‏90.00 ₪

שאלת המחקר:

כיצד באה לידי ביטוי דוקטורינת הנזק הראייתי ההצדקות לאימוצה ויישומה במצבים טיפוסיים של אי וודאות בגרימת נזקים?

המאמר כולל 3 פרקים:

פרק א- ההצדקות להכרה בדוקטרינת הנזק הראיתי

פרק ב- יישומה של דוקטרינת הנזק הראיתי במצבים של אי ודאות בגרימת נזקים.

פרק ג- נזק ראייתי כעילה להעברת נטל השכנוע.

מבוא- אי וודאות לגבי עובדות קיימת בכל משפט ופוגעת בהקצאת הנזקים הצודקת. אנו מטילים אחריות על יוצרו של נזק בהתנהגות עוולתית ונשאלת השאלה האם ראוי להטיל אחריות על מי שיצר או החמיר את אי הוודאות בהליך המשפטי וגרם למה שמכונה- " נזק ראייתי"?. תשובה חיובית תמסד את דוקטרינת הנזק הראיתי אבל תצריך עדיין לקבוע את דרכי היישום שלה הן מבחינת עצם החבות בנזקי אי הוודאות והן מבחינת שיעור הפיצוי המגיע לניזוק.

על פי דוקטרינת הנזק הראיתי מוטלת על הנתבע אחריות כלפי התובע, אם בהתנהגותו העוולתית מנע מהתובע את היכולת או הסיכוי להוכיח את המרכיבים של עילת תביעתו. שלילת יכולת זו נבדלת מהנזק הישיר שגרמה התנהגותו העוולתית של הנתבע כמשמעותה בדיני נזיקין.

יש להבדיל בין גרם נזק ראייתי לבין שלילת עילת תביעה במישור המהותי עקב מעשה עוולה. במקרה השני, מעשה העוולה יוצר מצב חדש, בו אין עומדת לתובע עילת תביעה שהיתה לו אלמלא מעשה העוולה. מקרה כזה נידון בפס"ד עיזבון לילי חננשווילי נ' רותם חברה לביטוח (נמצא בסיליבוס).

דוקטרינת הנזק הראיתי עשויה לחול על מצבים שונים שקיימת בהם אי וודאות באשר לגרימת הנזקים כדלקמן:

• מעוולים מסוימים גרמו נזק אך חלקו של כל אחד אינו ידוע. דוגמא1 - שני כלבים ששיכים לבעלים שונים תוקפים בו זמנית ניזוק וגורמים פרט לנזק הפיזי לנזק ראייתי שבגינו אין התובע יכול לדעת ולהוכיח איזה נזק גרם כל מעוול.
• מצבים בהם לא ידוע מי המעוול- דוגמא 2- שלושה אנשים יצאו לצייד. אחד צעד לפני 2 חבריו ונפגע מכדור שירה אחד משניהם שירו באותו זמן בדיוק. שניהם התרשלו בביצוע הירי אבל האחד גרם לנזק ישיר והשני לנזק ראייתי שכן בגלל הירי שלו הנפגע אינו יכול להצביע על המעוול שפגע בו.

דוגמא 3 מבוססת על פרשת הגזזת שהמדינה חייבה עולים מצפון אפריקה לעבור טיפולים שונים שגרמו למחלות שונות. יחד עם זאת לא ניתן להוכיח אם מחלה שלקה בה אדם שעבר את הטיפולים נגד גזזת, נגרמה עקב הטיפולים או לא. אי יכולתו של הנפגע להוכיח כיצד נגרמו נזקיו הן תוצאה של נזק ראייתי שנגרם על ידי המדינה.

בדוגמאות הנל ההתנהגות העוולתית שגרמה לנזק הישיר היא אותה התנהגות שגרמה לנזק הראייתי. זה לא תמיד כך. יכול גם להיות פער זמן בין שני סוגי הנזקים.

לדוקטרינת הנזק הראיתי יש מספר פנים:

• הפן הראיתי- יכול לגרום להעברת נטל השכנוע מהתובע לנתבע כך שבמקרה של איזון בין הצדדים תגבר יד התובע.
• הפן הנזיקי- עילת התביעה תתבסס בדרך כלל על עוולת הרשלנות. מתעוררות שאלות לגבי אופן הערכת הנזק הראייתי. המחברים טוענים שהטלת אחריות על גורם הנזק הראייתי לפי תוחלת הנזק הישיר שנגרם בעוולה, הוא מוצדק. לשיטתם גובה הפיצוי צריך לשקף את שוויה של הזכות למידע שנשללה מן התובע עקב גרם הנזק הראייתי.

דוקטרינת הנזק העצמאי (להלן- דה"ר) מספקת גם הצדקות עצמאיות להטלת אחריות במקרים שלא היו קיימים בלעדיה. להלן דיון בהצדקות להכרה בדה"ד.