‏290.00 ₪

עלילת הרומאן ''מומיק'' מתרחשת בשנות החמישים בירושלים, בבית משפחת נוימן המונה זוג הורים ניצולי שואה ובנם - מומיק בן התשע. גרוסמן כתב את הרומאן מזווית הראייה של מומיק, ובכך מאפשר לקוראים הצצה אל חוויית ילדותו כבן לניצולי שואה. דרך צורת כתיבה זו, נחשפת השפעת השואה על דפוסי המחשבה, הרגש והתנהגותו של מומיק, צבר יליד הארץ. הטראומה ששבה לטלטל אותו אינה מתרחשת ''שם'', בתוך גדרות התיל של מחנות הריכוז, אלא ב-"כאן ועכשיו'' של החברה הישראלית. באמצעות סיפורו של מומיק אנו נפגשים למעשה עם חווייתה של שכבה דורית המורכבת מבניהם ובנותיהם של ניצולים, המוגדרת כ-''דור שני''.

המושג ''דור שני'' מכיל בתוכו את ההכרה בהשפעות המתמשכות של השואה הרבה מעבר לזמן ולמקום שבהם התרחשה. גם הילדים והילדות אשר נולדו בארץ ולא חוו מעולם את זוועות השואה סובלים מנוכחות הטראומה בחייהם. המכנה המשותף לכל הספרות הפסיכולוגית העוסקת בדור שני היא הקביעה כי קיים דמיון ניכר בדפוסי ההתנהגות, הרגש והמחשבה של בני דור זה, וכי קשיי ההסתגלות מהם הם סובלים נובעים מדינאמיקת היחסים בין הניצולים לילדיהם.

דינאמיקה בעייתית זו נחשפת במלוא עוצמתה בעלילת הרומאן "מומיק". הוריו של מומיק בחרו להשתיק ולהדחיק את סיפורם הנורא מתקופת השואה, והם לא מספרים לו דבר על משפחתו וקורותיה בתקופת המלחמה. אך למרות שתיקתם, מחלחלת הטראומה אל מומיק בדרכים שאינן מילוליות, ומשפיעה על חייו. גרוסמן מתאר את הקושי של מומיק לגדול בבית שסוד נורא ואפל חי ונושם בו, סוד שמסייט את חיי הוריו, ולא פוסק מלהפחיד אותם עד כדי אימה. הסוד לופת את מומיק ואינו מרפה ממנו עד שנהפך לעיסוקו האובססיבי העיקרי. את עלילת הרומאן מושכים שני כוחות מנוגדים הנובעים מהדינאמיקה שבין ההורים למומיק: מצד אחד ההדחקה וההשתקה של ההורים, ומנגד שאיפתו של מומיק לדעת את הסוד. הוא עושה ככל שביכולתו על מנת לגלות את פרטי העבר של משפחתו, לחשוף את זהותה של החיה הנאצית ולשרטט בפרטי פרטים את מפת "ארץ שם". המתח בין שני כוחות אילו הוא המניע את העלילה.

הבחירה בטקטיקת ההשתקה וההדחקה לא הייתה בחירה פרטית ייחודית להוריו של מומיק, אלא מוכרת כהתנהגות רבים מניצולי השואה באותם ימים. יש להבין בחירה זו על רקע התקופה שבה מתרחשת העלילה - שנות החמישים, שנים בהן החברה הישראלית הייתה עסוקה בהגדרתה העצמית. בעשורים ראשוניים אלו לקום המדינה התעצבה דמותו המיתולוגית והבדויה של ה''צבר'' - היהודי החדש, שעומד בניגוד מוחלט ליהודי הגלותי. הישראלי הצבר לוחם על כבודו, עצמאותו וחירותו, הוא בעל גוף חסון ושרירי, הוא חזק וזקוף גו. חשוב להבין כי הציונות הגדירה עצמה כבר מראשית דרכה באמצעות אידיאולוגיית שלילת הגולה. כהמשך ישיר של אידיאולוגיה זו, ראתה החברה הישראלית בשנות החמישים את ניצולי השואה כנציגיה של יהדות הגלותית הזו, המאופיינת כפסיבית ואנטי הרואית. ''אנחנו לא נהיה 'אבק אדם' ההולך 'כצאן לטבח'" - הכריזה החברה הישראלית. בכך דבקה סטיגמה שלילית בניצולי השואה, וסיפורם הפך לסיפור מביש. הסיפורים מ''שם'' לא התאימו לאתוס הציוני ולא היה ניתן לגשר בינם לבין סיפורי הצבר המתהווים. הניצולים התביישו לספר את סיפורם והעדיפו לשתוק, והוותיקים העדיפו לא לשאול. ההשתקה וההדחקה, אם כך, לא היו רק מנגנון הגנה פסיכולוגי הישרדותי של הניצולים מפני הזיכרון הנורא, אלא אף ביטוי לאינטרסים פוליטיים ואידיאולוגיים של החברה הישראלית באותם ימים.

התייחסות זו אל הסיפורים הפרטיים של הניצולים לא דומה להתייחסות הלאומית אל השואה. זכר השואה הפך לחלק ממיתוס הקמת המדינה: כבר בשנות הארבעים נחקק חוק הממסד יום זיכרון ומאוחר יותר נחתם הסכם השילומים עם גרמניה. למרות כל זאת הציבור הישראלי לא היה קשוב לסיפורים האישיים של הניצולים אלא רק לסיפור הקולקטיבי.

ביטוי להלכי הרוח של אותה תקופה נשזר לכל אורכו של הרומאן. בעזרת המושגים הצבריים המוטבעים בתודעתו של מומיק הוא מנסה להבין עולם מושגים שונה בתכלית, עולם של חולשה וקורבנות. הניגוד הקשה והבלתי אפשרי בין שני העולמות עולה במלוא עוצמתו במסע התודעתי שמנהל מומיק, מסע לגילוי האמת על משפחתו, ואולי גם על עצמו.

מצגת על דור שני לשואה- רפרט פאוורפוינט מקצועי רפרנט כ-20 שקפים- 99 ש"ח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית מקורות אקדמיים תקניים)

כהן נ'. משפטים ומילים, הוצאת משכל  (2023)

אמיר קלוגמן, גוף פוגש שפה: קריאה פסיכואנליטית בסיפוריו של דויד גרוסמן. הוצאת רסלינג, תל אביב (2022)

איריס מילנר- ''קרעי עבר – ביוגרפיה, זהות וזיכרון בסיפורת הדור השני", המכון לחקר הציונות וישראל ע''ש חיים ויצמן, אוניברסיטת תל אביב, הוצאת עם עובד.

חנה נוה- "נוסעים ונוסעות - סיפורי מסע בסיפורת העברית החדשה", משרד הביטחון - ההוצאה לאור.