‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי עליית יהודי המזרח?

תוכן עניינים

מבוא. 

תהליכים עיקריים שאפיינו את העולם הערבי בשנות החמישים והשישים.. 

ארגון העלייה מארצות האסלאם לישראל. 

מאפייני העלייה

הסלקציה

הקליטה בארץ

יהדות אלג'יריה

מגמות העלייה - תאריכים חשובים

תימן

ההכנות למבצע "על כנפי נשרים". 

העליה מעיראק. 

העלייה החשאית ממצרים.

העלייה מסוריה ומלבנון

העלייה בשנות השישים.

קליטת העלייה. 

מקימים בתים ויישובים.

מספקים תעסוקה

השפעת העלייה על תפרוסת האוכלוסייה.

השלכות חברתיות וכלכליות

העליה במבט על עד ימינו

ביבליוגרפיה

העלייה ההמונית (עם קום המדינה ואחרי קבלת חוק השבות הקובע שכל יהודי וילדיו זכאים לעלות לישראל) - 1,550,000 מאז הקמת המדינה ומארצות שונות. לתקופה זו שייכים המגורים במעברות והעלייה בצל המלחמות.

עליות חיסול גלויות שהיו חלק מהעלייה ההמונית, הכוללות בתוכן את:

מבצע מרבד הקסמים להעלאת יהודי תימן בין 1948 ל-1950.

מבצע עזרא ונחמיה להעלאת יהודי עיראק בין 1950 ל-1951.

מבצע יכין להעלאת יהודי מרוקו. 1961–1964 במסגרתו עלו כ-80 אלף נפש.

אפיה של התקופה: שני תהליכים עיקריים אפיינו את העולם הערבי בשנים אלו: 1. תהליך הדה-קולוניזציה – התפנות המדינות האירופאיות ששלטו במדינות אלה עד אז והפיכתן למדינות עצמאיות. 2. התגברות המגמות הפאן ערביות והפאן אסלאמיות – חידוש מסורות של אחדות כלל ערבית, וכפועל יוצא – איחוד הכוחות הערביים למאבק נגד הישות הציונית באופן ישיר ונגד המער באופן עקיף. המלחמה נגד התהוות המדינה היהודית הייתה פן חשוב בכל אחד מן התהליכים הללו, והיא התבטאה באופן שונה בכל מדינה ומדינה. ניתן להצביע על 4 קבוצות שונות ביחסן אל ישראל: 1. מדינות שלחמו בישראל – מצרים, לבנון, סוריה ועיראק. הוצאת היהודים ממדינות אלה התנהלה בדרכים חשאיות. 2. מדינות שלא לחמו בישראל- לוב איראן, תימן, עדן ותורכיה. מדינות אלה לא היו קרובות לישראל ולא היו מעורבות במלחמה באופן ישיר, אולם הייתה קיימת סולידאריות עם האחים לאמונה. במדינות אלה מצב היהודים היה נוח יחסית והם יצאו מהן ללא קשיים מיוחדים ובאורח חוקי. 3. מדינות צפון אפריקה הצרפתית- מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה נאבקו לעצמאותן בתקופה זו, ועל כן מצב היהודים בהן היה נוח יחסית, והיציאה מהן לא הייתה כרוכה בקשיים מיוחדים. אולם- לאחר עצמאותן התנאים השתנו, מצב היהודים הורע מאוד במיוחד במרוקו והיציאה מהן הייתה קשה הרבה יותר. 4. רפובליקות מוסלמיות בברה"מ ומדינות רחוקות- בעיקר- קזחסטן, אוזבקיסטאן, אזרבייג'אן. מדינות אלה כמעט ולא הושפעו מתהליך הקמתה של מדינת ישראל עקב "מסך הברזל", אשר ניתק אותם מן התהליכים במזה"ת באותה תקופה.

היהודים שחיו בארצות האסלאם שמחו מאוד על הקמת המדינה, וראו בה מעשה של השגחה עליונה. אולם עקב המצב הרגיש בינם לבין תושבי ארצות האסלאם לא ניתן היה להפגין את שמחתם בפומבי ברוב המקומות, מחשש להתנכלויות מן התושבים המוסלמים. חלק מן היהודים ביטאו שמחה זו בעלייה לארץ, אולם חשוב לזכור שמניעיהם של רבים מהם היו כלכלים יותר מאשר ציוניים. בשנות מלחמת העצמאות היו 3 התפרצויות אלימות במרוקו, לוב ומצריים, אשר נבעו מן המתיחות שכבר הייתה קיימת בלאו הכי בין 2 העמים.

ארגון העלייה: העלייה מארצות האסלאם לישראל אורגנה ע"י הגופים השונים של מדינת ישראל והסוכנות היהודית. מדינת ישראל- באמצעות המוסד לעלייה ב', ומאוחר יותר 1950 הוקם "המוסד לתיאום", אשר היה הגוף המתווך בין המדינה לסוכנות היהודית. הסוכנות היהודית- באמצעות מחלקת העלייה, המחלקה לענייני יהודים במזה"ת ומחלקת הקליטה. בפרספקטיבה היסטורית ניתן להציג שלושה דפוסי פעולה עיקריים בטיפול בעלייה:

1. גלויות מתחסלות – 1951 – 1948: עלייה ממדינות אשר סומנו אזורים מועדים לפורענות ביהודים. מדינת ישראל סימנה את מדינות אלה כמקומות בהם נשקפת ליהודים סכנה קיומית מיידית, והחליטה כי יש לפעול למען העלתם לא"י באופן מיידי. מאפייניה של עלייה זו היו שהיא נעשתה באופן זריז מאוד, ושהיא נבעה משיקולים ביטחוניים. לוב: בסוף ינואר 1949 הודיעה בריטניה כי היא אינה מתנגדת עוד להגירה של יהודים מלוב, כל עוד יוותרו על אזרחותם הלובית. היהודים שמחו מאוד, והעלייה סווגה כדחופה עקב התקרבות יום קבלת העצמאות של לוב והחשש שמא יגלו אלימות כלפי היהודים. תימן: רצח האימאם יחיא ב- 1948הגביר את בריחת היהודים מתימן. הם נאלצו לעזוב ולברוח בדרך לא דרך לעבר עדן, משם ניתן היה להטיסם ארצה. עיראק: עיראק השתתפה במלחמת העצמאות, ולאחריה הציונות הוגדרה בה כפשע. יהודים פוטרו ממשרותיהם, ועסקיהם נפגעו. ב- 1950 פורסמו 2 חוקים – וויתור על נתינות, ופיקוח על נכסי היהודים, אשר פגעו קשות ביהודים. עד ספטמבר 1951 עלו מרבית יהודי עיראק לארץ.

למרות החשש, "חיסול הגלויות" עבר ללא התנכלויות מצד האוכלוסייה הערבית במדינות המוצא.

העלייה המבוקרת: לאחר שהסתיימו גלי ה"גלויות המתחסלות", היה צורך בהערכת מצב מחודשת. קליטת העלייה דרשה משאבים אדירים מן המדינה הצעירה, וההנחה הרווחת הייתה שאם לא יתמתנו גלי העלייה המדינה תתקשה מאוד לקלוט כראוי את העולים החדשים. עקב כך, ועקב העובדה שלא נשקפה סכנה מיידית ליהודי הגולה, הוחלט לבצע עלייה מבוקרת והדרגתית, אשר הורכבה ממספר שלבים: 1. בחירת המועמדים: הייתה תלויה בגיל, מספר נפשות במשפחה וכשירות רפואית, כיוון שהמדינה העדיפה להעלות קודם כל את העולים הכשירים לעבודה ואשר לא יהוו נטל כלכלי. 2. חיסול הכפרים: החל ריכוז יהודי הגולה בערים, בעיקר בתוניסיה ומרוקו מתוך תפיסה כי יש להתכונן למצב בו יעמדו היהודים בסכנה. המבצע היה כרוך בעגמות נפש גדולות והוצאות כבדות, וקשה לאמוד את הצלחתו. 3. טיפול בריאותי: העולים טופלו רפואית טרם עלייתם במחנות אשר יועדו לכך על מנת למנוע הבאת מחלות מידבקות ומגיפות לארץ. המוסד לתיאום: הוקם ע"י ממשלת ישראל והסוכנות היהודית, על מנת לרכז את מדיניות העלייה, ולפרסם הוראות לכל הנוגעים בדבר. בכל מדינה פעל שליח מטעם מחלקת העלייה של הסוכנות, תחתיו פעלו נציגי התנועות, המפלגות ומחלקות הסוכנות האחרות. הרופאים עבדו בנפרד והם אלה שפסקו בדבר כשירותם הרפואית של המועמדים לעלייה. בנוסף פעלו גם נציגי הארגונים היהודים הבינלאומיים, אשר עבדו בשיתוף פעולה עם נציגי הסוכנות וארצות המוצא של הארגונים אליהם השתייכו.

העלייה החשאית: בעלייה חשאית עלו חלק מיוצאי סוריה, לבנון ומצריים, אשר הבריחו את הגבול ובעיקר מרוקו ממנה הוברחו היהודים דרך הים, האוויר והיבשה.. השלטונות בארצות אלה לא אישרו יציאה של יהודים משטחן, אולם הן העלימו עין תמורת שוחד ועזרה בזירה הבינלאומית. העלמה זו הייתה חסויה שנים רבות, וגם כיום המידע עליה אינו רב.

מצגת בנושא אפליה פריפריה, עיירות הפיתוח, השד העדתי, פערים מזרחיים אשכנזים, עולים מול ותיקים

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

פיין צביה, שגב מאירה ; לביא, רחלי. עליית שנות ה- 50 : המון תקווה ומעט אמצעים, ישראל האדם והמרחב : נושאים נבחרים בגיאוגרפיה

Ben-David, Laura. Moving Up: An Aliyah Journal. Mazo Publishers