‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי ערים יהודיות עתיקות, מצפה, יבנה  כמרכזים יהודיים חלופיים לירושלים אחרי החורבן?

תוכן העניינים

מבוא

פרק ראשון: מצפה: מרכז יהודאי חלופי לירושלים שחרבה "בראשונה"

פרק שני: יבנה: מרכז יהודאי חלופי לירושלים שחרבה "בשנייה"

פרק שלישי: השוואה בין מצפה ויבנה

רשימת מקורות

עיצוב התודעה והזיכרון היהודאים במסורת התנאית לאחר חורבן בית שני כרך את חורבנות ירושלים ובתי המקדש הראשון והשני יחדיו ויצר ביניהם תקופה אחת ארוכה: "וחרב הבית בראשונה ובשנייה".^[1] בתקופה זו חרבו ירושלים ומקדשה פעמיים וחורבנם השני הוא "ביצוע מחדש" של חורבנם הראשון - כך עוצבו התודעה, המסורת והזיכרון היהודאים במשנה, בתוספתא ובתלמודים. החורבנות היו רבי-משמעות הן מבחינה היסטורית-פוליטית-דמוגרפית והן מבחינת עיצוב הזהות והזיכרון של הקבוצה היהודאית, שהמשיכה את הקבוצה שישבה בירושלים ועסקה בפולחן בבית המקדש. קווי הדמיון בין החורבנות אינם מקריים אלא מבטאים רציפות תודעתית מכוונת. רציפות תודעה זו היא שיצרה, ערכה ושימרה בכתובים התנהגות דומה של דורות, על-אף פער של כ-650 שנים ביניהם. כך, קיימים היבטים משווים רבים בין התקופות המרוחקות.^[2]

נוסף על חורבן בית המקדש, מקום הפולחן המרכזי של הקבוצה היהודאית בכל אחד מהחורבנות, חרבה גם העיר ירושלים. בשני האירועים ירושלים היוותה מרכזו הפוליטי, הדתי, הרוחני והפולחני של העם היהודאי. לאחר החורבנות נדרש העם להתרכז סביב בירה חלופית שתהווה תחליף זמני לירושלים. בעבודתי אתמקד בדמיון שבין שתי הבירות החלופיות לירושלים שחרבה: מצפה ויבנה. אציג את המאפיינים של כל אחת מן הערים ואשווה ביניהן. אבקש להציג כי הדמיון בין שני אירועי החורבן בכלל, והדמיון בין שתי הבירות החלופיות בפרט אינו מקרי, וסביר כי נעשה בכוונת-מכוון בעת עיצובה של התודעה והזיכרון היהודאים בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש השני.

נקודת המוצא לעבודתי היא כי המקורות המקראיים העוסקים במצפה עד לרצח גדליהו בן-אחיקם הינם אמינים ברמה מספקת מבחינה היסטורית ויכולים לשמש עבורי כר להשוואה בין מצפה ויבנה. בין אם אכן נכתבו סמוך להתרחשות האירועים ובין אם הוספו ונערכו בתקופת מאוחרת יותר - הרי שבשני התרחישים ניתן ללמוד על תודעת הזיכרון של המאורעות. כך, אצא מנקודת ההנחה כי המקורות הארץ-ישראליים העוסקים ביבנה וברבן יוחנן בן-זכאי הינם אמינים מבחינה היסטורית ולכן אפשר להסיק מהם אודות תפקודה של העיר יבנה בשני הדורות שלאחר המלחמה. מכאן שאפעל מנקודת המוצא כי ההלכות המיוחסות לרבן יוחנן בן-זכאי המובאות במשנה ובתוספתא הן אמיתות היסטוריות אשר נקבעו ביבנה בשני הדורות שלאחר חורבן בית המקדש השני.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

מורה נבוכים לרמב"ם (סט 3 כרכים), הוצאת משכל (ידיעות ספרים) (2021)

סיון רהב מאיר, הסטטוס היהודי, הוצאת משכל (ידיעות ספרים) (2021)