‏290.00 ₪

שאלת המחקר:

כיצד באה לידי ביטוי הזכות למות בכבוד?

ראשי פרקים:

מבוא

א. היקף הבעיות 

ב. זכויות מנוגדות 

1. החולה 

2. המשפחה

3. הרופא

4. המערכת החברתית

ג. תשובות חוץ-ממסדיות

ד. התשובות המשפטיות שניתנו לבעיות שהוזכרו

1. בחקיקה

2. בפסיקה

ה. ועדת שטיינברג

ו. סיכום

בבליוגרפיה

בקול תרועה חוקקה הכנסת לספר החוקים שלנו חוק הקרוי : "חוק החולה הנוטה למות" = תשס"ו".

חוק זה בא על רקע ויכוחים ודיונים לרבות מספר תקדימים משפטיים על ידי בית המשפט. קובע כי חולה במצב סופני יכול לבקש להמנע מלתת לו טיפול רפואי כל שהוא. על מנת שחייו יסתיימו בלא סבל מתמשך או החייאה, כאשר הוא במצב סופני[1].

החוק קובע, כי רק כאשר אדם מביע רצונו בברור במובן זה, ימנעו מטיפול רפואי.

בכל מקרה אחר שאין בו הבעת רצון שכזו ימשך הטיפול הרפואי כסידרו.

החוק קובע כי חולה הנוטה למות הוא אדם הסובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא ותוחלת חייו, אף אם ינתן לו טיפול רפואי אינה עולה על שישה חודשים.

קביעה שכזאת תעשה על ידי רופא "אחראי" שהוא מנהל מחלקה או ומנהל יחידה באותו מוסד רפואי, והוא אחראי על טיפול בחולה הנוטה למות. או רופא מומחה שמינה אותו מנהל אותו מוסד.

כאשר נקבעה קביעה שכזו, יודיע הרופא לאדם הנוטה למות או לאדם הקרוב לחולה הנוטה למות על מנת שזה יעשה את שיקוליו ויביע את רצונו.

החוק קובע באופן קטגורי, כי חולה הנוטה למות, שהוא בעל כשרות משפטית, יביע זאת שאינו רוצה שחייו יאורכו, יש לכבד את רצונו ולהמנע מטיפול רפואי בו.

במקרה שכזה, הרופאים יתנו לו אך ורק טיפול רפואי מקל כגון חמצן,מזון ונוזלים, אך ורק, על מנת להקל עליו.

המחוקק גם נתן את הדעת על מתן הוראות מקדימות שכאלה. בעת אשר אדם מצוי במיטבו והוא עושה זאת באופן מודע וזאת בלא קשר עם מחלה כל שהיא באותה עת.

קיימות תקנות מפורטות אשר מפרטות מתן הוראות מקדימות שכאלה.

הוראות אלה תינתנה רק לאחר שקיבל המצווה מידע רפואי מרופא מוסמך על מצבו, באותה עת יכול להיות שמצבו תקין בהחלט.

יחתום על ההוראות הללו בפני שני עדים. וימסור מידע זה למרכז מידע שינוהל על ידי משרד הבריאות, ומשרד הבריאות יקיים מאגר מידע בו יירשמו כל ההנחיות והמסמכים הקשורים לכך.

המחוקק נותן אפשרות נוספת אף למנות מיופה כח, גם כן, תוך מתן הוראות מקדימות למיופה הכוח בחתימתם של שני עדים[2].

מיופה הכח, יהיה זה, אשר יתן את ההנחיות לרופאים על פי יפו"כ חתום כנ"ל,מה ייעשה בעת אשר ימצא אדם במצב אנוש. 

במקרה ולא יושארו הוראות או מיופה כח, ניתן לרופאים לפנות ל"אדם קרוב" שהוא אחד מן השניים, או בעל קירבה משפחתית או רגשית אל החולה. או שהוא מכר טוב שלו אשר מקיים עימו קשר רצוף.

כמו כן תוקמנה "וועדות מוסדיות" בניהול משרד הבריאות וכן "וועדה ארצית".

בוועדות אלה יכהנו שלושה רופאים שאינם מטפלים ישירות בחולה, בנוסף רופא פסיכיאטר. אחות מוסמכת. עובד סוציאלי או פסיכולוג, איש אקדמיה המתמחה בתחום הפילוסופיה או האתיקה, משפטן הכשיר להתמנות שופט מחוזי. וכן איש דת לפי דתו של החולה.

וועדה זו תהיה הרגולטור הקובע בכל מקרה של בעיות בקשר עם ההנחיות, מחלוקות כל שהן או הבעיות הקשורות בנושא זה. הוועדה תכריע בכל ענין הקשור בכך.

לפיכך, כל אחד מאיתנו אשר איננו רוצה, שימשיכו את תוחלת חייו באופן מלאכותי, בהעדר הכרה או איכות חיים סבירה יוכל לפנות לעו"ד אשר מצוי בכך והוא יערוך לו את ההוראות הללו וידאג לכך שהם תגענה לידי הגורמים המוסמכים, אם חס וחלילה יהיה בכך צורך.

זכותו של החולה הנוטה למות לקבוע את הצורה והדרך שבה יילך לעולמו- לא הייתה מוגנת בחוק[3]. הצעות חוק רבות עמדו בהקשר זה - הן שונות זו מזו בגישתן. הצעת החוק הממשלתית מאמצת את הצעת הרוב של חברי ועדת שטיינברג, ואילו הצעתם של חה"כ איתן וברונפמן מאמצת את מרבית הצעות הוועדה אך מסתפקת בשינוי חלקי: הצעת החוק הממשלתית מעניקה לחולה אפשרות לחייב את מטפליו לנהוג לפי "הוראות רפואיות מוקדמות", אך היא שוללת זכות זו מחולה בלתי כשיר דווקא בששת החודשים האחרונים לחייו. הצעת חברי הכנסת נמנעת מכפיית מה שאינו מוסכם על הכול. החיבור מכוון להצביע על כך ששליטתו האוטונומית של החולה על גופו הוכרה בחוק זכויות החולה ובדין. ניסיון לכפות גישה שמרנית על אזרחים אשר דוגלים באוטונומיה של החולה על גופו - פוגע במצב החוקי הקיים ומהווה עוול קשה לגביהם[4].
בהצעות החוק שהוגשו לכנסת ה-15, נקטו בכינוי "נוטה למות" לגבי החולה באחרית ימיו: הביטוי "חולה סופני" נדחה משום שבמחשבה שנייה - הרי כולנו סופניים, ומשעת לידתנו אנו פוסעים בנתיב שסופו קבוע מראש; - מי שחולה במחלה סופנית עשוי להאריך ימים במחלתו, ועניינו של החוק נוגע לחולים שמותם קרוב ממש, בטווח צפוי של חצי שנה. חשוב לציין שבדיון בטיפול פליאטיבי1, יש התייחסות מיוחדת ל"חולה הסופני", מושג רחב יותר מ"החולה הנוטה למות"2.
לא לחינם מכונה מיתתם של צדיקים "מיתת נשיקה" - שכן בזמננו רק מעטים זוכים למות במיטה שבביתם, מיתה שאין בה התבזות ואיבוד הפרטיות. באורח פרדוקסלי נמצא שהתקדמות הרפואה והטיפול הרפואי, עם שהם מאריכים את תוחלת חייו של אדם - הם גם מביאים עליו מוות זר ומנוכר, בידי מטפלים מקצועיים בבתי חולים, כשלעתים קרובות מתאפשרות לו שעותיו האחרונות באמצעות מכשירים מקיימי-חיים שמעניקים לו אותן באופן מלאכותי; ויש מי ששעות אלו נכפות עליו, להוותו.
המתת חסד מוגדרת כזירוז המוות של החולה על ידי המטפלים בו. המתת חסד יכולה להיות פסיבית (אי-נקיטה של אמצעים רפואיים) או אקטיבית (המתת החולה באופן פעיל, בדרך כלל על ידי רופא, על מנת לגאול אותו מייסורי מחלתו)3. 

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

חוק זכויות החולה,

ס' 1 ו-2 לחוק הירושה

ס' 14 לחוק השליחות.

הצעת חוק הימנעות מהארכת חיים - הוראות רפואיות מקדימות

הצעת חוק הימנעות מהארכת חיים

הצעת חוק החולה הנוטה למות.