‏390.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי הפער בעמדות לגבי ילדים בעלי דיסלקציה בין אמהות לאבות?

תוכן עניינים:

הקדמה אישית

מבוא

רקע תיאורטי/  סקירת ספרות

פרק א'- הורות

פרק ב'- אבות

פרק ג'- אמהות

פרק ד'- עמדות

פרק ה'- ליקויי למידה

פרק ו'- דיסלקציה

פרק ז'- מאמר מקשר: הורים לילדים עם דיסלקציה

סיכום הרקע התיאורטי

עבודת שדה

מבוא לעבודת השדה

שיטת המחקר

ריכוז תוצאות "המסכים"

הצגת הממצאים

דיון ומסקנות

סיכום

ביבליוגרפיה

נספחים

סמינריון כמותני + שאלונים + נספחים.

בעבודתי בחרתי לעסוק בעמדות לגבי ילדים בעלי ליקויי למידה בקרב הורים לילדים ליקויי למידה שהם אבות ואמהות, בשנות ה-30 לחייהם.

הנושא שבחרתי לעסוק בו הוא נושא שנחשפתי אליו עוד בילדותי מאחר ואימו עובדת "בשרות הפסיכולוגי", מקום זה עזר לי מאוד במהלך עבודתי ואחר וערכתי את המחקר שאותו התבקשתי לבצע.

תחום זה בעתיד יהיה משמעותי עבורי היות והוא מעניק לי רקע כללי על ילדים בעלי ליקויי למידה שאיתם אני אעסוק במהלך שרותי.

בעבודה זו הרחבתי את הידע שלי בנוגע לתחום בו עוסקת העבודה והן בתחום הטכני של כתיבת עבודת גמר.

הנושא עליו אכתוב בעבודה הוא בדיקת הפער בעמדות לגבי ילדים ליקויי למידה מסוג דיסלקציה בין אבות לבין אמהות, נושא זה הינו מאוד אקטואלי בחברה מאחר והאינטראקציה בין ילד לאב או אם שונים בנקודת מבטם ובתפיסת תפקידם.

            הדיון על הנושא הדן בהבדל בין אמהות לאבות לגבי ילדים בעלי דיסלקציה החל בשנים האחרונות, והינו מאוד פופולארי בקרב שיחות של הורים בשנות השלושים, נושא זה מאוד משמעותי בקרב הורים לילדים עם דיסלקציה.

בעבודה זו אני אחקור האם יש הבדל בין אבות לבין אמהות לגבי עמדות על ילדיהם, לקויי למידה בעלי דיסלקציה, כאשר ההשערה היא שהאמהות יגלו עמדות חיוביות יותר מאבות לילדים בעלי ליקויי למידה.

שאלת המחקר תיבדק באמצעות איסוף נתונים, תיאוריות ומחקרים על עמדות לגבי דיסלקציה, כאשר כלי המחקר יהיה שאלונים. על מנת לחקור שאלה זו אשתמש בשאלון לדיווח עצמי, כאשר אסטרטגית המחקר היא מחקר כמותי.

בחרתי בנושא זה משום שבחברה בימינו גברה המודעות לסייע לשונה, זאת ניתן לראות בכלים שהתפתחו ברבות השנים בכדי לסייע ולהדביק את הפערים בין הילדים הרגילים לבין ילדים ליקויי למידה. במחקר זה אני אדון בסוגיה כיצד נתפסים ילדים בעלי דיסלקציה בחברה, והאם ילד לקויי למידה במשפחה נתפס כחריג מצריך מיקוד שונה ביחס אליו.

בעבודתי אני בודקת אוכלוסיית מחקר המורכבת מאבות ואמהות בשנות ה 30- 40 לחייהם. ראשית, אסביר על תקופת הבגרות בה הם נמצאים. שנית, אסביר מהי הורות ולאחר מכן אפרט את מאפייני כל קבוצה בנפרד.

 המעבר לבגרות:

תקופת הבגרות הצעירה, נמשכת מגיל הבגרות ועד לגיל 40 -45. ניתן לחלקה לתקופות משנה: שנות העשרים, שנות השלושים ותקופת המעבר שלפניהן. בשנים הראשונות של תקופת הבגרות הצעירה נמצא הצעיר בתקופת מעבר, ומשימתו העיקרית היא עדיין להמשיך בעיצוב הזהות ולהשיג עצמאות מההורים. הצעיר בשלב המעבר מנסה לתפוס את מקומו בעולם המבוגרים על בסיס הזהות האישית שנבנתה בתקופת ההתבגרות. בתקופת המעבר הצעירים נעים בין הרצון לעשות את המצופה מהם לבין הדחף להתנסות ולחוות (בר אל ונוימאיר, 1996).

המעבר לשלושים:

בסוף שנות העשרים ובתחילת שנות השלושים נכנס האדם לתקופת מעבר, שבה הוא עורך מאזן אישי, "מה  עשיתי עד כה ומה רצוני לעשות". בתקופה זו האדם מעריך לא רק את מטרותיו הקודמות ואת מעשיו, אלא גם את נישואיו. "מעבר גיל ה-30" מתרחש בדרך כלל בגיל 28 -30, כאשר מתעורר אצל האדם הספק לגבי התבונה בבחירותיו ובהחלטותיו בשנות העשרים לחייו. בגיל זה מתעורר בו כוח פנימי שהוזנח עד כה ומתעקש לבוא לידי ביטוי. זה הזמן של שינוי בחירות ומחויבויות. האדם כאילו אומר לעצמו: "אם אני רוצה לשנות משהו בחיי, עכשיו הוא הזמן לעשות זאת, בטרם יהיה מאוחר מדי". בעקבות זאת הוא מעריך מחדש את בחירותיו והחלטותיו, בתחושה שאם ברצונו לשנותן עתה הוא המועד האחרון. ישנם בני אדם שהמעבר הזה מתנהל אצלם בקלות יחסית, אבל אצל רבים אחרים הוא מלווה במשבר, העלול לעיתים להוביל לגירושין או לשינויים בעבודה ובתחומים אחרים. זוגות הנשואים שנים אחדות בוחנים את חיי הנישואין שלהם ועשויים להגיע תוך כדי כך להחלטות חשובות, כגון תכנון ילד או ארגון מחדש של חיי הנישואין.

  שנות השלושים:

לאחר "מעבר גיל ה-30" אנו יכולים סוף- סוף להתרווח בנחת ב"כורסת" שנות השלושים. החיים נעשים יותר מסודרים, "מרובעים", קבועים ורציונאליים. מביאים ילדים לעולם, רוכשים בית ומתקדמים בסולם העבודה, מעמיקים במחויבויות (למשפחה,לעבודה) ושואפים להתבסס ולהתקדם במקום העבודה. אנו הולכים ומשתחררים מתלותנו בהורים או בחברים שקודם השפיעו יותר על חיינו, וצועדים לקראת עצמאות בוגרת (בר אל ונוימאיר, 1996).

מאפייני ההורות:

הורות היא בראש ובראשונה מקצוע התלוי במידת הסיפוק וההנאה המלווים בעת ביצוע התפקיד. הקשיים שבהם נתקלים הורים בעת ביצוע תפקידם בולטים בגיל ההתבגרות ובדרך כלל מתנגשים בנושאים הקשורים לתלות, עצמאות ולקבלת מרות.  הורות נחשבת ע"י רבים כאחד מביטויי המימוש העצמי של האדם. הן אנשים שאינם חיים במסגרת זוגית פורמלית והן זוגות בני אותו המין מחפשים את הדרך המתאימה להיות הורים.

ישנם ארבעה סגנונות של הורות: סגנון הורות סמכותי: ההורים מציבים סטנדרטים ברורים להתנהגות ילדיהם, והם אסרטיביים אך לא חודרניים או מגבילים. יש להם קני מידה וציפיות והם מצליחים להעבירן בצורה ברורה לילדיהם. הסגנון ההורי הסמכותי כולל את המרכיבים הבאים: מתן חום, קביעת כללים ותמיכה באוטונומיה של ילדיהם. סגנון הורות זה מעודד ביותר אוטונומיה ואינדיבידואציה; סגנון הורות שתלטני: ההורים מבססים את סמכותם על דרשנות ומתן הוראות אך אינם נענים באותה מידה לדורכי ילדיהם. הילד נדרש לציית ולהיענות להורה בשל הסטאטוס שלו כהורה, ואילו ההורים מצפים כי הוראותיהם ימולאו מבלי שיחושו חייבים למתן הסבר; סגנון הורות מתירני: ההורים נענים במידה רבה מאוד לצורכי ילדיהם וממעיטים להציב בפניהם דרישות. לעיתים סגנון הורות זה נובע מקושי ומהימנעות של ההורים לעמוד במשימותיהם ההוריות, כגון התמודדות עם קונפליקטים; סגנון הורות דוחה: ההורים המאמצים לעצמם סגנון זה מזניחים את ילדיהם. ההורים אינם קובעים כללי התנהגות ולא מפקחים על מילוים 

להרגיש טוב כהורים כל הורה מכיר מניסיונו האישי, במיוחד אם הוא הורה לילדים בגיל הרך, את החוויה הנפלאה להרגיש טוב כהורה. כמו בכל מקצוע כך גם בהורות, שהיא אולי המקצוע הקשה מכולם, היכולת לבצע היטב את התפקיד תלויה במידת הסיפוק וההנאה שמלווים את ביצועו. אין ספק שמשימתה הראשונה של ההורות היא לתת לאחרים לטפח צרכים של ילדים. מי שמרגיש מתוסכל בתהליך הנתינה יתקשה להתמיד בו לאורך זמן, ואיכות נתינתו תהיה ירודה. הורה שמאוכזב מיחסו עם בן/בת זוגו או מתוסכל מגורמים סביבתיים יתקשה לפתח יחסים רגועים ומטיבים עם ילדיו. ככל שההורה נינוח יותר בהורותו בטוח יותר בעצמו ורגוע ניתן לשער שיקל עליו להיות הורה טוב יותר לילדיו. מכאן ניתן להסיק שהורה טוב הוא הורה שטוב לו, שצרכיו הרגשיים כאדם בוגר מסופקים. אי אפשר להיות הורים כלאחר יד או כבדרך אגב. כל עוד ההורים משקיעים מעצמם פיזית או רגשית בתחומי חיים אחרים קשה להתפנות להשקעה בהורות. המושג "זמן איכות",מבטא תכופות את הדרך הלא יעילה בה הורים מנסים להתמודד עם רגשות אשמה, הנוצרים עקב רצונם לשלב הורות עם מימוש עצמי. יש הורים שנמצאים בבית שעות ספורות, אבל מצליחים לתת הרבה מעצמם לילדיהם. לעומתם יש הורים שנמצאים בבית רוב היום, אך אינם מצליחים לתת מעצמם ולו במעט לילדיהם. לעיתים, זמן קצר עשוי להספיק לקשר אמיתי בין הורה לבין ילד בעוד שלעיתים גם זמן ארוך לא יועיל, כאשר ההורה אינו יכול להניח בצד את לחצי עבודתו, כשהוא עם ילדו. הצבת גבולות להשקעה בהורות, במיוחד בגיל הרך, הכרחית לשמירת שפיות דעתם של ההורים, ולהבטחת איכות הנתינה הרגשית לילדים. בשלב זה או אחר להורותם, כשמתברר להם שאינם יודעים להציב גבולות להשקעתם, חשים ההורים תחושות קשות בקשר ליחסיהם עם ילדיהם. אכן יש פה פרדוקס. אחד מהפרדוקסים הרבים המלווים את ההורות. התרבות הפסיכולוגית-חינוכית בדורנו ממריצה הורים לשאוף למושלמות בהורות. הורים מודעים לכך שאינם מושלמים, אך רבים מהם שואפים, בכל זאת, לתפקד כמו הורים מושלמים. ההורים מפתחים דימוי נוקשה של הורה אידיאלי, כל יכול-חזק, מבין, סבלן ולא כועס. דימוי זה רחוק מאוד מהמציאות. הדבר העיקרי והחשוב בהורות הוא שטעויות ושגיאות הן בלתי נמנעות. קבלת עובדה זו חיונית להתפתחות בריאה של ילדים ושל הורים. לסיכום, ניתן לראות שהנאה בהורות אפשרית, רצויה ואף חשובה להתפתחות הילד וההורה כאחד. בנוסף ניתן ליהנות בהורות, על אף הקשיים. מודעות לגורמים המקשים עלינו ליהנות בהורות תסייע להתמודד עם קשיים אלה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

בר-אל, צ'; נורמאיר, מ' . מפגשים עם הפסיכולוגיה (מפגש שלישי). אבן יהודה: רכס.

בלגור, ר' .הבהרות והשגות בנושא הדיסלקציה. מגמות , ל"ד (2), 301- 306.