‏390.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי איסורי פרסום לשון הרע בחקיקה הישראלית וחוק איסור לשון הרע?

תוכן עניינים

מבוא

 פרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיות

פרסום לשון הרע והעוולות שבפקודת הנזיקין

פיצויים

פרסום לשון הרע ואיסורי הפרסום שבחוק העונשין

תחולת הגנות חוק איסור לשון הרע על עוולות ועבירות בחוקים אחרים

סיכום

ביבליוגרפיה 

חוק איסור לשון הרע אינו החוק היחיד המטיל סנקציה בגין מעשה של פרסום. בחוק הישראלי מצויות הוראות נוספות המטילות סנקציות פליליות ואזרחיות בגין מעשי פרסום. במקרים רבים קיימת חפיפה בין האיסורים שבחוק איסור לשון הרע לבין האיסורים שמחוץ לחוק.

אולם כתוצאה מההבדלים שבין האיסורים השונים יהיו גם מעשים האסורים על פי חוק איסור לשון הרע ואינם אסורים על פי חוק אחר ולהיפך. במסגרת חיבור זה, העוסק באיסורים שבחוק איסור לשון הרע, לא נוכל אמנם לסקור באופן ממצה את איסורי הפרסום שמחוץ לחוק איסור לשון הרע, אולם גם לא נוכל שלא להתייחס אליהם, שכן חוק איסור לשון הרע אינו קיים בחלל ריק והבנתו המלאה אינה אפשרית מבלי לבחון אותו בהקשר החקיקתי הרחב שבו הוא מצוי.

לצד האינטרס שבהגנה על השם הטוב קיים אינטרס קרוב והוא האינטרס שבהגנה על פרטיותו של אדם. בין שני סוגי האינטרסים קיימת קירבה רבה אך אין ביניהם זהות. במקרים שבהם נפגע האינטרס שבהגנה על הפרטיות בלי שייפגע האינטרס שבהגנה על השם הטוב, לא תקום לנפגע עילה על פי חוק איסור לשון הרע, ולשם הגנה על זכויותיו הוא יהיה זקוק לעילה על פי חוק אחר. הפגיעה בפרטיות לא הוכרה בעבר כעילה משפטית עצמאית[1], ולפיכך נדרש המחוקק להסדיר עניין זה ולחוקק את חוק הגנת הפרטיות, . חוק זה מהווה מעין תאום לחוק איסור לשון הרע ובין שני החוקים קיימת קירבה רבה[3]. פרסומים רבים ייאסרו מכוחם של שני החוקים הללו, כשלצד החפיפה קיימים גם פרסומים המוגבלים רק לפי אחד משני החוקים.

ההבדל הגדול בין חוק הגנת הפרטיות לבין חוק איסור לשון הרע נוגע למהות האיסור שבשני החוקים. סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות מונה 11 איסורים, המוגדרים כולם כפגיעה בפרטיות. חלק מהאיסורים הללו אינו כרוך כלל בפרסום[4], וחלקם האחר מהווה איסורי פרסום מפורשים, כשאת איסורי הפרסום הללו ניתן למיין לפרסומים הפוגעים בפרטיותו של אדם (במובן הצר של המונח) ולפרסומים שנעשו תוך שימוש במידע שהושג באמצעות חדירה לפרטיות, בין אם תוכנם של הפרסומים הללו פוגע בפרטיותו של אדם ובין אם לאו. פרסומים האסורים על פי כל אחד משני הסוגים של איסור פרסום שבחוק הגנת הפרטיות, עשויים להיות אסורים גם על פי חוק איסור לשון הרע, אולם נקודת ההשקה החשובה בין שני החוקים נוגעת לפרסומים שתוכנם פוגע בפרטיות (במובן הצר של המונח)[5] ובעיקר פרסומים "של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד"

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

א' ויתקון, "הרהורים וכמה זכרונות נעורים על חופש העיתונות" זכויות אזרח בישראל – קובץ מאמרים לכבוד חיים ה' כהן 153, 161,

מ' נגבי, חופש העיתונות בישראל – ערכים בראי המשפט 1‑6.

פ' להב, "על חופש הביטוי בפסיקת בית-המשפט העליון" משפטים ז 374, 377‑379;

מ' קרמניצר, "חופש הביטוי" זכויות אדם בישראל – קובץ מאמרים לזכרו של חמן שלח 48, 51‑56.

א' בנדור, "חופש לשון הרע" משפטים כ 561, 571‑574.

ד' מור, "פקודת הנזיקין בראי ארבעים שנות פסיקה", הפרקליט לט 344, 381‑382.

בססשפט