‏190.00 ₪

שאלת המחקר:

כיצד באים לידי ביטוי חייה ויומנה של אנה פרנק לאור חקר השואה?

תוכן עניינים

מבוא    

התקופה המתוארת ביומן בטרם הכניסה למחבוא  

יומנה של אנה פרנק       

פרסום ראשון של היומן  

סיפורים מן האגף הנסתר           

רפלקציה – קריאת היומן

עלילה  

דמות ראשית    

תאור חיצוני      

תאור פנימי       

יחסה לדמויות אחרת     

תפקידה בסיפור

התייחסותי לדמות זו     

השפעת הדמות עליי      

דעתי על הדמות

דמות משנית     

מסר     

המספר

מספר הסיפור   

המאסר

חידת זהות המלשין חשודים בהסגרת אנה פרנק   

כליאה, גירוש ומוות        

עדויות של ניצולים שראו את אנה פרנק לפני מותה 

גורל שאר המסתתרים   

מורשתה של אנה פרנק   

מאבק מול הכחשת השואה          

אנה פרנק והתנועה הליברלית רפורמית באמסטרדם         

ביבליוגרפיה      

אנה פרנק הייתה נערה יהודייה הולנדית שנספתה בשואה, והיומן שכתבה התפרסם בכל העולם.

ב-1933 עברו אנה פרנק ומשפחתה מגרמניה להולנד בעקבות רדיפות היהודים שהחלו עם עליית הנאצים לשלטון. בתקופת מלחמת העולם השנייה ביולי 1942 נכנסו אנה, הוריה אדית ואוטו פרנק ואחותה מרגוט, שהתגוררו באמסטרדם, למחבוא מאימת הנאצים שכבשו את הולנד. ב-4 באוגוסט 1944 נחשף המחבוא כתוצאה מהלשנה, ואנה ובני משפחתה הועברו על ידי הנאצים למחנה המעבר המשטרתי ליהודים וֶסְטֶרְבּוֹרְק, וממנו הועברו כעבור חודש למחנה ההשמדה אושוויץ. ב-28 באוקטובר 1944 הועברו אנה ואחותה מרגוט למחנה הריכוז ברגן-בלזן, שם נפטרו שתיהן מטיפוס הבהרות.

בעת שהייתה במחבוא כתבה אנה סיפורים קצרים, ובעיקר יומן אישי, שהתפרסם לאחר מלחמת העולם השנייה וחשף בפני קוראים רבים בעשורים שלאחר מכן ממד אנושי מזווית אישית של קורבנות השואה. היומן שחיברה, שבו תיעדה, בין השאר, את התקופה שבה הסתתרה יחד עם משפחתה מאימת רדיפות הנאצים במחבוא בבית המשרדים של חברת אופקטה באמסטרדם, יצא לאור כספר, וזכה לפופולריות רבה ולתרגומים לעשרות שפות. הסופר היהודי פרימו לוי כתב על היומן: "אנה פרנק אחת מרגשת אותנו יותר מאין ספור אחרים, שסבלו כמוה אך פניהם נותרו בחשכה. ייתכן שעדיף כך; אם היינו יכולים להכיל את כל הסבל של כל אותם אנשים לא היינו יכולים לחיות".

בקטע הראשון אנה מספרת על יום הולדתה ה-13 ועל המתנות שהיא מקבלת. היא נשמעת כמו ילדה עליזה ומלאת חיים. אנה מספרת על הכתיבה ביומנה והיא אומרת שבשביל ילדה כמוה זו חוויה לכתוב יומן. אני חושב שגם בשבילי זו היתה חוויהלכתוב יומן, בדיוק כפי שהיא חושבת על כתיבת היומן, משום שאח"כ תוכל להראות לילדיך על עברך, זהו תיעוד נפלא.

בקטע השני ואילך אנה קוראת ליומן בשם קיטי – בתור חברה דמיונית שאנה מספרת לה את הכל – ולפי דעתי זה מראה על שאנה היא ילדה בעלת דמיון מפותח.

כעבור זמן אנה הכירה בחור בשם הארי, והוא סיפר לה הרבה על חייו. כמה ימים מאוחר יותר אנה הכירה את הארי למשפחתה, אנה קנתה עוגת-זיבדה וממתקים, אך הארי ואנה לא רצו לשבת סתם זה ליד זה על הכסאות אז הם יצאו לטייל. הארי החזיר את אנה 10 דק' אחרי שמונה - אבא של אנה כעס על השעה המאוחרת שהגיעה אנה – ולפי דעתי צדק כשכעס כי צריך לשים גבולות ובעיקר כשיש סכנה בחוץ היה מסוכן אז ליהודים להיראות מהשעה שמונה ואילך מחוץ לבית. בסופו של דבר אנה הבינה מחברתה שהארי מאוהב בה ואנה חשבה שזה נחמד. מרגוט אחותה של אנה אמרה על הארי שהוא בחור טוב וגם אמא של אנה שיבחה אותו - מה שמראה על עזרה הדדית וחברתית במשפחה.

כעבור כמה ימים אנה ומרגוט היו לבדן בבית ופתאום נשמע צלצול בדלת, אנה הייתה רחוקה מהדלת ולא שמעה את הצלצול אך מרגוט אמרה לה שזו קריאת התייצבות פירושה של קריאת ההתייצבות הייתה ידועה לכולם ואנה ראתה בדמיונה כבר את מחנות הריכוז ותאי הבידוד לאבא מהס"ס. אמא של אנה נכנסה בדלת עם ואן דאן ידיד וחבר לעבודה של אביה של אנה ודיברה איתו ביחידות. בינתיים מרגוט סיפרה לאנה שאבא הוא לא זה שהוזמן לקריאת התייצבות כמו שחשבה, אלא היא עצמה מרגוט – אנה פרצה בבכי. קטע זה נגע לליבי כי כשילדות בגיל צעיר כ"כ 13 ו-16 מדברות על כאלה דברים מפחידים ומסוכנים זה פשוט עצוב. לפי דעתי זה מה שמראה שבאותה תקופה כולם חיו בפחד מהשלטון הנאצי. האבא סיפר למרגוט על שהם צריכים מקום מחבוא עד סיום המלחמה, אנה היתה סקרנית ושאלה שאלות רבות על ה"מחבוא". אך כבר אנה ומרגוט החלו לארוז את החפצים הכי נחוצים להן. הדבר הראשון שאנה ארזה היה יומנה – מה שמראה לפי דעתי על אהבתה הגדולה ליומן ולחברתה הדמיונית קיטי.

אנה מדברת כל פעם ליומן שהיא מאחרת לכתוב לו בגלל כל מיני מקרים, לפעמים היא אומרת לו "הזנחתי אותך כבר חודש" וכדומה – מה שמראה שיומנה לא היה הדבר המרכזי בחייה אך בכל זאת בו היה רשומים כל הפרטים החשובים על חייה.

אנה מספרת לקיטי ליומן כמעט על הכל – היא מספרת שהיא רבה עם אמא שלה ולא בפעם הראשונה, ולצערה היחסים בינה לבין אמה לא טובים ביותר, גם עם אחותה מרגוט היא לא יכלה להסתדר. אנה רוצה מאוד להיות הידידה הכי טובה של אמא שלה אך זה לא תמיד הולך.

אנה ומשפחתה גם כשהם במחבוא הם חוגגים בחגים – אנה אמרה שחג חנוכה וחג ניקולאס הקדוש חלו כמעט באותו זמן השנה. אנה מספרת גם שבגלל שיש מחסור בנרות הם מדליקים אותם ל-10 דק' בלבד, והעיקר הוא שלא יחסר השיר. ואן דאן התקין להם חנוכיה מעץ – קטע זה מראה שהם לא היו מדוכאים כל הזמן בחדרם אלא גם חגגו כשהיה צריך בחגים וכן ניסו להנות קצת בחיים, זה מראה גם שהם לא היה סגורים כל הזמן בחדר כי הם ידעו את התאריכים מתי בא כל חג. גם את חג המולד הם חגגו כל אחד הכין משהו מחמאה.

אנה עושה כל מיני שיעורים מיוחדים, כמו למל שיעורי קצרנות – אך היא אומרת שהם הסתיימו והם עכשיו מתחילים להתאמן כדי להגדיל את מהירותם.

אנה כל פעם שומעת את החדשות ודרוכה לכל מהלך שקורה – פעם אחת מהפעמים שהיא שמעה את החדשות היא סיפרה שיש חדשות פוליטיות מצויינות - באיטליה נאסרה המפלגה הפאשיסטית כאלה חדשות דומות היא גם סיפרה.

כעבור כמה זמן סבתא של אנה סבלה ממחלה פנימית קשה – אנה הייתה מאוד עצובה כשסבתא חלתה. לדעתי זה אנושי מאוד להיות עצובים כשמישהו קרוב אלינו חולה במחלה קשה ורואים את זה כשאנה אמרה שהיא הייתה עצובה.

אנה התיידדה עם פטר והיא אוהבת אותו אך גם מרגוט אוהבת אותו. אמא של אנה אומרת שהיא חושבת שפטר מאוהב באנה. מה שמראה שלמרות כל הריבים בין אנה לאמא שלה היא לא תשנה את מה שהיא חושבת באמת אלא מספרת לאנה את האמת כפי שהיא חושבת.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

ארי פולמן ודוד פולונסקי, אנה פרנק, היומן הגרפי, הוצאת דביר, 2017

שרון גבע, השואה שעת חינוך. מכון מופ"ת, (2017)

מנו מטסלאר, רוד ון דר רול, אנה פרנק בין מילים לתמונות, אור יהודה: כנרת, זמורה ביתן, דביר

Cowan, Paula. Understanding and teaching Holocaust education. Los Angeles Sage Publications, 2017