‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי תורת האולטרה וירס בדיני חברות?

תוכן עניינים

מבוא

המושג אולטרה וירס

החברה, האורגן, וצד ג'

הגנה על צדדים שלישיים

אחריות החברה והאורגן

צדדים שלישיים "חזקים" וצדדים שלישיים "חלשים"

דוקטרינות בדיני תאגידים

אולטרא וירס וחריגה מסמכות

ההיררכיה של החברה

התפיסה החוזית של החברה

התפיסה הריאלית של החברה

שליחות נחזית (Apparent Authority)

שליחות מכוח התנהגות

שליחות נלווית

שימוש בכללי הניהול הפנימי

סוגיית ידיעתו של צד ג'

הרחבת ההגנה על צד ג'

אחריות שילוחית ותורת האורגנים

התשתית הנורמטיבית

הצד הנהנה מיחסי השליחות הוא הצד הנושא בעלויותיהם

כלכלה ומשפט

שיקולים של "כיס עמוק"

שיקולים של מונע הנזק הזול ביותר

סיכום

ביבליוגרפיה

על-פי העיקרון של האישיות המשפטית הנפרדת, כאשר פועל האורגן בשמה של החברה – הרי שזה מזכה ומחייב את החברה בפעולותיו, כך שהחברה היא הנהנית מן הזכויות הקמות מכוח אותן הפעולות, וכן, היא המתחייבת בחובות המשפטיות הנובעות מהן. עם זאת, לעיקרון כללי זה קיימים חריגים, הנובעים הן מייחודה של האישיות המשפטית של החברה (לרבות הבעיות הנובעות מהחלת כללים משפטיים אשר התפתחו ביחס לפרטים טבעיים – גם על חברות מסחריות); והן ממטרות המדיניות של הדין, המבקשות לחסום את הפרט מלהסתתר מאחורי מסך ההתאגדות על מנת לבצע עבירות פליליות, או על מנת לבצע עוולות נזיקיות. השאלה הנורמטיבית היא, כיצד יש לעצב את מערך ההתחייבויות והזכויות ההדדיות בין הצדדים ל"משולש היחסים" המתואר? כפי שיתברר מייד, התשובה לשאלה זו הינה נגזרת ישירה של התפישה השלטת ביחס למהותה של האישיות המשפטית של החברה[1].

חריגה מסמכות (בלטינית: ultra vires, מעבר לסמכות) היא מושג משפטי שמתייחס לפעולה של מי שניתנה לו סמכות מסוימת, אך פעולתו זו חורגת מגבולות סמכותו, ולכן בטלה.

המונח משמש במשפט מנהלי ובמשפט חוקתי, בעת ביקורת שיפוטית על פעולתה של רשות, לתיאור פעולה החורגת מהסמכות שניתנה לרשות. דוגמה לכך היא התקנת חקיקת משנה החורגת מהסמכות שניתנה בחוק לפעולה זו.

בדיני תאגידים משמש המושג אולטרה וירס לתיאור פעולה החורגת מסמכותה של חברה בהתאם לתקנון ההתאגדות שלה או לתזכיר (בחברות ותיקות שנוסדו לפני 1.2.2000). בעבר נחשבה פעולה כזו לבטלה, אך בשנת 1981 תוקנה פקודת החברות, וחברה אחראית גם לפעולה שנעשתה על ידי עובדיה תוך חריגה מסמכותם. כיום מוסדר נושא זה בסעיף 56(א) לחוק החברות, התשמ"ט-1999, אשר קובע:

"פעולה שנעשתה בעבור חברה בחריגה ממטרות החברה, או שנעשתה בלא הרשאה או בחריגה מן ההרשאה, אין לה תוקף כלפי החברה, אלא אם כן אישרה החברה את הפעולה בדרכים הקבועות בסעיף קטן (ב), או אם הצד שכלפיו נעשתה הפעולה לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה או על העדר ההרשאה."

מטרת התיקון הייתה למנוע פגיעה בצדדים שלישיים אשר אינם מודעים לחריגה, ועלולים להיפגע. בדיונים בבית המשפט, במקרים של פגיעה בצד שלישי, עולה לעיתים לדיון השאלה אם ןעד כמה היה על הצד השלשי לברר את סמכותה של החברה לבצע את הפעולה[2].

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

אסף אקשטיין, "הדירקטוריון – פרופיל: תאוריה, ראיות ומדיניות" "  משפטים גליון נ(2), האונ' העברית ירושלים, (2020)

עידו באום, אהוד  גינדס ודלית גפני "שיקום או פירוק? המאפיינים של הליכי חדלות פירעון תאגידיים בישראל" משפטים נא 525 (2021).

 161 (,.ed 4th ,London) Law Company Modern of Principles - Gower, .L.C.B 

Riche .v .Co Carriage Ashbury