‏290.00 ₪

שאלת המחקר

מהי חוקיותו של מעצר מנהלי למבקשי מקלט? מהו ההליך התקין להבאת מבקש מקלט למעצר מנהלי? מהם החובות של המדינה כלפי אותם עצורים?

תוכן עניינים

מבוא. 4

הגדרת "מעצר מנהלי בטחוני". 4

שאלת המחקר. 5

מהו מעצר מנהלי בכלל. 6

הוצאת צו המעצר. 8

יצוג 8

תקופת המעצר. 9

היחס בין השימוש בסמכות לבין אפשרויות אחרות למניעת הסכנה. 11

ההצדקה לשימוש בסמכות המעצר המנהלי 12

סקירת הדין המצוי והחקיקה לגבי מעצר מנהלי של מבקשי מקלט. 17

פליטים ומבקשי מקלט מדיני 22

אמנה בדבר מעמדם של פליטים Convention Relating to the Status of Refugees- 22

מעצר מבקשי מקלט - באמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים.. 22

הגדרת פליט. 23

מצבם של מבקשי המקלט בישראל. 24

טיפול במבקשי מקלט. 25

הדין בישראל ומשפט משווה. 27

אוסטרליה. 28

ארצות הברית. 28

בריטניה. 29

צרפת. 29

איטליה. 30

גרמניה. 31

דיון 32

הצעות לשיפור. 37

סיכום.. 39

ביבליוגרפיה. 41

נספח. 43

ישראל עשתה ועושה שימוש מסויים באמצעי המעצר המנהלי, אך למרות הדימוי של צעד דרקוני זה ישראל עשתה שימוש זהיר באמצעי זה ביחס למדינות אחרות, כמו למשל ארצות הברית[1], אשר במהלך מלחמת העולם השניה עצרה מנהלית והעבירה לאיזורים מרוכזים יותר מ-110,000 אמריקאים ממוצא יפני, ופעולה זו אושרה על-ידי בית המשפט העליון הפדרלי כתואמת את החוקה האמריקאית.[2]

בישראל נעשה נסיון מושכל לפתח חקיקה לשעת חרום אשר הורתה בשעת רגיעה, והחוק הנוגע למעצרים מנהליים, אשר נחקק בשנת 1979, הוא רק תחילתה של מגמה זו. חקיקה כזו מאפשרת פגיעה מבוקרת בזכויות האזרח, פגיעה שהיא מחויבת המציאות בשעת משבר, ללא היזדקקות לחקיקה הנעשית בתנאי לחץ, אשר נוטה, מטבע הדברים, לפגיעה מוגזמת ומיותרת בזכויות האזרח.

מאז חקיקת החוק התפתחה סביבו פסיקה לא מעטה, אשר דנה בהוראותיו ופרשה אותן. עם זאת, עדין נותרו בהסדר זה נקודות שטרם הוארו, ודומה כי ניתן גם להציע גישה חדשה לפרשנותו הנובעת מניתוח של היסודות העיוניים היכולים לעמוד להצדקת השימוש באמצעי החמור בו עסקינן. על כך בדברים הבאים[3].

מעצר מנהלי אחזקת אדם בכפייה על סמך חשדות בלבד וללא הגשת כתב אישום. מעצר מנהלי הוא מעצר המתבצע ללא משפט ללא שהוכח שהאדם ביצע מעשה בלתי חוקי[4]. זה מעצר מניעתי כדי למנוע סכנה לביטחון המדינה או הציבור הנשקפת ממעשיו של האדם בעתיד. אסור להשתמש המעצר מנהלי כאמצעי ענישה; יש לנקוט אותו רק לאחר שאמצעים פחותים בחומרתם הוכחו כלא יעילים; מעצר מנהלי צריך להתבצע על בסיס אישי ולא קולקטיבי, ורק על סמך חשדות שיש לרשויות כלפי אדם מסוים. בישראל שימוש במעצר המנהלי נעשה מתוקף התקנות לשעת חירום. בשנת 1979 חוקק בישראל חוק סמכויות שעת חירום אשר מאפשר מעצרים מינהלים רק בשעת חירום. בעולם לרבות ישראל, יש שימוש נוסף במעצר מנהלי, שאיננו מהווה בסיס בטחוני, מעצר ללא משפט ומבלי שהוכח שאדם ביצע מעשה בלתי חוקי, זהה אף פה. אך תפקידו של המעצר איננו בהכרח ככלי עזר ביטחוני, כלומר לא בהכרח נשקפת סכנה ממשית לחיי האזרח בישראל, יחד עם זאת, מגן על האזרח בפני גורמי חוץ המהווים איום על שלל גורמים בהם לאזרח ולמדינה יש אינטרס לשמור עליהם. מחקרים רבים דנים ביעילותה של המעצר המנהלי הביטחוני בהגנה על ביטחונה של המדינה, שכן אדם המזיק לא יוכל לבצע נזק כאשר הוא נמצא במתקן מבוקר.

מכתבי עיתונות רבים טרם כתיבת העבודה עולה, שישראל נוהגת ביד קשה מול מבקשי המקלט ומפרה את זכויות האדם לפי אמנת הפליטים[5] ובהשוואה לדרכי הטיפול השוואתיים של מדינות המערב. השערה היא שישראל נוהגת בניגוד לערכיה של הגנת על זכויות האדם, ושניתן למצוא אמצעים חלופיים שפגיעתם פחותה ואשר משיגה את אותה מטרה. מעצר מנהלי, משמש כאמצעי להשגת מטרות, מפרוטוקולים, חקיקה, ותקנות, משתמע מספר אמצעים בהם המדינה חפצה להקנות מדיניות לטיפול במבקשי המקלט המגיעים ממדינות עולם שלישי אשר קיבלו הכרה בינלאומית כמדינות פליטים.

במועד זה עצורים, כ-2,000 גברים, נשים וילדים מכוח החוק למניעת הסתננות. רובם הם אזרחי אריתריאה, שעל פניו לא מתקיימים הליכי גירוש כלשהם בעניינם. מרבית העצורים מוחזקים ברובם במתקן הכליאה "סהרונים" ובכלא "קציעות". המדינה תרחיב את תקני הכליאה שיאפשר החזקה של למעלה מ-10,000 עצורים. כעת הוכשר שטח במתחם הצבאי "נחל רביב", שבו הוקמו אוהלים המיועדים להחזקת 2,000 עצורים, ולאלה עתידים להיווסף עוד אלפי אוהלים.

מבקשי מקלט הוא נושא רגיש ללאום היהודי, אנו כעם קיבלנו כתף קרה ממדינות אירופה שלא אפשרו הגירה כדי לסייע להינצל מהשואה או הפוגרומים. רגישות ונכונות למתן סיוע לאלו שנתקלים במדינתם לפגיעה בזכויות אדם, הן ביסוד המעלה. משום כך, ראוי שאנחנו כעם נגיב באותה חמלה שדרשנו לקבל. יחד עם זאת, הרדיפה והאיום נסוגו בעת שיש לאומה היהודית מדינה ולכן חשוב לשמור על צביונה, לא זאת בלבד אלא שיקום ושגשוג הכרחיים כדי שנוכל לבסס את עצמנו בהצלחה בנחלה הקטנה הזו. זכויות אדם הן אבן הראשה של קיומה של מדינה דמוקרטית. המשפט דן בהרחבה בנושאים בהם ישנם התנגשויות בין זכות אחת לזכות אחרת, כאשר החוקה, כללי הצדק והמשפט נותנים כלים לשופט לאזן בין אותם זכויות. במקום בו זכויות אדם נפגמות חשוב לשקלל את מיטב האפשרויות ולבחור בזו שאמצעי פגיעתו פחותה בהשגת המטרה.

עצור מנהלית הוא אדם הנמצא במעצר במשמורת, כלומר מעצר ללא משפט ועל כן עצור במסגרת מנהלית. בשונה ממעצר מנהלי המוכר יותר שבסיסו ללא משפט עקב הוכחה של סיכון ביטחוני. בהבאה למשמורת אין טענת סיכון, חרף טענות של סכנות דמוגרפיות ואף סכנות ביטחוניות, אין צורך במתן ראיות של עובדות אשר יש בהן כדי להצדיק מעצר מנהלי יכולות להיות, ככלל, משני סוגים:

 ראיות בדבר עבירות ופעולות שבוצעו בעבר על ידי העציר בפוטנציה, אשר מהן עולה, בדרגת הסתברות כלשהי, ההנחה, כי אותו אדם יבצע מעשים דומים בעתיד; וראיות ספציפיות אשר מהן עולה כוונה או תוכנית לביצוע מעשה מסוים, אשר מהווה עבירה פלילית (למשל פיגוע), בעתיד הקרוב, של יחיד המהווה סכנה לביטחון המדינה[6].

"המהפכה החוקתית" שקרתה ב- עם חקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו[7], התווסף ויכוח מהותי בדיני המעצרים. כתולדה מחוק יסוד זה, פסקו שופטי בית המשפט בפרשת גנימאת[8]. פרשה זו נדונה בקשה למעצרו עד תום ההליכים של נאשם, שהואשם בגנבת שני כלי רכב. בפרשה זו הוצגו נתונים סטטיסטיים מדאיגים, לפיהם נגנבה מכונית בישראל כל עשרים דקות לערך, עד כדי כך שהעבירות של גנבת כלי רכב הוגדרו כ"מכת מדינה". על אף פי כן, סירב בית המשפט העליון לצוות על מעצרו של גנימאת עד תום ההליכים. הנמקתו של בית המשפט העליון בעניין זה יסודה בסירוב להכיר בצורך להרתיע מעורבים אחרים ב"תעשיית" גנבות כלי הרכב, כטעם למעצר. לשון אחר, בית המשפט העליון סירב להכיר בעילת המעצר של חומרת העבירה בהקשר של העבירות האמורות. בשל כך רוחו של חוק המעצרים באקלים החוקתי המתואר, בא לעולם, חוק המעצרים. בין חוק כללי לחוק ספציפי חוק הספציפי גובר. ולכן חקיקת חוק הכניסה לישראל גוברת, אולם אין להתעלם מהפסיקה שהורחבה בנושא לעניין זכויות וחובות וכיצד בית משפט תופס את המעצר הטרום משפטי לאור חוקי היסוד.

בהקשר הביטחוני קריטריונים למעצרים מינהלים : לשר הביטחון סמכות לעצור אדם לעד 6 חודשים במידה וקיימת סבירות שהוא פוגע בביטחון המדינה לשר הביטחון סמכות להאריך את צו המעצר המנהלי לרמטכ"ל סמכות לעצור אדם ל 48 שעות. על מערכת האכיפה להביא את העצור למשפט תוך 48 שעות, אחרת ישוחרר העצור. דיון בהליכי המעצר בבית המשפט יהיו בדלתיים סגורות. ניתן לערער על המעצר בבית המשפט העליון. לשופט מחוזי סמכות לבטל את צו המעצר אם הוכח שהמעצר לא היה מטעמים ביטחוניים ישנם הבדלים בין מעצר מנהלי בשטחי מדינת ישראל או ביש"ע: בתוך שטחי ישראל יכול רק שר הביטחון להוציא צו מעצר מנהלי, והעציר חייב להיות מובא בפני שופט לאחר 48 שעות ואחת לשלושה חודשים עליו להיות מובא בפי נשיא בית המשפט המחוזי. בשטחי יש"ע יכול כל מפקד צבאי להוציא צו כזה. לאחר קבלת הצו המנהלי רשאי העציר לערער על צו המעצר המנהלי שהוצא כנגדו בבית דין צבאי ובמידה וערעורו לא התקבל הוא רשאי לערער גם לבית המשפט העליון. בשני המקרים הצו תקף לשישה חודשי מעצר כשלאחר תקופה זה נדרש חידוש הצו ע"י הסמכות המתאימה.

מצגת רפרט מעצר מנהלי

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

Z. Hadar, "Administrative Detentions Employed by Israel", 1 Isr. Y.H.R.  283

שלמה אבינרי, לאיב אורגד, אמנון רובינשטיין, "התמודדות עם הגירה גלובלית: מחווה למדיניות ההגירה לישראל" דו"ח מציל"ה

J.C. Hathaway, The Rights of Refugees Under International Law, Cambridge University 

אמנה בדבר מעמדם של פליטים  Convention Relating to the Status of Refugees- כתבי אמנה, כרך 3, עמוד 5, מספר כתב אמנה: 65.