‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי ההבדל בין העלייה להר הבית בזמן בית המקדש, לעליה בימינו בימנו?

תוכן עניינים

מבוא      

תקציר   

חלק א': היחידה העיונית              

 גבולות הר הבית בתחילת בית שני

 הרחבת הר הבית בימי החשמונאים על ידי הורדוס  

 הרחבה לדרום על ידי שמעון החשמונאי     

 גבולות הר הבית כיום      

חלק ב: הגבלות בכניסה להר הבית             

 הגבלות בכניסה להר הבית מבחינת מורא מקדש     

הגבלות מבחינת טומאה וטהרה    

חלק ג: עלייה להר הבית לאחר החורבן      

 מחלוקות באשר לאפשרות הטהרה בימנו  

מחלוקות בעניין מיקום המקדש    

 מחלוקות בעניין קדושת הר הבית 

יחידה דידקטית :מערך שיעור

סיכום    

המקדש נבנה על הר נמוך מסביבתו, הר הבית היה אמה על אמה, יש דעות שונות לגבי גדלו של ההר, אך קיימת תמימות דעים בין הפוסקים לגבי החלק המקודש שהוא על אמה, להבדיל בין הקודש לחול. בין הכתלים של הר הבית לא נכלל בשיעור של על אמה. כל הכתלים שהיו בהר הבית היו גבוהים מ אמה, חוץ מהכותל המזרחי שהיה לרגלי הר הבית שהיה נמוך יותר משאר הכתלים הר הבית היה מוקף חמישה שערים, שני שערים בדרום ושער אחד בכל אחד מהצדדים האחרים. מידותיהם של השערים היו גובה של אמות ורוחב של אמות. לפנים מכותל חומת הר הבית היה הסורג, בסורג היו שלוש עשרה פרצות שנפרצו על ידי מלכי יוון. מרחק של אמות הפריד בין הסורג לבין החומה הפנימית, ושטח זה נקרא חיל. ארבע האמות החיצוניות של החיל היו מישור, ואילו שש האמות הפנימיות עשויות היו מעלות, שכל אחת מהן הייתה גובהה חצי אמה ורחבה חצי אמה. מהחומה הפנימית נכנסו לעזרת הנשים. השטח שבין החומה הפנימית לבין עזרת ישראל נקרא עזרת נשים. אורכה היה אמה ורוחבה היה אמה. גבולות בית המקדש הראשון אינם ידועים, אך בית המקדש השני נבנה על פי תבנית בית המקדש הראשון.

הרחבת הר הבית והכפלת שטחו נעשו על ידי הורדוס, שהחל בבניית המקדש. הורדוס פרץ את החומה הצפונית והכפילו את שטח המקדש. ההרחבה לכיוון צפון צרפה בהכרח להר הבית את הגיא ואת החפיר שהיו מצפון למקדש ואשר נסתמו בידי פומפיוס. הר הבית הורחב גם כן בכוון דרום. החלק הדרומי של החומה המערבית - מאזור רחבת התפילה שליד הכותל המערבי ודרומה - חוצה את אפיקו של הגיא המרכזי (עמק הטירופויון) ועובר בצדו המערבי. לפי דבריו של יוסף בן מתתיהו, לא בנה הורדוס מחדש את החומה המזרחית, אלא הרחבה זו נעשתה בימי החשמונאים ברוחב השטח הנמצא מצפון ל"תפר" שבחומה המזרחית ( מ' מהפינת הדרומית) ועד לקצהו הדרומי של הר הבית המקודש. כיום הר הבית הוא מבנה טרפזי הקרוב למלבן. אורכו כ- מ' ורוחבו כ- מ'. המרחק שבין הכתלים המזרחי והמערבי הולך וגדל ככל שמצפינים. הר הבית כלל אינו דומה לצורה הריבועית עליה מוסרים המקורות, וממדי אורכו גדולים בהרבה מהמידה של אמה.

בזמן שבית במקדש היה קיים חלו הגבלות שונות בעניין הכניסה אליו. כתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה שאין להיכנס להר הבית אלא לצורך מצווה מהלכה זו למדים שאסור להיכנס להר הבית לצורך טיול, אלא רק למצווה כמו הקרבת קורבנות וכדו' משום מורא מקדש. גם כאשר אדם נכנס לצורך מצווה עליו לזכור כל העת כי הוא נמצא במקום קדוש ששכינה שורה בו. ישנם מספר איסורים שחלו בכניסה להר הבית משום מורא מקדש: אסור לעבור בהר הבית כדי לקצר את הדרך, להיכנס להר הבית במנעל ולהיכנס עם כסף.

להר הבית מותר להכנס רק למי שאינו טמא בטומאה הנקראת "טומאה היוצאת מן הגוף" והיא טומאת קרי, נידה וזבות. לטמא מת מותר להיכנס להר הבית, אך אסור לו להיכנס למקום המקדש עצמו, מקום העזרה, הקודש וקודש הקודשים, ומדרבנן הרחיבו את האיסור עד מקום החיל, מהסורג ולפנים. גם בחומרת האיסור ישנו הבדל: בשטח המקדש עצמו, הנקרא בלשון חז"ל "מחנה שכינה", נוהג איסור כרת על הנכנס בטומאה. בשאר השטח הנוהג איסור לאו האיסור מחייב מלקות.

כיום אסרו הפוסקים להיכנס להר הבית, מפני מחלוקות ראשונים על השינויים שחלו בהגבלות העלייה במשך הדורות, וההבדל המהותי ביניהם.

נחלקו הפוסקים בשאלה האם יש אפשרות להיטהר בימנו מטומאה פשוטה – טומאת גוף. הגאב"ד העדה החרדית מביא בשו"ת מנחת יצחק שאין אפשרות להיטהר מכמה טעמים. האחד, שהיום לא בקיאים בהלכות טהרה, ועוד, שיש מקום לחשוש לשיטת רש"י שכאשר אסרו כניסת טבול יום ל"חצר החדשה". אם כן, אחת הסיבות לאיסור העלייה להר הבית הוא מפני חשש טומאת קרי, או מחשש שיטת רש"י שאסר את הכניסה לכל הר הבית לטבול יום.

קיימת מחלוקת נוספת בעניין מקום הר הבית כיום. כפי שהוסבר לעיל, הר הבית הורחב במשך הדורות וחלו בו שינויים משמעותיים, המקשים לדעת את מיקומו המקורי וגבולותיו. השטחים המורחבים אינם מקודשים כיוון ששלמה קידש רק על אמה. על כן, כדי לאתר את גבולות הר הבית המקודש יש לאתר את גבולות הר הבית, בראשית ימי החשמונאים. כמו כן יש לחשב את השטח שהורחב לאורך הדורות ולדעת את כיוונו המדויק, ולדעת מה המרחק בין העזרות השונות בתוך שטחו של הר הבית, קיימות דעות שונות לגבי השגת הגבולות המדויקות של הר הבית. אולם רוב הפוסקים הגיעו להכרעה כי אי אפשר להגיע לדיוק במדידות השונות, ועל כן יש בעיה להיכנס אליו כיום.

בנוסף לזאת בגמרא קיימים דיונים רבים בשאלה אם קדושה ראשונה וקדושה שנייה קדשו לשעתן בלבד, או גם לעתיד לבוא. מסביר הרמב"ם שקדושת המקדש וירושלים הם מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה לעולם. ממשיך הרמב"ם ומסביר שכל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה - הוא מקודש היום, ואע"פ שנלקח הארץ ממנו, וחייב בשביעית ובמעשרות, ועל כן חל בהר הבית גם קדושת עזרא השנייה. על דברים אלו חולק הראב"ד ואומר כי קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא, כלומר, אין משמעות לקדושת בית המקדש לאחר שחרב. על פי דעתו של הראב"ד "קדושה שקדשה לשעתה לא קדשה לעתיד לבוא", והוא מוסיף שאפילו הסוברים כי קדושת ארץ ישראל תקיפה בזמן זה, קדושתה היתרה של ירושלים והר הבית אינה תקיפה. לפיכך, לפי דבריו "הנכנס עתה שם, אין בו איסור כרת." המאירי מביא שזוהי דעת יחיד. ברור שלדעת כל שאר הפוסקים - אסור להיכנס להר, בין אם האיסור הוא דאורייתא או דרבנן. מעבר לכך, ייתכן שהראב"ד מתייחס רק לבעיית הטומאה, שלדעתו אינה קיימת בימינו, אך גם לדעתו מצוַת מורא המקדש חלה גם כיום.

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

מרקס ד', ליסיצה א' (2021). תפילת האדם, סידור התפילה של מועצת הרבנות בישראל. תל אביב: הוצ' זמורה-ביתן-מודן.

גוזמן כרמלי שלמה, מפגשים מסביב לטקסט: אתנוגרפיה של יהדויות, הוצ' פרדס (2020)

ש' רוזנר, ק' פוקס "יהדות ישראלית – דיוקן של מהפכה תרבותית" מאת, דביר והמכון למדיניות העם היהודי, (2018)

חסינה מורן