‏290.00 ₪

שאלות המחקר

כיצד באה לידי ביטוי השתלת איברים מקטינים?

מה יחס המשפט וההלכה להשתלת איברים מקטינים? 

תוכן עניינים

מבוא. 

שאלת המחקר. 

תרומת איברים והשתלות איברים

היבטים מוסריים בנושא השתלת איברים

השתלת איברים מקטינים

"הסכמה מדעת" להשתלה מקטין

הלכה בנוגע להשתלת איברים של קטינים.

השתלת מח עצם.

השתלות מח עצם בישראל. 

פס"ד היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני

משפט משווה

סיכום..

ביבליוגרפיה

בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות,  נקבע כי ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים.אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום-מגוריו, והסמכות לייצגו. בהתאם לכך, מן הראוי שכל       

תרומת האיברים של הקטין יכולים להציל את חיי הזקוק להשתלה, הרי מות החולה עלול לפגוע בהם, רגשית ומעשית, בצורה הרבה יותר קשה מאשר לקיחת האיבר מגופם.

על פי העקרונות המנחים בנוגע להשתלת איברים, המליץ ארגון הבריאות העולמי שלא להשתמש באיברים של קטינים בעודם בחיים, אלא אם כן מדובר במקרה במיוחד. יחד עם זאת, עניין השתלות מוח העצם שנלקח מגופו של קטין, לא מהווה בעיה מוסרית, באישור והסכמה מלאה של הוריהם. מכיוון שמוח העצם הינו רקמה המתחדשת, ותרומה כזו איננה מסכנת את התורם, ישנה גמישות יחסית בעניין זה מצד בית המשפט[1].

בכל הנוגע לתרומת איברים מגופו של הקטין במדינת ישראל, על פי חוק השתלת אברים, נטילת אבר מגופו של קטין או של חסוי, בחייו, לשם השתלתו באחר, תיעשה בהתאם להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, בבקשה שתוגש לבית משפט לענייני משפחה. בית המשפט לענייני משפחה לא יחליט בעניין, אלא לאחר שקיבל את חוות דעתה של ועדת ההערכה המרכזית.

 מבחינה משפטית, חל איסור להשתיל איברים לאחר שנלקחו מגופו של קטין חי, אלא רק בהסכמתו המפורשת, על כן אין אפשרות לקחת איברים מפסול-דין לצורך השתלתה בגופו של אדם אחר, מכיוון שפסול דין איננו מסוגל לתת הסכמה. במקרה זה, גם ההסכמה של האפוטרופוס של הקטין איננה יכולה להועיל, אלא אם כן משוכנע בית המשפט כי ללא הוצאת האיבר ייפגע שלומו של נותן האיבר להשתלה. על בית המשפט להשתכנע, שאמנם טובתו של החסוי היא ברורה וממשית, כשהדגש הוא על טובת הקטין, ולא על טובת מקבל התרומה, ולצורך זה קיימים מספר מבחנים, שהוצעו על ידי בית המשפט העליון. בית המשפט יאשר תרומת מוח-עצם מקטין לצורך הצלת אדם אחר, רק אם דבר זה הוא גם לטובת הקטין התורם, כלומר, שמבחינה פסיכולוגית ישרת הדבר את התורם. בכל הנוגע לאיברים, נדיר כי בית המשפט מאשר מקרים אלה.

עבודה זו תעסוק בסוגיות המשפטיות והלכתיות בעניין השתלות איברים מקטין ותציג את כל הרבדים הקיימים בנושא מורכב זה.

השתלת איברים היא פעולה כירורגית שבה נכשל איבר או שמדובר על איבר פגום בגוף האדם המוסר, המוחלף על ידי אחד חדש. האיברים והרקמות המושתלים עשוי לבוא משלושה מקורות:

1. הומו-לוגיים (השתלת רקמות, אשר מועברות בין אתרים על אותו הגוף, של אותו הגוף).
2. תורם חיי (בפעולה זאת נלקחת רקמה מתורם חי אשר ברקמותיו יש התאמה למקבל התרומה).
3. פגר (כאשר איברים נלקחים מאדם שנפטר לאחרונה ואביריו עוד ניתנים לשימוש רפואי).

על פי ה– World Health Organization הביקוש לאיברים עולה מידי שנה בכול הארצות בעולם (WHO)[2]. במקומות רבים בעולם צריך לחכות לתרומת איבר במשך שנים רבות. אחת הדרכים לשפר את המצב היא שתורמים יוודאו שמשפחותיהם יודעים ומבינים את רצונותיהם,                        

איבר. למרות שחולים עם אי ספיקת כליות סופנית ניתן לטפל בהם גם באמצעות טיפולים שונים, אך השתלת כליות היא הטיפול הטוב ביותר והמשפר ביותר את איכות החיים של אותם מטופלים.

במהלך ה- 50 שנה האחרונות הפכו השתלות איברים להצלחה בכול רחבי העולם. עם זאת ישנם הבדלים בין המדינות בגישות לגבי השתלת איברים, ברמת הבטיחות, באיכות ויעילות התרומה. תרומת איברים והשתלת איברים הצילה חיים רבים של חולים במחלות סופניות.  עצרת הבריאות העולמית אישרה כמה עקרונות מנחים לגבי תרומת איברים מרצון, העדפת תרומה מגופה מאשר אדם חיי והעדפה שתהיה קרבה גנטית מאשר אדם זר.

מספר רב של אנשים מתים בכל שנה עקב המיעוט לתרום איברים.

המצב הלגאלי בישראל כיום הוא איברים להשתלה יכול שיילקחו בנתיחה מגווייה ויכול שייתרמו על-ידי אדם חי. סעיף 6 לחוק האנטומיה והפתולוגיה, תשי"ג הורה בנוסחו המקורי, לכך, כי הניתוח משמש למטרה האמורה. הוראה זו העניקה למקצוע הרפואי שיקול-דעת בלעדי ליטול איברים מגווייה לשם השתלתם באדם לצורך ריפויו. לפי לשון החוק, היה מותר לבצע נתיחת גווייה כאמור מבלי לייחס משקל כלשהו למשאלות-ליבם בנדון של הנפטר ובני-משפחתו. קביעה סטטוטורית מרחיקת-לכת זו היוותה במשך שנים מוקד לוויכוח ציבורי נוקב. דווקא חוגים דתיים - ולא חסידי האידיאולוגיה של חירות אישית והגדרה עצמית - הרימו את נס הביקורת וקראו לרפורמה חקיקתית^. מאמציהם הפוליטיים נשאו פרי , עת חוקקה הכנסת שינויים משמעותיים בחוק האנטומיה והפתולוגיה. החוק המתוקן מטיל שורה של מגבלות וסייגים - גורפים יתר על המידה, לדעת הקהילה הרפואית - על נטילת איברים מגווייה לצורך השתלה. תרומת איברים יכולה להתקבל מאדם במוות מוחי רק לאחר קבלת הסכמה מקרובי משפחתו מדרגה ראשונה, אפילו אם האדם חתם על כרטיס תרומת איברים בחייו. חשוב לציין כי רק קטין אשר הגיע לגיל 17 יכול לחתום על כרטיס אד"י.

אחוז התרומות ממועמדים במצב מוות מוחי, המתאימים כתורמים עומד על 45% באופן קבוע במהלך העשור האחרון. כיום רק כ – 10% מאוכלוסיית ישראל רשומים כתורמים ומחזיקים בכרטיס אדי.  היו 864 מטופלים אשר חיכו לתרומת איברים. אך רק 221 קיבלו תרומה של איברים מתורם שנפטר. 643 יתר החולים שלא זכו לתרומות, היו צריכים להיות בחסדי הרפואה ולהמתין לעיתים לחינם.

עמותת אדי מציגה נתונים של אחוזי התפקדות בעולם המערבי שעומדים על בין 25-30% בעוד בישראל המספרים מדשדשים בין 10-5% מסך האוכלוסין. כאשר ברורה רמת החשיבות של כרטיס מסוג זה אחוזים מסוג זה מהווים בעיתיות מסוימת. ישנה גם ועדה שדנה בתרומת איברים מאדם חי, שמותרת רק על-ידי אדם בעל קרבה משפחתית, או קרבה רגשית, אך מחייבת פרוצדורה שמטרתה לוודא כי התורם המיועד הציע את עצמו מרצונו החופשי. מלבד הועדות השונות קמה ועדות הלסינקי לאישור ניסויים רפואיים בבני אדם.

מצגת על השתלת איברים רפרט פאוורפוינט מקצועי רפרנט כ-20 שקפים- 99 ש"ח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ערן דולב ההיסטוריה של הרפואה בישראל, אלונקה על גב גמל, תל אביב: מערכות והוצאת מודן, 2017.

א' פרנקל, "פסולי דין כ'תורמי איברים'" משפטים ג  238.

עמוס שפירא, "הסכמה מדעת" לטיפול רפואי - הדין המצוי והרצוי, עיוני משפט יד 225, תשמ"ד

World Health Organization. – WHO Guiding Principles on Human Cell, Tissue and Organ Transplantation. Transplant Journal of Australasia. Volume 19 (2).

Frost P.J, Leadbeatter S, Wise M. P. ( November) – Organ Donation. BMJ, 341, 1097 – 1101