‏190.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי עמנואל קאנט "הצו הקטגורי"?

תוכן עניינים

מבוא.

עמנואל קאנט.

"הצו הקטגורי". 

"חוק הטבע". 

"האוטונומיה". 

"האדם כתכלית". 

"ממלכת התכליות". 

הביקורת על הצו הקטגורי. 

הציווי המוחלט- האמפיריטיב הקטגורי. 

יחסיות המוסר. 

דיון ביקורתי הניהליזם.. 

חירות:. 

ג'ון סטיוארט מיל. 

ביבליוגרפיה. 

בספרו "הנחות יסוד למטפיזיקה של המידות", פותח עמנואל קאנט במשפט "לא יצוין דבר בעולם וגם לא מחוץ לעולם שיוכל להיחשב לטוב בלא הגבלה, אלא הרצון הטוב בלבד". בעוד שאריסטו זיהה את המהות עם התכלית, הרי שקאנט בוחן את המעשה על פי המניע. אם כוונת עושה המעשה טובה, אזי, אין משמעות לתוצאה. קאנט אדיש לתוצאת המעשה בשיפוט המוסרי שלו. גם מעשה שתוצאותיו חיוביות אבל לא נעשה מתוך כוונה טובה לא יחשב למוסרי. היסוד המרכזי בתיאוריה של קאנט הוא הכוונה. רק עושה המעשה יכול לרדת לעומק כוונתה ולמניעים, ולכן רק עושה המעשה יכול לשפוט. הרצון הטוב הוא הבסיס לכל התורה של קאנט. הוא הדבר היחידי הטוב כשלעצמו.

הצו הקטיגורי הוא המושג המרכזי סביבו נסובה האתיקה של קאנט, והוא דורש מהאדם ליצור אוניברסליזציה של פעולותיו, לשפוט אותן כאילו היה שופט חוק כללי.

החוק עצמו, כפי שניסחו לראשונה קאנט, הוא:

"עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי"

כלומר, הצו דורש שהעקרון שנובע מפעולת האדם יהיה עקרון מנחה לכל אדם.

על פי הצו, חוקי המוסר שאני חי על פיהם צריכים להיות מסוגלים להיות אוניברסליים. חוקים שאותם אני יכול לרצות שכל בני האדם יאמצו. דוגמה: אסור להפר הבטחות כי "הפרת הבטחה" אינה יכולה לההפך לחוק כללי. לטענת קאנט לא ניתן לרצות את הפעולה "הפרת הבטחה" בו זמנית עם רציית הפיכת הפעולה לחוק כללי "מותר להפר הבטחות" כי במקרה כזה משתנה הגדרת ההבטחה מ"דבר שצריך לקיים" ל"דבר שניתן לקיים או לא לקיים" וכך מאבד המושג "להפר" מתוכנו ומתגלה הסתירה. מתוך הסתירה הפורמלית בין הכלל המעשי לחוק הכללי יקבע קאנט כי חובה עלינו לקיים הבטחות.

יש לשים לב שזהו קריטריון צורני בלבד כלומר, איננו מטיל שום הגבלה על התוכן של אותו מוסר וקאנט היה מודע לכך. קאנט ראה והסביר, שצורניות גרידא מובילה בעצם לניהיליזם מוסרי כי כל עקרון לא משנה כמה הוא רע ואכזרי אפשר לנסח בצורה כזאת שיהיה עקבי כחוק כללי ויתאים לצו. כדי למנוע ניהיליזם זה, הוסיף קאנט טיעון בדבר היותו של כל ייצור בעל תבונה בניסוחים אחרים, כל "יש רציונלי" תכלית כשלעצמו ולכן תכלית מוחלטת. באמצעות ההכנסה המפורשת הזאת של תוכן לחוק הציווי הקטגורי, הצליח קאנט להציל את תורת המידות שלו מניהיליזם מוסרי שמקבל כל תורת מוסר שהיא, בתנאי שהיא עקבית. מלומדים ופילוסופים רבים ביקרו את קאנט על התוספת הזאת וטענו שהיא מנוגדת לחלוטין לכל המטאפיזיקה והאתיקה שפיתח. הפילוסופים שבאו אחריו כדוגמת הגל ואחר כך היידגר הסירו את העקרון התוכני של "האדם כתכלית", והשאירו מתורתו רק את כלל הצורני, אותו הם מילאו בתוכן שהתיישב עם תפיסתם הפילוסופית הרחבה. במקרה של הגל הייתה זו התפיסה הדיאלקטית בדבר "רוח הזמן" ובמקרה של היידגר, הניסיון של האדם "להשתלב" במציאות ולהשפיע עליה ולא רק להגדירה ולנתחה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

סטיבנסון, "משמעותם הריגושית של מונחי האתיקה"

אדמס, א ודייסון, ר"ו. חמישים הוגים פוליטיים: מאפלטון עד רולס. תל אביב : רסלינג.

הובס, ת. לוויתן. ירושלים : מאגנס.