירושי דרשות חז"ל ע"פ אברהם בן הרמב"ם  

פרק כ"א: "וראיתי את הדם ופסחתי עליכם"  

פרק כ"ב: עוג מלך הבשן, וגילה של יוכבד בלדתה את משה  

פרק כ"ג: שמש בגבעון דום  

פרק כ"ד: תיבת נוח, והמעטת הנס  

פרק כ"ה: עשרת הדורות מאדם ועד נוח  

פרק כ"ו: נסים מאוחרים  

פרק כ"ז: סוף דבר    

מקורות  

אין ספק כי מתוארים נסים בתורה, אך אין גם ספק כי המאמין בתורת ישראל על דרך המסורה, לא מקבלה כפי שקיבלוה הצדוקים [כפשוטה], אלא לומד את פירושיה, פשט ודרש. תלמוד התורה אינו מצטמצם לתורה שבכתב, וכבר הוכח בשיחותיהם המרתקות של רס"ג (רב סעדיה גאון) ושל הראב"ע עם הצדוקים, כי קבלת התורה שבכתב ללא התורה שבעל-פה מביאה לידי סתירה ומובילה אל מבוי סתום, ולכן היא בבחינת שיטה פסולה. [ראה הרחבה בעניין זה, פרק 3 בחיבור "אמר אברהם המחבר" (4)].

ואולם בכל מקרה אין דרך לקבל את התורה ללא האמונה בבריאת העולם, ובין אם אירוע זה מתאים לתיאוריה מדעית זאת או אחרת ובין אם אינו מתאים, הריהו בכל מקרה בחזקת נס. ייאמר כי לכל הדעות ולכל השיטות, אירוע בריאת העולם הוא בלתי פתור ובלתי נהיר, אף לא לפיזיקאים העוסקים בסוגיה זו עיסוק מדעי.

וזהו נס.

אמנם אפשר להגדיר נס כך שגם תופעות יומיומיות – כגון צמיחה, רבייה, היעלמות האנרגיה בעת מוות, או מקרה שאירע – אף אלה הם בגדר נסים, אולם אעדיף הגדרת הנס כאירוע שמחייב התערבות חיצונית לטבע, היא התערבות ה', ואשר אינו תולדה של התנהלותו של העולם על פי חוקיו. לפיכך בריאת העולם היא בגדר נס, ואילו לאחר מכן – אחרי הבריאה – "עולם כמנהגו נוהג", בין שאנו מבינים מהם המניעים ומהן הסיבות להתנהלותו של העולם ולאירועים השונים הקורים בו, ובין שאיננו מבינים זאת, כגון – אותו יער שבו כדור מדרדר ועולה במעלה המדרון, ואין מדובר באחיזת עיניים, כי מכשירי מדידה מראים כי במדרון מדובר.

הרמב"ם כותב בחלק ג' פרק נ' של "מורה נבוכים" (10):

"...שכל הנסים אין אמיתותם ברורה אלא אצל מי שראה אותם, אבל לעתיד יהיה זיכרונם סיפור, ואפשר יהיה להכחישם אצל השומע. וידוע שלא יתכן ולא יצטייר שיהא הפלא קיים ועומד למשך הדורות לכל בני האדם".

פסוק זה מצוטט גם ב"שיחות על שמונה פרקים לרמב"ם" מאת ישעיהו ליבוביץ (8) – (בטעות נכתב שם [עמ' 138] כי המקור הוא חלק ב' ואילו כאמור המקור הוא חלק ג' מ"מורה נבוכים"), ושם מסביר ליבוביץ את השקפתו. הוא אינו מקבל כלל ועיקר את דברי פרופ' שלזינגר כפי שפורסמו בשעתו בעיתון "הצופה". שלזינגר כתב: "אילולא הייתי משוכנע באמיתות הנסים שבתורה, הרי לא הייתי מאמין באלוהים", ועל אמירה זו מגיב ליבוביץ בדברים הראויים לעיון:

"המכיר את האל מבחינת מה שנראה לו כאינטֶרווֶנציה אלוהית במהלך הטבע או ההיסטוריה, הוא בעל אמונה שלא לשמה, והוא אדם שהאמונה באלוהים מבחינת אלוהותו זרה לו. לעומתו ניצב בעל האמונה לשמה, אמונה שאינה מותנית באירועי הטבע או ההיסטוריה, ולא במעורבות האל בנסים. .."

ובדבריו אלה של ליבוביץ, גלום ההבדל המהותי והחשוב שבין האמונה בה', הבאה לידי ביטוי בקיום מצוות התורה, לבין פירוש הנס או אמונה בו, שאינם מהווים תנאי הכרחי לאמונה בה' ולקיום מצוותיו.

בנוסף לתופעת הנס, יש בתורה גם תיאורי נבואה, שהיהודי המאמין מקבלם, ובמיוחד מאמין במשה – גדול הנביאים – אשר חזקה כי נבואתו היא חד-פעמית ואין נביא שהגיע לדרגתו, ואין נביא שיגיע לדרגתו. דרגת כל הנביאים שאחרי משה היא דרגה שההגעה אליה תלויה באדם עצמו ואינה כרוכה בהתערבות חיצונית כלשהי.

נראה לי כי בריאת העולם מתייחסת לשאר הנסים, כפי שמתייחסת נבואתו של משה לנבואתם של שאר הנביאים: בריאת העולם בלתי מוסברת אלא על ידי נס, יצירת יש מאין, כמעשה על טבעי, אשר לאחריה עולם כמנהגו נוהג, וכן גם נבואתו של משה רבנו בלתי נתפשת היא, וחד-פעמית בדרגתה, בשעה שהנביאים שבאו אחריו הרי הם בדרגות נבואה טבעיות שאינן צריכות להתערבות ה'.

להלן ציטוט בהקשר זה מדברי פרופ' יוסף בן שלמה בחיבור "רבנו משה בן מימון – מורה נבוכים" (1) אותו ערך, מתוך פרק ההקדמה:

"במובן מסוים חוזר אפוא הרמב"ם לעמדת 'המדברים' [הפילוסופים הערבים שהסבירו כל אירוע ברצון שרירותי של ה' – אב"ע] אך רק במידה שהדבר נוגע למעשה הבריאה של האל, בשעה שלגבי העולם הוא דוחה אותה לגמרי ומקבל את העמדה האריסטוטלית – העולם הוא חוקי, וחוקיות זו אינה מקרית אלא נמשכת אחרי החכמה האלוהית. מכאן שהרמב"ם חייב להסביר את כל התופעות שבתוך העולם במסגרת חוקיות זו. כך מוסברים הנסים (בפרקים כ"ט-ל"א) לא כהתערבות אלוהית מיוחדת, אלא כחלק מתוכניתו בבריאת העולם. אין הם מהווים פריצה בחוקיות הכוללת של העולם, גם אם אינם מותאמים לחוקיות שאנו מורגלים בה. והוא הדין בנבואה, שאף היא מוסברת (מפרק ל"ט עד סוף חלק שני) לפי עקרונות טבעיים, ואינה זקוקה לפעולה מיוחדת של אלוהים בבחירת הנביא. הנבואה היא פרי הישג אנושי של שכלול ההכרה והכרת האמת.... נבואתו של משה שונה מזו של הנביאים האחרים לא בדרגתה בלבד, אלא ההבדל הוא עקרוני: היא אינה מתמצית בהסבר הטבעי, אלא היא קשורה בפעולה אלוהית על טבעית. נבואתו של משה מהווה תופעה חד-פעמית, והיא גם הדרגה הגבוהה ביותר של הכרת אלוהים האפשרית בכלל".

בחיבור זה, הפרקים כ"ט-ל"א מתוך "מורה נבוכים" נעדרים, משום מה, ומה יותר טבעי מלהביא דברים בשם אומרם. להלן ציטוט מתוך "מורה הנבוכים" לרמב"ם בתרגומו של הרב יוסף קאפח (10), חלק שני, כ"ט:

"ומה שתמצא לכל החכמים תמיד והוא יסוד שלומד בו כל אחד מחכמי משנה וחכמי תלמוד, אמרו אין כל חדש תחת השמש, ושאין שום חידוש כלל ולא בשום סיבה, ואף מי שפירש שמיים חדשים וארץ חדשה כפי שמדמים בו, אמר אף שמיים וארץ שעתידין להיבראות, כבר הן ברויין ועומדין, שנאמר עומדין לפניי, יעמדו לא נאמר אלא עומדים, ולמד באומרו אין כל חדש תחת השמש".

בפרקים אלה מציע הרמב"ם לא להרבות בפירושים בסיפור בריאת העולם, שאין להבינו כפשוטו, ובכלל אין מקום להיתפש לפירוש דברי הנביאים מזה, ולתיאורי הנסים מזה, כפשוטם. מכאן אין אנו מובלים לכפירה חו"ח בנס, אלא להבנתו, ועיקר הבנה זו טמונה בהסבר המצוטט – כל מהלכי העולם וחוקיו, בין הידועים לנו ובין הנסתרים מאתנו, נקבעו בבריאת העולם מראש בששת ימי בראשית, כולל הנסים, וכאמור, העיקר הוא שאין לפרש את כתבי הקודש רק כפשוטם כפי שיבואר בהרחבה במקרים רבים ועל פי שיטות-פירוש בחיבור זה.

רק על בסיס זה אפשר להבין כיצד אומר רס"ג כי אתונו של בלעם לא פצתה את פיה ודיברה, וכיצד אומר רד"ק כי אברהם אבינו לא נפגש עם המלאכים שביקרו באוהלו – אלא חלם כל זאת בחלומו ביושבו כחום היום בפתח אוהלו. ואילו לגבי נסים שהיו, או לגבי פרשנות בדרך זו שהנס אירע למעשה, גורס הרמב"ם כי לא היה בכך משום שינוי סדרי בראשית וחוקי הטבע, אלא הם מצויים בגדרם של חוקי הטבע כפי שנבראו ע"י ה' מראש, ולא מן הנמנע כי מדובר באירוע חד-פעמי. לאמור, כך הוא הדבר גם כאשר נראה למתבונן כי מתחולל לפניו מעשה נסים, כפי שהיה לדוגמא בפרשת יונה הנביא, שדג בלעו, ולא סתם דג, אלא דג מיוחד במינו ובטבעו, שיונה יכל לחיות במעיו שלושה ימים. אין ספק כי מדובר במקרה זה בנס, אלא שעולם כמנהגו נוהג גם בעניין זה, ורד"ק מפרש ומביא דברים בשם אומרם בפירושו את חיבור יונה (12) כלהלן:

"עניין זימון כמו אשר מנה מאכלכם, והאל יתברך הזמינו לפי שעה, שבשעה שהוטל יונה בים, הזמין הדג שבלעו ולא טבע בים, וזה היה אחד מן הנסים, ובפרקי ר' אליעזר ר' טרפון אמר ממונה היה הדג מששת ימי בראשית לבלוע את יונה". [ההדגשה אינה במקור].

חוקי הטבע, הקבועים והמשתנים והחד-פעמיים – כולם בששת ימי הבריאה נבראו, ומאז כל האירועים בעולם מתנהלים על פי חוקים אלה; הדג שבלע את יונה – חד-פעמי הוא.

לפי הרמב"ם אפילו בימות המשיח לא יחולו שינויים בנוהגו של עולם. וכך הוא אומר ב"הלכות מלכים" פרק 12 א' (2):

"אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית – אלא עולם כמנהגו נוהג, וזה שנאמר בישעיה: וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ – משל וחידה. עניין הדבר: שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי גויים המשולים כזאב ונמר".

אנו רואים כי אין לקבל דימויי-משל שבתנ"ך כאילו באו לתאר הוויה ממש, ובענייננו, גם בבוא המשיח, לא ישונה דבר מחוקי הטבע לפיהם מתנהל העולם.

ההצעות לפירושי הנסים שבתורה המובאות בהמשך בחיבור זה, הן בעיקר שלילת הנס והעדפת הפרשנות של היות התופעה האמורה – טבעית. הצעות אלו אינן בלבדיות, ויתירה מכך, בדרך כלל אינן היותר פופולאריות בקרב קהל אמוני ישראל, אולם הן הצעות לגיטימיות ולא בכדי אנו נלמד אותן מפי גדולי המפרשים וביניהם הרד"ק, חזקוני, אברבנאל, הרמב"ם, הרמב"ן, רס"ג, אבן עזרא, רלב"ג, רבנו בחיי ואחרים.

ועוד, גם שיטות-פירוש נלמדות כאן בצד גישות בפילוסופיה היהודית, בדרך כלל תוך דיון בתופעה מסוימת, כאשר השיטה/הגישה מתבקשת להבהרת הפירוש, והלימוד הוא כמובן על דרך ההיסק, בבחינת פרט המלמד על הכלל.

(בעבודה האקדמית 21 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

1. רמב"ם לעם – משנה תורה הוא היד החזקה מפורש ע"י הרב שמואל תנחום רובינשטיין, מרדכי דב רבינוביץ ומפרשים אחרים, בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, מהדורות שונות.
2. ד"ר אברהם בן עזרא, אמר אברהם – על פירושי הראב"ע מאת , בהוצאת אקדמון ירושלים.
3. פרופ' ישעיהו ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע , הוצאת אקדמון ירושלים.