‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי משפט עברי והלכה יישום בעניינים מדיניים?

תוכן עניינים

א. הקדמה. ב. נגישות עקרונית: 1. משפט נוהג - סמכות ושפיטות נורמטיבית; 2. הלכה; 3. סוגיות מדיניות וההלכה. ג. נגישות מוסדית: 1. משפט נוהג - שפיטות מוסדית; 2. סוגיות מדיניות וההלכה; 3. סיכום. ד. נגישות מעשית: 1. ההעדר הנורמטיבי; 2. יצירה שיפוטית - האפשרויות התיאורתיות; 3. יצירה שיפוטית - הקשיים המעשיים. ה. סיכום.

המאמץ המדיני של מדינת ישראל להשלמה עם שכנותיה משמש מאורע מפעיל וקטליזטור של חשיבה דתית, הבאה לידי ביטוי במישורים שונים - פוליטיים, הגותיים ונורמטיביים.[1] במסגרת זו נשמעות בשנים האחרונות עמדות תורניות בנושאים מדיניים מובהקים מפיהם של מורי הלכה מזרמים שונים.[2][3] עמדות אלו לובשות צורות מגוונות בז'אנר (פסק הלכה פורמלי, הבעת עמדה פולמוסית, מאמר אנליטי, וכדומה), בדרך הפרסום (פומבי או לעיני השואל), במידת הקונקרטיות של ההכרעה (הוראה כיצד לנהוג במצב ספציפי קיים או צפוי, או הוראה כללית ביחס לנושא העומד במחלוקת ציבורית), ובפרמטרים נוספים. האוזן התרגלה לשמוע ש"גדול דור" או "רבנים מתנחלים" או "מועצת חכמים" פוסקים פסוק מדיני השואב את כוחו ממעמדם הדתי. התופעה של מנהיג דתי הקובע הנחיה בנושאים מדיניים לציבור הנוהה אחריו מתקבלת על-ידינו כדבר מובן, עניינו של מאמר זה מצומצם לבחינתה של אחת מדרכי הביטוי של מנהיגים דתיים בנושאים מדיניים - פסק ההלכה. אף שהפסק הוא דרך ההבעה הדתית הנחרצת ביותר, רבנים שונים אינם מהססים לפסוק גם בסוגיות מדיניות מובהקות, כגון היחס להסכמי שלום; שאלות הנוגעות למסירת שטחי ארץ-ישראל לזרים, למלחמה ושלום, לריבונות ולעניינים שונים של מדיניות חוץ וביטחון. מסתבר שרבנים אלו מניחים שיש לגיטימיות פנים-הלכתית לפסיקה בנושאים מדיניים, תוקפה של הנחה זו ראוי לבדיקה.

[1] . ההבחנה בין מישורים אלו אינה פשוטה ואולי אף אינה אפשרית.  למשל יצחק אנגלרד,

"הבעיה ההלכתית של מסירת שטחים מארץ-ישראל: משפט ואידיאולוגיה", הפרקליט מא (תשנ"ד) 13.

[2]

[3] . כך, למשל, המחלוקת שבין הרב עובדיה יוסף לרב שאול ישראלי בעניין מסירת שטחי ארץ-ישראל

במסגרת התהליך המדיני זכתה להד ציבורי רב.  עובדיה יוסף, "מסירת שטחים מארץ-ישראל במקום פיקוח נפש", תחומין י (תשמ"ט) 34; שאול ישראלי, "מסירת שטחים מא"י במקום פיקוח נפש", תחומין י (תשמ"ט) 48.

לאחרונה פורסמה בעיתונות מודעה בתשלום שכותרתה "דעת תורה מגדולי הרבנים הגאונים שליט"א בעניין מסירת שטחים מארץ-ישראל לנכרים", ובה, בין היתר, נקבע: "התורה שהיא 'תורת חיים', נותנת תשובה לכל שאלה בחיי יום יום, ובוודאי בשאלה כה חשובה ועקרונית הנוגעת למיליוני יהודים כ"י. ישנו פסק-דין ברור בשולחן ערוך, המאיר לנו את הדרך איך צריך להתנהג עפ"י התורה, ופסק-הדין הוא שאסור בשום אופן להעביר חלקים מארץ-ישראל לנכרים, כנ"ל". בשולי הדברים מופיעה רשימה של למעלה ממאתים רבנים, שעל-פי לשון המודעה "חתמו על פסק ההלכה 'פיקוח נפש של מיליוני יהודים בארץ הקודש'", ובהם רבנים ראשיים של מדינת ישראל, חברים במועצת הרבנות הראשית לישראל, רבנים של ערים, יישובים, שכונות ועוד.  למשל הארץ. למקרא המודעה מתעוררים ספקות: ראשית, האם מדובר בעמדה נורמטיבית מחייבת (פסק הלכה) או, כפי שעולה מכותרת המודעה, בהנחיה תורנית של מנהיגי הציבור שאיננה עולה כדי קביעה נורמטיבית - "דעת תורה" (לפירוש המונח   28 להלן)? שנית, אם כוונת החותמים היא לקבוע נורמה משפטית, האם זו נורמה בעלת אופי שיפוטי או בעלת אופי חקיקתי? אם המודעה קובעת פסק-דין - את מי הוא מחייב? האם כל קורא עיתון הוא צד לפסיקה או שמא רק מי שקיבל על עצמו את הסמכות של הרבנים החתומים או למצער רק מי שביקש את פסק-הדין מאותם רבנים? מנגד, אם המודעה קובעת תוצר חקיקתי - מהו מקור הסמכות והיקף הסמכות של כל אחד מהחתומים כמחוקק והאם סמכותם חלה גם על הנושא הנדון? שאלות אלו ואחרות מקשות על הערכה של משמעותה המשפטית של המודעה. אכן, קיימת עמימות יחסית בשאלות חשובות הנוגעות לתיאוריה של ההלכה ולסוציולוגיה שלה, כגון: מהו מקור הסמכות של רב? מהו היקף סמכותו? האם סמכותו מוגבלת לשאלות המועלות לפניו או לאו את מי פסיקתו מחייבת?