‏290.00 ₪

שאלת המחקר:

כיצד באה לידי ביטוי המהפכה הקובנית?

תוכן עניינים

מבוא

מדוע קובה לא מרדה בספרדים

המאבק לעצמאותה של קובה

הלאומן חוסה מרטי

אכזבת העצמאות ומסקנותיה

אידיאולוגיה של צדק חברתי ומאבק

דפוסי מאבק מהפכניים

שאלת היחסים עם ארה"ב וההכרעה להתנתק ממנה

הנסיון לעצב תודעה חדשה

הקמת מפלגה מהפכנית חדשה וגלגוליה

פרשת אסקלנטה והשתלטות קסטרו על המפלגה המהפכנית

סיכום ומסקנות

ביבליוגרפיה

פידל קסטרו מת בסוף שנת 2016. מהפכות קומוניסטיות התרחשו במדינות רבות. כולן מדינות חקלאיות וטרום מודרניות. כך רוסיה, כך סין, וייטנם, לאוס, קמבודיה, צפון קוריאה, וכך גם קובה. בכך לא היה שום הפתעה מבחינה היסטורית. המשותף לכולן היה, שבכל אחת מהן התקיימה בטרם מהפכה קבוצה מארכסיסטית משכילה ומגובשת, שהפיצה תעמולה, ארגנה כוח צבאי, מבוסס בדרך כלל על מקצת פועלים ועל גרעין של איכרים מגוייסים, לעיתים אף בעל כורחם, הגדירה את מטרות המהפכה כמסע אל הקומוניזם, ניהלה את המערכה הצבאית שהפילה את המשטר הישן והקימה תחתיו משטר חדש. קיומן המאוחר יותר כמהפכות היה מותנה בהפיכתן לאימפריות צבאיות גדולות נוסח רוסיה וסין, או בהסתופפות בצילן המגונן הפוליטי והצבאי של מעצמות כאלה. 

אם נוטלים את שלל הרכיבים הללו, אין ספק שבנסיבות ההיסטוריות הטרום-מהפכניות והמהפכניות, בנסיבות הגיאו-פוליטיות הסביבתיות והבינלאומיות, בנסיבות הפוסט-מהפכניות של התמודדות עם הקמת חברה חדשה, כלכלה חדשה, לאומיות חדשה, מנהיגות עממית ותרבות אזרחית חדשה, היו סיבות טובות ללכת לקומוניזם. 

אולם לא הכל נסיבות. היה כאן ללא ספק שלל הכרעות אישיות הקשורות לקסטרו עצמו. קסטרו היה איש של שררה. איש של פוליטיקה אישית, של כריזמה, של מגע קסם מנהיגותי הפותר את כל הבעיות. חוסה מרטי היה ללא ספק עושה פוליטיקה אחרת. הוא היה מוצא את שביל הזהב בין ריבונות והשפעה אמריקנית. קסטרו לא היה בשל לכך אינטלקטואלית ורוחנית. ההכשרה שלו לא עברה דרך מדריד, פריס, מכסיקו סיטי, קרקס ובעקר ניו-יורק. הוא היה קובני בכל רמ"ח אבריו וש"ס גידיו. ועל כן חשב במושגים קובניים אוטוקטוניים. לא במושגים תרבותיים רחבים יותר. הוא היה איש של פופוליזם וכריזמה, לא איש של מקח וממכר פוליטי, של משא ומתן, של פשרות, של תחרות, של סבלנות, כפי שדורשת דמוקרטיה.

ואולי דוקא בגלל שהיה קובני, הבין קסטרו שהדמוקרטיה באמל"ט הנה חרב פיפיות - יש בה אשלייה אך יש בה גם מלכודת הכובלת את החלשים לטובתם של חזקים מהם, בעלי אינטרסים מקומיים ובינלאומיים, המנצלים את הליברליזם, את החירות האישית וחוקי הגנת הרכוש הפרטי למיניהם, על מנת לרכב על הציבור הלטינו-אמריקני העני ולנצלו. העידו על כך כל מדינות אמל"ט בתקופתו, ועדיין מעידים על כך מדינות אמל"ט היום. אלא שבינתיים השאיר קסטרו את עמו בעוני כבד ומצוקה, במציאות של התקיימות מקומבינות ולא מעבודה, מנסיונות להצילו כביכול ממוראותיו של הליברליזם המקיים בכבוד מעל למליון קובנים מרוצים החיים במיאמי, ומונע עצמו ממליוני קובנים אחרים, רבים מהם בני משפחה של הראשונים, שבודאי היו שמחים לו היה מתאפשר להם בקובה עצמה. 

הפשרות היחידות שהוא עושה לפי שעה הן בתחום הדת, המטבע, היציאה לחו"ל, יבוא ההון, קיום תרבות עממית ואתנית ערנית לא קומוניסטית ואף בתחומי הקולונע הרישמי, שנעשה בשנים האחרונות ביקורתי למשטר. אולם קסטרו איננו מוכן עדיין להתפשר על השיטה עצמה. האמריקנים מצידם, כל עוד הם מחזיקים באמברגו, מקילים עליו מאד משימה זו.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 Gleijeses, Piero . "Cuba and the Cold War". In Melvyn P. Leffler & Odd Arne Westad, eds., The Cambridge History of the Cold War, Volume II: Crises and Détente. Cambridge: Cambridge University Press. pp. 327–348

קובה, תקציר ונתונים סטטיסטיים ספר העובדות על מדינות העולם של הCIA 2015